להתמסר למורה
אף-אחד לא יכול לדעת משהו באמצעות מישהו אחר, אלא רק באמצעות עצמו.
כמו שאף-אחד לא יכול להשתין בשביל מישהו אחר או להבין בשביל מישהו אחר.
רבים מאיתנו לא מבינים זאת... ומחפשים להיות מוּבלים על-ידי אחרים.
הדרכה היא כמובן דבר חיוני למדי, במקרים רבים, בבואנו ללמוד משהו, לא משנה מה:
גיטרה, מחשבים, שפה חדשה, פסנתר, מדיטציה, אושר, התעוררות, התעמלות...
כל דבר שלומדים עשוי לדרוש הדרכה או לכל הפחות יכול להסתייע בה.
אולם יש הבדל בין הדרכה לבין "לעשות במקומך".
אף אחד לא יכול "לעשות במקומך".
לכן, יתכן שאנשים רבים, הלומדים ממורים "דברים רוחניים", עוברים לפעמים דרך שלושה שלבים:
1. שלב הבדיקה - האם הוא מואר?
2. שלב האמון - אוקיי, כבר בדקתי וגיליתי שהוא מואר, אז אני יכול להתמסר לו, שינחה אותי.
3. שלב אבדן האמון - מתישהו, המורה "מכזיב" (מפני שהתלמיד לא מבין שהמורה לא יכול לדעת בשבילו או לעשות בשבילו) והתלמיד עוזב את המורה ועובר את כל התהליך עם מורה חדש וחוזר חלילה...
"חשבתי שהוא מואר, שהוא יכול לעזור לי... וגיליתי שהוא לא מואר... שרומיתי", יגיד תמיד מי שנקלע ל"לופ" זה.
בהאמינו שאכן יש לדבריו משמעות... ושהיכן שהוא ומתישהו יימצא "המורה המואר" שיובילו "באמת ובתמים" אל "האור".
כיצד ניתן להיחלץ מ"לופ" זה?
אני משער שאין טעם לכתוב על כך עכשיו, מבלי שאני יודע ש"לופ" זה תחילה זוהה והובן על-ידי מי שקורא את זה.
הרי אינני בעניין של דעות ומלים.
יש הבדל בין מלים שמצביעות על המציאות המוכרת לך, לבין מלים שמצביעות על תיאוריות או רעיונות.
ההבדל נעוץ באופן הקריאה/ההקשבה לאותן מלים.
אף-אחד לא יכול לדעת משהו באמצעות מישהו אחר, אלא רק באמצעות עצמו.
כמו שאף-אחד לא יכול להשתין בשביל מישהו אחר או להבין בשביל מישהו אחר.
רבים מאיתנו לא מבינים זאת... ומחפשים להיות מוּבלים על-ידי אחרים.
הדרכה היא כמובן דבר חיוני למדי, במקרים רבים, בבואנו ללמוד משהו, לא משנה מה:
גיטרה, מחשבים, שפה חדשה, פסנתר, מדיטציה, אושר, התעוררות, התעמלות...
כל דבר שלומדים עשוי לדרוש הדרכה או לכל הפחות יכול להסתייע בה.
אולם יש הבדל בין הדרכה לבין "לעשות במקומך".
אף אחד לא יכול "לעשות במקומך".
לכן, יתכן שאנשים רבים, הלומדים ממורים "דברים רוחניים", עוברים לפעמים דרך שלושה שלבים:
1. שלב הבדיקה - האם הוא מואר?
2. שלב האמון - אוקיי, כבר בדקתי וגיליתי שהוא מואר, אז אני יכול להתמסר לו, שינחה אותי.
3. שלב אבדן האמון - מתישהו, המורה "מכזיב" (מפני שהתלמיד לא מבין שהמורה לא יכול לדעת בשבילו או לעשות בשבילו) והתלמיד עוזב את המורה ועובר את כל התהליך עם מורה חדש וחוזר חלילה...
"חשבתי שהוא מואר, שהוא יכול לעזור לי... וגיליתי שהוא לא מואר... שרומיתי", יגיד תמיד מי שנקלע ל"לופ" זה.
בהאמינו שאכן יש לדבריו משמעות... ושהיכן שהוא ומתישהו יימצא "המורה המואר" שיובילו "באמת ובתמים" אל "האור".
כיצד ניתן להיחלץ מ"לופ" זה?
אני משער שאין טעם לכתוב על כך עכשיו, מבלי שאני יודע ש"לופ" זה תחילה זוהה והובן על-ידי מי שקורא את זה.
הרי אינני בעניין של דעות ומלים.
יש הבדל בין מלים שמצביעות על המציאות המוכרת לך, לבין מלים שמצביעות על תיאוריות או רעיונות.
ההבדל נעוץ באופן הקריאה/ההקשבה לאותן מלים.
