להשתכר = להתגלות?
היה לי חלום על חברותא שלי. ב"ה יצא לי, שכשאני מרגיש שבתוך החלום אני עומד לגמור אני מתחיל להגיד קדיש והשם נותן לי לצאת יבש. אבל החלום שלי על חברותא שלי הסתיים רטוב. ואפילו לא היה אקט. לפעמים אני יושב איתו בשיעור והרגל שלי נוגעת בשלו, ואני פשוט נסחף לרצף מחשבות לא טהורות. השם נותן לנו חיים- התורה, חיי נצח. ונותן לנו אפשרות לבחור בהן או חו"ש במוות. ואני רוצה לבחור בחיים. כל רגע. גם במעשה, לעשות למען השי"ת, וגם בדיבור ולימוד, שזה יהיה תורה וטוהר, וכמובן מחשבה. לחשוב טוב. כי אם חושבים טוב, יהיה טוב. כל הרבדים האלה משפיעים על המציאות בין אם זה מובן לנו או לא. ואני יודע שאני אוהב אותו. אני יודע שהוא רוצה לעשות טוב, אני יודע שהוא גם בארון. אני יודע שיש לו עיניים מטריפות. אבל אני גם יודע שמחשבות שלי עליו לא יעזרו לי, ולא לו בתהליכי התשובה שלנו. אני מפנטז על פורים ששנינו משתכרים עם כל הישיבה, ואז הולכים לישון אני והוא ביחד. בתור חבר אני יודע שאני צריך לעזור לו. שאני צריך לעזור לעצמי. שאסור לי לתת לזה לצאת משליטה, כי אני יודע שכשאני אהיה שיכור, הסודות יכולים לצאת. ואני רוצה לבחור בחיים, בשבילי ובשבילו. אילו כפות ידים יש לו, שיהיה בריא.. אבל מה זה כל המחשבות האלה שאני כלכך לא רוצה להגיד, ועוד יותר רוצה להביא למעשה...? אני יודע שיש בי את היצר הרע, האגואיסטי, הטבעי.. שרק רוצה להגיע לערמונית עם משהו, כל דבר, ולחוות אורגזמה שלא חשבתי בקודמת שאני אגיע אליה. אבל אני רוצה לבחור בחיים. בחיי הנצח, באינסוף, להיות מחובר אל ה' בכל החיבורים/המצוות/מעשים שאני יכול מבלי שום ניתוק בשום איזור, כי אין עוד מלבדו. זה הכל הוא. אני זה הוא. אתה זה הוא. אמא שלך זה הוא. ואבא שלך. השולחן, המסך, המחשבות, העוגיות המדהימות.. הכל זה ה'. אז איך אני גם בוחר בחיים לי ולחברותא שלי בכך שאני לא מפתה אותו ויורד לו כמו שממש בא ליצר הרע שלי שאני אעשה.. ובאותו הזמן משתכר עם כולם? כי זה מצווה להשתכר "לאבסומי עד דלא ידע.." הסיפור של רבה ור' זירא מהגמרא, שהם השתכרו ושחטו אחד את השני, ויום אחרי רבה מחיה את ר' זירא.. ופורים הבא שאל רבה את ר' זירא "נו מה, השנה אותו הדבר?" והוא עונה לו "לא כל יום קורים ניסים". כלומר חייבים להשתכר, יין זה סודות התורה, מה שקרה אומר הרבי זה שרבה היה במדריגה כ"כ נעלה שהוא ניסה למשוך איתו את ר' זירא, והוא לא היה מוכן לגלויים כלכך נעלים שהנשמה שלו פשוט התחברה לה', לא רצתה לרדת חזרה למטה. כמו הסיפור של נדב ואביהו בני אהרון במשכן. והנה יום אחרי שכבר נגמר השלב של "עד דלא ידע" שרבה מתפלל לה' להחיותו שוב וכך היה. ואני יודע שה' הוא אחד כמו שאומרים כל יום לפחות 3-4 פעמים. ובא לי להראות את זה. לחיות את זה, את זה שאנחנו בלתי נפרדים מה'. אבל ברמה שלי אני יכול להתפלל ולהתחנן שה' יעשה את מה שהוא רוצה כמובן, ושלא ירצה שאני אביך את עצמי, אתנכר ע"י סביבתי, ואעבור את הפורים בשלום ונסים קורים לפי הסיפור מהגמרא- בפורים כמו בפורים אז שלכולם יהיה חג שמח, חודש מאושר תהיו חזקים, תהיו אמיתיים! תנו ביטוי לנשמה לפרוץ גבולות עד דלא ידע. בעזרת זכותינו לחגוג את פורים בזכותו של מרדכי- משה הדור ההוא, ואחייניתו הדסה-אסתר, שתהיה לנו מגילת הסתר משלנו ושהמשיח יתגלה במהרה, ויגאלנו מיד, הגיע הזמן, ושיגלה את עצמותו של ה' בפיסיות ויביא שלום לעם ישראל ולעולם כולו יחי המלך משיח צדקנו!
