אופטימית...
פרידה היא מילה כל כך שגרתית בשבילי. הרבה יותר מן הנורמלי. יש לי בעית התחייבות רצינית. לכל דבר. לא רק לגברים.. מצאתי שהרבה יותר קל לברוח, מאשר להתמודד. אז האמת היא שלא חוויתי מימי "פרידה נחמדה" מהסיבה הטבעית שאני פשוט לא יודעת איך להיפרד. אני פוגעת כמה שיותר, ונעלמת עם הרוח. אבל....
(כן יש תקווה) עם האקס האחרון, לאחר הפרידה הזוועתית והפגיעה הקשה בו- אנחנו ידידים באמת טובים אני אוהבת את הבן אדם הזה- הוא פשוט מקסים. כמובן שאם אנחנו מבלים יותר מידי זמן ביחד אני מיד באינסטיקט ייתרחק, אבל מצאתי שאני תמיד חוזרת אליו. אפילו אם זה אחרי פרק זמן ארוך מאוד. אולי באמת יש לי תקווה, אחרי הכל?
שירז