להעיר ולעורר

יאקים

New member
אני מודה לך על תשובתך.

א. אכן ביטוי כבול לפנינו. ב. מות יומת - אין כאן גזרות שונות, שהרי בשתי המילים מדובר בגזרת נע"ו. מה שמוזר בביטוי זה ואינו שכיח כל כך בלשוננו הוא שמדובר בשני בניינים שונים (מות - בניין קל; יומת - הופעל). ג. התבנית הזאת היא שימוש במקור מוחלט (בעיקר בלשון המקרא) בצירוף פועל בעבר או בעתיד מאותו הבניין. לדוגמה, זכור זכרתי את בריתי אִתם; הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ; גֻּנּוב גֻּנַּבתי ועוד ועוד. התבנית ו הזאת מופיעה לצורך הדגשה וחיזוק, אך אין זאת הכפלת מילים במובנה הפשוט של המילה. ד. איני משוכנע ש"עורר" משמשת, כדבריך, במשמעות שלילית דווקא. ה. לאחר שתסיים את בדיקתך, אודה לך אם תשתף את הפורום בתוצאות בדיקתך. ו. אכן, התעורר הוא פועל בבניין התפעל שהוא בעל משמעות חוזרת, רפלקסיבית, והוא בקשרי גומלין חזקים עם הבניינים הפעילים, פיעל והופעל.
 
אז ככה...

בשיר השירים המובן של "העירו" ו"עוררו" נראה על פניו זהה, וכך גם בעוד כמה אזכורים - אך לא בכולם. "לעורר" בא מספר פעמים בהקשר לחפץ - חנית, שוט וכד' - ובכלל לא ברור שמובנו זהה עם "להעיר". בפסוק כמו "עוֹרֵר אֶת-חֲנִיתוֹ, עַל-שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל" (שמ"ב כג) ניתן לפרש גם "עורר" = הניף, היכה, הטיל וכד'. "כִּי-דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה, קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם, וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן, עַל-בָּנַיִךְ יָוָן; וְשַׂמְתִּיךְ, כְּחֶרֶב גִּבּוֹר" (זכריה ט) מחזק את הכיוון של פעולה כלשהי שקשורה לנשק, ולא בהכרח מתפרש "הקצתי". חשבתי אפילו על אפשרות פרועה שזה קשור לשורשים ער"ר/ער"ה (במובן של התפשטות, עירום), ואולי בכלל הכוונה המקורית הייתה שליפת החרב מהנדן, שהיא מעין "הפשטה"? במקום אחר (ישעיהו כג) באה "עורר" במובן של הרס וחורבן: "עוֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ, שָׂמָהּ, לְמַפֵּלָה" - שגם קשור לשורשים הדומים ער"ר/ערע"ר. אפשרות נוספת (ויסלחו לי המומחים אם זה לא מסלול לגיטימי) היא לקשר את "עורר" עם שורש נע"ר. בנחמיה ה מופיע פסוק מעניין: "גַּם-חָצְנִי נָעַרְתִּי, וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת-כָּל-הָאִישׁ ... וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר, וָרֵק". כאן יש קשר בין לנער ובין לרוקן (לערות) ואולי הנו"ן אינה שורשית אלא נדבקה מתישהו לשורש עו"ר.
 
השאלה מה משמעות "תעירו" בשה"ש.

העלת כמה אפשרויות מעניינות לבאר את המילה "תעוררו". מספר הערות: 1) יש לציין לפירוש רש"י שהעלה את האפשרות לבאר את המילה בשיר השירים כבלשון חכמים "העורר על השדה", כלומר מערער. [אמנם לכאורה היה צריך להיות כתוב "אם תעררו" לפי דרך זו, אך יתכן שניתן להשתמש גם בבניין פיעל לאותה משמעות]. 2) לא הבנתי את ה"אפשרות הפרועה" של מובן ההתפשטות והעירום. כלומר, היכן מצאת שנעשה שימוש אפשרי במשמעות כזו? 3) האפשרות של הרס אפשרית גם בביאור "תעוררו" שבשיר השירים. 4)האפשרות האחרונה של השמטת הנו"ן נראית לי רחוקה. שאלה לא פשוטה מהי משמעות "תעירו" שבשיר השירים, גם שם לא ברור שמדובר בפעולה של הערה מיקיצה. בהחלט יתכן שגם מילה זו משמעה פעולת הרס.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אביא מדבריו של מצ"ק, אם כך:

I עור קל: 1. קם משנתו כדי לפעול: עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר (שופטים ה, יב); נאמר על האדם, לעצמו: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר (תהלים נז, ט) :: ישן: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר (שיר השירים ה, ב); בהשאלה על ה': עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה (תהלים נט, ה); ועל אבן // הקיץ: הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם (חבקוק ב, יט). 2. העיר, גרם למישהו שיהיה ער: וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ (תהלים ז, ז) – הפעל; לֹא-אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ (איוב מא, ב). נפעל: 1. קם משנתו: כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ (זכריה ד, א) // הקיץ: לֹא יָקִיצוּ וְלֹא-יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם (איוב יד, יב). 2. החל לפעול: נאמר על עמים: הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ (ירמיהו ו, כב); יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל-עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט (יואל ד, יב) // יצא: הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל-גּוֹי וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ (ירמיהו כה, לב); ונאמר בהשאלה על ה': הַס כָּל-בָּשָׂר מִפְּנֵי יי כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ (זכריה ב, יז). 3. (בהשאלה:) נגלה, נחשף: עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ (חבקוק ג, ט). פולל: 1. העיר לפעולה: הָעֲתִידִים, עֹרֵר לִוְיָתָן (איוב ג, ח); ונאמר על בני ציון: וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל-בָּנַיִךְ יָוָן (זכריה ט, יג); ועל גבורת ה': עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ (תהלים פ, ג); ובמיוחד על האהבה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה (שיר השירים ב, ז). 2. הניף: וְהוּא עוֹרֵר אֶת-חֲנִיתוֹ עַל-שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל (שמואל ב כג, יח); ונאמר על ה': וְעוֹרֵר עָלָיו יי צְבָאוֹת שׁוֹט (ישעיהו י, כו). 3. גירה :: כיסה: שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי י, יב). הפעיל: 1. קם משנתו // הקיץ (נאמר על ה'): הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי (תהלים לה, כג). 2. הקים את הישן משנתו: וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ (זכריה ד, א). 3. גירה (נאמר על ה'): הֵעִיר יי אֶת-רוּחַ מַלְכֵי מָדַי (ירמיהו נא, יא). 4. בלא מושא: אִם-זַךְ וְיָשָׁר, אָתָּה כִּי-עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ (איוב ח, ו) – יעורר עצמו לפעולה למענך. התפולל: 1. כמו קל 1: הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם (ישעיהו נא, יז). 2. התרגז // שמם: יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל-זֹאת וְנָקִי עַל-חָנֵף יִתְעֹרָר (איוב יז, ח) // שמח: אִם-אֶשְׂמַח בְּפִיד מְשַׂנְאִי וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי-מְצָאוֹ רָע (איוב לא, כט). [הערה] הש' באכדית êru – ער (פון זודן, מילון א, 247א) ובאוגריתית ʔr; יְעוּרֶנּוּ (איוב מא, ב) – י"מ כצורת פִעלל שחלה בה התכווצות (גזניוס-קאוץ', דקדוק, 209/ 72cc); יְעֹעֵרוּ (ישעיהו טו, ה) < יערערו בבניין פִלפל (יתמידו בגירויים); עֹרְרוּ (ישעיהו כג, יג) – ע' ערר; "בָּעיר" < בהעיר (// כחלום מהקיץ, תהלים עג, כ); בארט, ES, 69; השורש I עור במשמעות "היה במצב עֵרות / יקיצה" // לסורית – [אני לא אעתיק את זה; הוא משווה גם לערבית].
 
התערערתי...

השאלה היא אם אפשר לקחת את השורשים עור - ערה - ערר - נער (ואולי עוד כמה) כגרסאות שונות של שורש קדום אחד (אולי דו עיצורי), ולחפש מה משותף להן, או לבחון כל אחד מהם בנפרד. אם ניקח את כל המובנים הרבים שהביאה טרילי וננסה לחלק אותם לקבוצות, נמצא שחלק גדול מהם קשור למובן המוכר של יקיצה, ובהשאלה - להניע לפעולה, וכן לקום ולהתחיל משהו. אולי גם להתנער קשור לזה. הרחבת המובן "גירה" ו"הניף" (פולל 2 ו-3) לא מובנת לי. האם יש פירוט רחב כזה גם על ערר, ערער וערה? האם יש חפיפה בין המובנים? מעניין אם וכיצד קשור לכל אלה המובן המיני - עירום, ערווה ו(גילוי) עריות (ואולי גם העור החשוף), מובן קדום ובסיסי לשפה ולתרבות שלנו.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לשאלתך: לא, ולא נראה לי שיש קשר סמנטי לעו"ר.

