חצישלישרבע
New member
"להשמע כמו אמא"
צ'יקה הזכירה את זה בחצי משפט בשרשור של הכביסות, ואני חייבת להודות שזה נתקע לי בראש. משהו בזה צלצל מאוד מוכר גם בהרגשה שלי לפעמים: נכון שרוב הזמן זה מרגיש כיף ככה לדאוג לעצמך, ולהיות עצמאי וכל הדברים האלו שאנחנו מדברים עליהם, אבל יוצא לכם לפעמים גם לתפוס את עצמכם ולחשוב "אופס, הפכתי למבוגר תקני" וקצת להתבאס מזה? כשהייתי קטנה יותר הייתי מאוד מודעת לזה שיש עולם של "מבוגרים" על שלל טרדותיו - ושלי יש פטור. בין היתר זה נבע מזה שיש לי הורים מאוד מגוננים שעד היום נלחצים כשאני רוצה לחתוך לבדי עגבניה. אז לפעמים זה הרגיז - כי לא רציתי להרגיש כמו "ילדה" - אבל כל ענייני החשבונות/נקיונות/כביסות/קניות - באמת לא הפכו לחלק חשוב מסדר היום. עד שעברתי דירה, ז'תומרת. ועכשיו, ברור שאני עושה את כל הדברים האלו. גם נהנית מרובם, אבל לפעמים אני מרגישה שעם כל האיך-כמה-למה הזקנה קופצת עליי...
משהו מזה מצלצל מוכר גם אצלכם?
צ'יקה הזכירה את זה בחצי משפט בשרשור של הכביסות, ואני חייבת להודות שזה נתקע לי בראש. משהו בזה צלצל מאוד מוכר גם בהרגשה שלי לפעמים: נכון שרוב הזמן זה מרגיש כיף ככה לדאוג לעצמך, ולהיות עצמאי וכל הדברים האלו שאנחנו מדברים עליהם, אבל יוצא לכם לפעמים גם לתפוס את עצמכם ולחשוב "אופס, הפכתי למבוגר תקני" וקצת להתבאס מזה? כשהייתי קטנה יותר הייתי מאוד מודעת לזה שיש עולם של "מבוגרים" על שלל טרדותיו - ושלי יש פטור. בין היתר זה נבע מזה שיש לי הורים מאוד מגוננים שעד היום נלחצים כשאני רוצה לחתוך לבדי עגבניה. אז לפעמים זה הרגיז - כי לא רציתי להרגיש כמו "ילדה" - אבל כל ענייני החשבונות/נקיונות/כביסות/קניות - באמת לא הפכו לחלק חשוב מסדר היום. עד שעברתי דירה, ז'תומרת. ועכשיו, ברור שאני עושה את כל הדברים האלו. גם נהנית מרובם, אבל לפעמים אני מרגישה שעם כל האיך-כמה-למה הזקנה קופצת עליי...