במילון ספיר הערכים כתובים בכתיב חסר הניקוד. אם הוא זהה לכתיב המנוקד, הערך יופיע כבר מנוקד; אם לא, תופיע לצדו (בגופן קטן יותר) הצורה המנוקדת. שאר הצורות (נטייה וכו') בכתיב חסר ניקוד אך לעתים בניקוד עזר, במידת הצורך. במקרה דנן ניקדו בצירי (כניקוד עזר) גם את הערך הראשי כדי שלא יטעו לחשוב שההגייה בחיריק, אני מניחה.
שים לב שהצורות הדומות לחירום, שֵירות, תֵּיאור, תירוץ - הצירי בהן הוא תוצאת תשלום דגש
(משקל קִטּוּל , שם פעולה בבניין פיעל) וכשם שאנו כותבים בכתיב מלא שיכון, טיפול, סיכון,
כך ננהג גם במקרה שאין דגש יכול להופיע בעיצור גרוני.
אם כוונתך לשאול מדוע שינוי התנועה לא מתקיים בכל הפעלים שאינם נדגשים, התשובה היא היסטורית, ועשויה להיות תלויה בתקופה שבה חל חוק שינוי התנועה, תקופת ביטול הדיגוש, אנלוגיה לפעלים חדשים שנוצרו בתקופות שבהן לא חל שינוי התנועה וכיו״ב. אני לא יודע להגיד לך סדרי זמנים או סדר תהליכים.
יש לציין שבניקוד המקרא יש גם חריגות ולפעמים יש תשלום דגש כשעה״פ חי״ת ואין תשלום דגש כשעה״פ אל״ף.
זה קורה רק כאשר פה"פ היא א או ר (פֵּרוק, תֵּאור);
כאשר פה"פ היא ה, ח או ע - החיריק נשאר, ודגש אינו מופיע בעה"פ. -
טִהור, שִעור, פִּחות.אבל בכתיב מלא יש להוסיף י" טיהור, שיעור, פיחות.
לאו דווקא במשקל מסוים; זו אותה תופעה גם בבניין נפעל
(עתיד, ציווי, שם הפועל) ששאלת עליו כאן בהמשך, וההסבר המלא מופיע באתר האקדמיה אז לא אחזור עליו.
ההבדל (מבחינת האותיות שמביאות לתשלום הדגש) הוא שבפיעל מדובר בדגש תבניתי (ואז הכללים קצת שונים) ואילו בנפעל מדובר בדגש משלים (משלים את הנו"ן של הבניין שלא מופיעה בצורות האלה).
הנכון בתנועת i אך הכתיב התקני (גם חסר הניקוד) ללא יו"ד
מאחר שאינה קיימת בצורת היסוד (מֵאֵט).
ראה באתר האקדמיה ללשון דוגמאות נטייה בגזרת ע"ע (גלול למטה עד הפעיל); ולהבא דע שבמקרים כאלה ניתן להיעזר במילון, למשל בספיר (כפי שציינתי לעיל, הם מוסיפים ניקוד עזר לנטיות במקרים שבהם יש חשש לטעות בתנועות).