שיתוף - בחיים שלי נתקלתי
במספר אנשים מאוד מאוד קשים שהפכו את העולם שלי, ואחד מהם היה מננהלת מרושעת !! מפלצת!!!! ממש אין לתאר, באגדות אין מפלצות כאלה.
זו הייתה תקופה בה הייתי עוד חמודה ותמימה לכולם, ולא היה לי כוח להלחם,התביישתי (כך חשבתי), וכולםםםם אהבו אותי - חוץ ממנה. היא שנאה אותי שנאת מוות. ממש התעללה בי. כל מה שעשיתי כללללל מה שעשיתי הי גרוע מבחינתה. היא ממש כאילו הולידו אותה כדי להכשיל אותי. וכולם ראו את זה. כולם שמו לב. אבל זה לא עזר לי שכולם ראו וניסו לעזור ע"י המלצות ומכתבים, כי היה לה הרבה כוח ושליטה ולבסוף היא כתבה לארגון בו עבדתי שאני לא מתאימה לתפקיד. אז באמת התפוצצתי, כי נתתי את כל כולי. אז הגעתי למצב שכבר לא היה אכפת לי מכלום, לא ממנה, לא מאף עובד, לא מאף אחד בעולם, לא מאלוהים, היה אכפת לי רק מעצמי!! והייתי גם במצב של כעס עצום!! אין פה סמיילי שיכול לתאר את הכעס שהייתי שרוייה בו - ולאורך זמן רב. אז כתבתי למנהלים הגדולים של הארגון את כל מסכת ההתעללויות שלה בי, ואת כל הזמן שהיא "הצליחה לקדיש לי, למרות העבודה הרבה שיש לה בתור מנהלת" ואת כל השנה שעברתי בגללה (בלי כל המילים המגעילות שלה, כי עדיין הייתי ילדה טובה אז ועוד ריחמתי עליה קצת..) וכתבתי את כל מה שעשיתי למען הארגון, וצירפתי את כל ההמלצות שלי. ואז המנהלים הגדולים נתקלו בבעיה - הם לא יכלו לפטר את המנהלת, כי לא משנה... היו כל מיני סיבות ביורוקרטיות, ואותי הם גם לא יכלו, למרות המלצתה - כי היה לי חתיכת קייס. אז מה שקרה בסוף, הם העבירו אותי לעבוד במקום אחר, מקסים, והחליטו ששתינו לא נעבוד ביחד לעולם!!!!!!!! חחחחחחחח איזה כיף, והדבר הכי טוב שיצא מהסיפור הזה, חוץ מהעובדה שאני במקום טוב עכשיו, זה שכולם יודעים עליה את האמת, אחרי כל מה שהיא עשתה לי. ובכלל לא אכפת לי מבושת הפנים שלה. זה עדיף לי מבושת פנים שלי. אף פעם לפני כן לא -לא היה אכפת לי כך.
אז כן - היא ועוד איך באה ללמד אותי משהו - שאני אחלה בן אדם!!! שבעבודה אני בחיים לא אתן יותר 100%, אני אתן פחות, ואקבל בחזרה. ואם לא אקבל בחזרה לא אתן כלום. וכשאתן כלום עדיין אקבל משהו, שאם אני אסבול אפילו טיפ טיפה - אם זה לא משתלם לי אני עוצרת, שחייב להיות לי טוב בכל מצב, שבכל מצב עובדים תחת התנאים שלי ואני יודעת מהם, ואין לי בעיה לעבוד גם תחת תנאים של מישהו אחר - זה חייב להשתלב, שאין לי בעיה לקום וללכת, תמיד יש משהו טוב יותר, תמיד!!! יש משהו טוב יותר, שלאף אחד אין זכות לבזבז לי את הזמן, שאני תמיד יכולה להיות יותר חזקה, שמי שמתעלל בך הוא תמיד חלש ממך= חוק, שאפילו שאני יודעת שמי שמתעלל בך הוא חלש ממך, אין לי כל משיכה לאנשים מטיפוס זה, ורק אנשים בריאים הם הסביבה שלי, שלפעמים אנשים מבינים דרך נקמה ולפעמים אנשים מבינים דרך אהבה, אבל זה לא באמת משנה איך אנשים מבינים , יותר חשוב איך אני מרגישה, ומה אני רוצה לעשות באותו רגע, ומה בא לי לשחרר, וכשרציתי להוציא את המכתב, כנקמה, כדי לנקום בה - זה היה הדבר הכי נכון, כי אהבה היא לא הבינה בכלל. וכנראה שלכעוס ממש הייתי צריכה כדי להבין את עצמי אז ולהגיע לתובנות. בגלל זה בעצם כל רגש הוא נכון. ולכן עם כל רגש מגיעה הפעולה המתאימה לו.
נראה לי שכשמגיעים למצב שכבר לא אכפת, ובא לצאת מזה, בשילוב רגש מסויים, ורצון לפעול, אז גם ככה לומדים משהו חדש על עצמך דרך הפעולה. אבל בעצם, לא צריך להגיע למצב של - נמאס ולא אכםת, אפשר כבר מהתחלה להרגיש ולדעת שמשהו בתמונה הזאת לא מסתדר לי. שמשהו פה לא מרגיש לי טוב... לדבר או לקום וללכת, או לשנות משהו בעצמי.
