נו באמת
חברים, הירגעו. אנו בני אדם שונים, הן במראה והן במחשבות. אחד מפיק הנאה רק מאוויר צח, ואת האחר גם מילארדי דולרים לא יספקו. אחד מתרגש מצאת שיר חדש לבריטני, והאחר מאבד את דעתו בצאת דיסק חדש של רדיוהד. אחד אוהב להשתולל לצלילי מטאל, והאחר מעדיף לשבת על שפת הים עם הגיטרה וקצת רוקנרול. אחד את שערו יצבע לשחור, והאחר דווקא יחמצן. אחד את טעם הקובה לא ינטוש, והאחר יקריב את עצמו למען הגפילטעפיש. אחד יתלבש שחורים ויענוד ניטים, האחר יעדיף פדלפונים ומיני בדים ארוכים. אנחנו לא אוהבים את אותה המוסיקה, נכון. אבל למה, למה לריב? למה להשמיץ? אי אפשר לחיות בשלום עם אי ההסכמות? אני אומרת לכם, זה מתחיל ככה בקטן, ונגמר ביותר מחצי מדינה שלא מבינה את חשיבות השלום.