לדעתי להיות בעולם שלך זה לא בטוח
רע כל כך. מה שקשה הוא הדחיה והרתיעה החברתית, לא? יש הרבה אנשים שמעדיפים את הלבד וזה בסדר. וכאשר הם מנסים ליצור קשרים וקשה להם, זה עדיין כואב מאד. או שאולי הקושי בלהיות אוטיסט זה שכולם רוצים שאתה תהיה כמוהם ולא רוצים להיות כמוך; אני לוקחת את זה מתוך זה שהילד שלי, שלא מדבר כמעט, מאד מאושר כשמחכים את ההתנהגויות הביזאריות שלו. הוא ממש קורן מאושר כשאני מחקה אותו (לא בלגלוג כמובן, אחרי הכל אני עושה את זה לפעמים בנסיון ליצור סוג של תקשורת, שונה).