היה לי חלום על חברותא שלי. ב"ה יצא לי, שכשאני מרגיש שבתוך החלום אני עומד לגמור אני מתחיל להגיד קדיש והשם נותן לי לצאת יבש. אבל החלום שלי על חברותא שלי הסתיים רטוב. ואפילו לא היה אקט. לפעמים אני יושב איתו בשיעור והרגל שלי נוגעת בשלו, ואני פשוט נסחף לרצף מחשבות לא טהורות. השם נותן לנו חיים- התורה, חיי נצח. ונותן לנו אפשרות לבחור בהן או חו"ש במוות. ואני רוצה לבחור בחיים. כל רגע. גם במעשה, לעשות למען השי"ת, וגם בדיבור ולימוד, שזה יהיה תורה וטוהר, וכמובן מחשבה. לחשוב טוב. כי אם חושבים טוב, יהיה טוב. כל הרבדים האלה משפיעים על המציאות בין אם זה מובן לנו או לא. ואני יודע שאני אוהב אותו. אני יודע שהוא רוצה לעשות טוב, אני יודע שהוא גם בארון. אני יודע שיש לו עיניים מטריפות. אבל אני גם יודע שמחשבות שלי עליו לא יעזרו לי, ולא לו בתהליכי התשובה שלנו. אני מפנטז על פורים ששנינו משתכרים עם כל הישיבה, ואז הולכים לישון אני והוא ביחד. בתור חבר אני יודע שאני צריך לעזור לו. שאני צריך לעזור לעצמי. שאסור לי לתת לזה לצאת משליטה, כי אני יודע שכשאני אהיה שיכור, הסודות יכולים לצאת. ואני רוצה לבחור בחיים, בשבילי ובשבילו. אילו כפות ידים יש לו, שיהיה בריא.. אבל מה זה כל המחשבות האלה שאני כלכך לא רוצה להגיד, ועוד יותר רוצה להביא למעשה...? אני יודע שיש בי את היצר הרע, האגואיסטי, הטבעי.. שרק רוצה להגיע לערמונית עם משהו, כל דבר, ולחוות אורגזמה שלא חשבתי בקודמת שאני אגיע אליה. אבל אני רוצה לבחור בחיים. בחיי הנצח, באינסוף, להיות מחובר אל ה' בכל החיבורים/המצוות/מעשים שאני יכול מבלי שום ניתוק בשום איזור, כי אין עוד מלבדו. זה הכל הוא. אני זה הוא. אתה זה הוא. אמא שלך זה הוא. ואבא שלך. השולחן, המסך, המחשבות, העוגיות המדהימות.. הכל זה ה'. אז איך אני גם בוחר בחיים לי ולחברותא שלי בכך שאני לא מפתה אותו ויורד לו כמו שממש בא ליצר הרע שלי שאני אעשה.. ובאותו הזמן משתכר עם כולם? כי זה מצווה להשתכר "לאבסומי עד דלא ידע.." הסיפור של רבה ור' זירא מהגמרא, שהם השתכרו ושחטו אחד את השני, ויום אחרי רבה מחיה את ר' זירא.. ופורים הבא שאל רבה את ר' זירא "נו מה, השנה אותו הדבר?" והוא עונה לו "לא כל יום קורים ניסים". כלומר חייבים להשתכר, יין זה סודות התורה, מה שקרה אומר הרבי זה שרבה היה במדריגה כ"כ נעלה שהוא ניסה למשוך איתו את ר' זירא, והוא לא היה מוכן לגלויים כלכך נעלים שהנשמה שלו פשוט התחברה לה', לא רצתה לרדת חזרה למטה. כמו הסיפור של נדב ואביהו בני אהרון במשכן. והנה יום אחרי שכבר נגמר השלב של "עד דלא ידע" שרבה מתפלל לה' להחיותו שוב וכך היה. ואני יודע שה' הוא אחד כמו שאומרים כל יום לפחות 3-4 פעמים. ובא לי להראות את זה. לחיות את זה, את זה שאנחנו בלתי נפרדים מה'. אבל ברמה שלי אני יכול להתפלל ולהתחנן שה' יעשה את מה שהוא רוצה כמובן, ושלא ירצה שאני אביך את עצמי, אתנכר ע"י סביבתי, ואעבור את הפורים בשלום ונסים קורים לפי הסיפור מהגמרא- בפורים כמו בפורים אז שלכולם יהיה חג שמח, חודש מאושר תהיו חזקים, תהיו אמיתיים! תנו ביטוי לנשמה לפרוץ גבולות עד דלא ידע. בעזרת זכותינו לחגוג את פורים בזכותו של מרדכי- משה הדור ההוא, ואחייניתו הדסה-אסתר, שתהיה לנו מגילת הסתר משלנו ושהמשיח יתגלה במהרה, ויגאלנו מיד, הגיע הזמן, ושיגלה את עצמותו של ה' בפיסיות ויביא שלום לעם ישראל ולעולם כולו יחי המלך משיח צדקנו!