ערר קל: התערטל // פשט: פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל-חֲלָצָיִם (ישעיהו לב, יא). פולל: חשף יסודות, הרס: עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ // שָׂמָהּ, לְמַפֵּלָה (ישעיהו כג, יג). פלפל (בצורת מקור בלבד): הרס: חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר (ירמיהו נא, נח). התפלפל (בצורת יפעל בלבד): עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר (ירמיהו נא, נח). [הערה] צורת משנה של ערה; פְּשֹׁטָה וְעֹרָה (ישעיהו לב, יא) הן צורות ציווי מוארך, ר' גזניוס-קאוץ', דקדוק, 111k/339; הוכרמן, בית מקרא לב, 125-124: שורש הצורה יְעֹעֵרוּ (ישעיהו טו, ה) אינו עור אלא ערר (אולי ערער?) והיא קטופה מ-*יערערו, שורש רבעי מ-ערר (בתהליך של אליסיה). ערער ע' ערר, פלפל. I ערה נפעל: (בהשאלה:) נשפך: עַד-יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם (ישעיהו לב, טו). פיעל: 1. גילה, חשף: וְקִיר עֵרָה מָגֵן (ישעיהו כב, ו); נאמר על חשיפת יסודות חומה: עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ (תהלים קלז, ז). 2. הריק תוכן כלי: וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת (בראשית כד, כ). 3. (בהשאלה:) המית: בְּכָה חָסִיתִי אַל-תְּעַר נַפְשִׁי (תהלים קמא, ח). הפעיל: 1. ערטל (ביחסי מין): וְגִלָּה אֶת-עֶרְוָתָהּ // אֶת-מְקֹרָהּ הֶעֱרָה (ויקרא כ, יח). 2. המית: תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיהו נג, יב); והש' פיעל 3. התפעל: התערטל (על אישה שיכורה): תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי (איכה ד, כא). [הערה] הש' בערבית عَرِيَ – היה עירום; בבניין השני عَرَّى – הִפְשִׁיט, עֵרָה אֶת- מִן- (אילון-שנער, 232); רובינשטיין, ספר גרינץ, 357: וְקִיר עֵרָה מָגֵן (ישעיהו כב, ו) = אנשי קיר חשפו את המגינים (כלי מלחמה) – חלה בציון התמשאות המקום, מַעבר למושא במקום צירוף יחס לוקטיבי, ומשמעות הצירוף היא כמשפט המממש פרופוזיציה של מקום: אנשי קיר הסירו את מה שהסירו מעל המגינים. II ערה התפעל (בינוני בלבד): התחבר: רָאִיתִי, רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן (תהלים לז, לה) – מתחבר אל מקומו בכל כוחו. [הערה] בלשון חכמים "מעורה" = מחובר (משנה, עוקצין ג, ח); ור' בסורית [לא יודעת להעתיק את זה] – נאחז, נתפשׂ, ור' לוי, מילון התלמודים ג, 698א; מורג, מחקרים, 210, מתנגד לדעה שמשמעות "מתערה" = מחובר, ולדעתו המשמעות היא "נחשף, מתגלה", כהוראתו באוגריתית; וע' I ערה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כתבתי (בקיצור) כי כבר ציינתי זאת בעבר לא מעט

מצ"ק = מנחם צבי קדרי, מילון העברית המקראית (והלוואי שזה היה אתר או תקליטור... זה היה חוסך לי הרבה הקלדות...
).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
את הציטוטים מהמקרא אני מעתיקה מתנ"ך במרשתת.

(לפחות זה...) אבל גם לחפש אותם אחד אחד, להעתיק את החלק הרלוונטי ולהתאים אותו לאופן שבו המילונאי מציג את הדברים זו לא מעט עבודה...
 

sailor

New member
איך הגעת לזה שתער הוא נרתיק?

מהכתוב בתנך עולה שהוא סכין/חרב: במדבר פרק ו * פסוק ה: כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר-יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ. במדבר פרק ח * פסוק ז: וְכֹה-תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם, הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת; וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ. יחזקאל פרק ה * פסוק א: וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ חֶרֶב חַדָּה, תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ, וְהַעֲבַרְתָּ עַל-רֹאשְׁךָ, וְעַל-זְקָנֶךָ; וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל, וְחִלַּקְתָּם.
 
דווקא מתקשר

לפי קליין, תער קשור לשורש ער"ה במובן של להפשיט עירום (זה מה שעושים כאשר מגלחים את הזקן, לא?). הוא מביא גם מובן משני של 'נדן', ומציע מקור זהה (לגלות), וגם מקבילה אוגריתית. אני מודה שהמובן 'נדן' לא היה מוכר לי כלל, אבל הוא מופיע גם כאן כציטוט מהקונקורדנציה של שבי"ל.
 

