אנא עארף?..../images/Emo22.gif
בימי המנדט, ´תעריפֶה´ היה מטבע של חמישה מיל, ויתכן שגם לאחר קום המדינה הוא התייחס למטבע של חמש אגורות (של לירה). אצלנו בשכונה ניתן היה לקנות עם זה סברס מהמוכר שעבר בקיץ עם עגלה רתומה לחמור, ועל פי *השירים בתנועה- בת זוג מלוכסנת עיניים. על פי **מילון בן-יהודה, גידוף מקובל היה ´כוס אוחתק בתעריפה´. בנעורי זה תורגם לארמית מדוברת- ´כוס אוחתק בתרי זוזי´. באותם זמנים לא היו כרטיסי אשראי והתשלום התקבל במזומן בלבד. אגב, גם חשבונית לא הוציאו מכיוון שהמע"מ הופעל רק בשנת 1976.. *השירים בתנועה: איש אחד (הי יויה), נסע לסין (הי יויה),קנה אישה (הי יויה), בחמישה (הי יויה).. **מילון בן-יהודה: לא, לא אליעזר בן-יהודה, אלא המילון לעברית מדוברת של נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ.