להתחיל לחיות
שלום לכולם, לפני חודשיים חגגתי יום הולדת 18 ואני מרגיש שעדיין לא התחלתי לחיות... הסיבה העיקרית לכך היא שאין לי חברים לצאת איתם. יש לי שני חברים טובים שיחטפו כדור בשבילי אבל אחד מהם לא אוהב לצאת לבלות והשני כן אוהב אבל אין לו את אותם תחומי התעניינות כמו שלי. כל הנסיונות שהיו לי להשיג חברים כשלו... וזה לא שלא סובלים אותי, פשוט לא ממש מתייחסים אליי או חושבים עליי (לא מתקשרים אליי וכו') ולא מזמינים אותי למפגשים וזה לא נראה שזה מרוע לב כי הם באמת אנשים טובים. כמובן שהרגשתי רע מאוד עם המצב והחלטתי לצאת לבד למקומות שאני יכול... בקיץ זה הלך טוב - פסטיבלים, הופעות ואירועים חד פעמיים שכאלה. אבל בימי שישי אני תקוע כרגיל בבית בלי מה לעשות. כשלכולם יש מאות זכרונות שונים מתקופת הנוער שלהם, אני זוכר בעיקר את המחשב. אני יודע שאני נשמע כמו איזה דחוי חברתי שכולם שונאים, אבל ההפך הוא הנכון! בתיכון הסתדרתי עם כולם, פשוט לא השתייכתי לשום קבוצה... אפילו כשהייתי בצופים שנה לא השגתי חברים ממש. הסתדרתי שם אחלה והיה כיף, אבל כשנגמר היום נשארתי לבד. חברה לא היתה לי... בעיקר בגלל שאני לא יוצא כמעט מהבית ולא מתחיל עם בחורות בכלל כי כבר שמעתי מספיק פעמים שאני חתיך, בפנים ומאחורי הגב. (חשוב לי לציין שאין לי בעיה של ערך עצמי נמוך או חוסר בטחון) עכשיו אני עומד להתגייס (עוד כחודש) ובכלל לא יהיה לי זמן לצאת למקומות. אני מרגיש שאני הולך לסבול עוד 3 שנים... אני לא יודע אם אני מחפש עצות או עידוד... מה שאני יודע זה שאני חייב שינוי דרסטי בחיים.
שלום לכולם, לפני חודשיים חגגתי יום הולדת 18 ואני מרגיש שעדיין לא התחלתי לחיות... הסיבה העיקרית לכך היא שאין לי חברים לצאת איתם. יש לי שני חברים טובים שיחטפו כדור בשבילי אבל אחד מהם לא אוהב לצאת לבלות והשני כן אוהב אבל אין לו את אותם תחומי התעניינות כמו שלי. כל הנסיונות שהיו לי להשיג חברים כשלו... וזה לא שלא סובלים אותי, פשוט לא ממש מתייחסים אליי או חושבים עליי (לא מתקשרים אליי וכו') ולא מזמינים אותי למפגשים וזה לא נראה שזה מרוע לב כי הם באמת אנשים טובים. כמובן שהרגשתי רע מאוד עם המצב והחלטתי לצאת לבד למקומות שאני יכול... בקיץ זה הלך טוב - פסטיבלים, הופעות ואירועים חד פעמיים שכאלה. אבל בימי שישי אני תקוע כרגיל בבית בלי מה לעשות. כשלכולם יש מאות זכרונות שונים מתקופת הנוער שלהם, אני זוכר בעיקר את המחשב. אני יודע שאני נשמע כמו איזה דחוי חברתי שכולם שונאים, אבל ההפך הוא הנכון! בתיכון הסתדרתי עם כולם, פשוט לא השתייכתי לשום קבוצה... אפילו כשהייתי בצופים שנה לא השגתי חברים ממש. הסתדרתי שם אחלה והיה כיף, אבל כשנגמר היום נשארתי לבד. חברה לא היתה לי... בעיקר בגלל שאני לא יוצא כמעט מהבית ולא מתחיל עם בחורות בכלל כי כבר שמעתי מספיק פעמים שאני חתיך, בפנים ומאחורי הגב. (חשוב לי לציין שאין לי בעיה של ערך עצמי נמוך או חוסר בטחון) עכשיו אני עומד להתגייס (עוד כחודש) ובכלל לא יהיה לי זמן לצאת למקומות. אני מרגיש שאני הולך לסבול עוד 3 שנים... אני לא יודע אם אני מחפש עצות או עידוד... מה שאני יודע זה שאני חייב שינוי דרסטי בחיים.