רפרפול

New member
מהדוגמאות הבאות

"ויקח את חרבו וישלפה מתערה" שמואל א' יז 51. "לכן תצא חרבי מתערה" יחזקאל כא 9.
 
תודה

אני נאזר במאגר התנ"ך של סנונית, אבל גם בחיפוש מורפולוגי הוא לא מצא לי את המופעים האלה
 

יאקים

New member
שוב מתודה לך

אין ספק שהמניפולציות והספקולציות שבעקבותיהן פרועות, אך מעניינות. ישנם פרטים שנראים הזויים במקצת, אך נראה בכ"ז שיש לנער את השורש ע-ו-ר לכיוונים שונים כדי להגיע למסקנות שלא חשבנו עליהן קודם לכן בחינת "הפוך בה והפוך בה, כי הכול בה".
 

JeffLebowski

New member
בקשר ל-ב

אם אינני טועה, הפועל ב"מות יומת" הוא אכן בבניין קל. הוא "הסביל הפנימי של בניין קל", שצורת העתיד שלו זהה לזו של בניין הופעל (כמו: יֻתַּן-מַיִם, יֻקַּח-נָא) ולכן "מות יומת" כשר, כמו "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". אינני מכיר מקומות בתנ"ך שבהם יש צורת מקור + פועל מבניין אחר, אבל אשמח אם אופנה לכאלו. ובקשר לקשר... תודה רבה לכולם על ההשקעה ועל התשובות
 

יאקים

New member
א. איני מכיר את המושג "סביל פנימי",

ובכל מקרה הצורות הללו (יֻתַּן, יֻקַּח) הן על דרך בניין הופעל וללא צורת מקור מוחלט לפניהן. הן נראות לי כצורות מודאליות. העובדה שהצורות "מות יומת" וטרוף טורף" מופיעות במקרא כבר בכך ברור שהן מוכשרות, אם כי דרך המלך היא התאמת המקור המוחלט לפועל שאחריו (בעבר או בעתיד) באותו הבניין. לכן היינו מצפים ל: מוֹת יָמוּת; הָמֵת יְמִיתוּהוּ/ הֵמַתִּיו ; הוּמֵת יוּמַת/ הוּמַת (על דרך הֻבְדֵּל הֻבְדַּלְנוּ). ובכלל, על דרך גֻּנּוב גֻּנבתי, היינו מצפים ל-טֹרוף טֹרַף יוסף (כלומר, התאמת הבניין של הפועל לבניינו של המקור המוחלט).
 

JeffLebowski

New member
מוויקיפדיה

הסביל הפנימי של בניין קל במקרא אנו מוצאים הרבה פעמים צורת קֻטַּל, כלומר לכאורה צורה בבניין פֻּעַל, אולם מתברר שהצורה הפעילה המתאימה לה היא בבנין קל ולא בבניין פיעל. למשל: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף; וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם; ועוד הרבה מאוד דוגמאות. משערים שלפנינו צורות בבניין הסביל הפנימי של קל. הדגש בעה"פ נוצר כנראה מהיקש לבניין פֻּעַל או בגלל הכפלה תניינית. מניחים גם שכמה צורות עתיד בבניין נפעל כמו יִגָּנֵב, יִטָּרֵף הן במקורן יְגֻנַּב, יְטֹרַף בבניין זה (שהרי אין במקרא צורות נגנב, נטרף בנפעל עבר), אלא שהמדקדקים, שלא הכירו את הבניין, העבירו אותן לבניין נפעל. בלשון חז"ל הבניין הזה כבר נעלם לגמרי, כשם שגם בניין פֻּעַל הולך ונעלם. כך למדתי גם בקורס "תורת הצורות של לשון המקרא", שבו אגב הסבירו את הדגש בעה"פ בכך שבא לשמר את הקובוץ שאינו יכול לעמוד בהברה פתוחה. גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי הוא יוצא דופן, וייתכן שהוא נוצר כהיקש, או שבעבר הייתה צורת מקור גם לסביל והיא נדחקה הצידה, ואת מקומה תפסה צורת המקור של הבניין הקל, ולכן טרוף טורף יוסף, וגם מות יומת. בסביל הפנימי יש צורות מוזרות, כגון א' דגושה (רֻאּוּ, איוב ל"ג 21) או תשלום דגש בחי"ת(!) (דֹּחוּ, תהילים לו 13) שכנראה מרמזות על תקופה שבה אי הדגשת האותיות הגרוניות לא הייתה מוחלטת.
 

JeffLebowski

New member
רק הערה על טעות בוויקיפדיה...

צורות העתיד המשוערת אינן "יְגֻנַּב, יְטֹרַף" אלא יֻגְנַב ו-יֻטְרַף - כמו צורת הופעל.
 
למעלה