להכיל את טירופי ../images/Emo153.gif
הוא הגיע לאסוף אותי משדה התעופה. התגעגעתי אליו. רק חודש שאנחנו מכירים ועוד מספר לילות מדהימים קושרים אותנו יחד. בעלי מחכה לי בבית, מנסה לאסוף את השברים אליהם התנפצו נישואינו, אבל אני הולכת אליו. ערב של סוף הקיץ, יפו. אני בג´ינס קצרצרים וחולצת בטן, שזופה משבוע הנופש באילת, הוא במשקפיו האדומות ובחיוך הממיס שלו. הוא מקיף את מותניי בידיו ולמגע צלעותיי הוא שואל: "רזית משהו, לא?" אני נזכרת בשבוע המטורף שעבר עליי שכלל כמה שפחות ארוחות דשנות של בתי מלון שהכרתי היטב מנישואיי (וכל כך שנאתי!), וכמה שיותר דיסקוטקים ליליים ואורות נוצצים בעיר החופש והחטאים. נכנסים לביתו. קירות אפלים, מסתוריים ומרגשים חוברים אל תקרה גבוהה. לפנינו נפתחת דלת עתיקת יומין, מהודרת וקלופת צבע, ושוב אני בעולמו. מספר רהיטים ישנים, מאולתרים ומקוריים מפוזרים מסביב, מדגישים את ייחודו, את ייקומו השונה כל כך. אני ניגשת לחלון ומביטה על הים, שואפת לקרבי את ריחות החופש והריגוש ומהרהרת בליבי על החלל הגדול שבו אני עומדת, כל כך גדול עד כי יש בו מקום להכיל את טירופי, את ליבי המפורק לרסיסים, ואת האהבה והשגעון שניבטים מעיניו. אני נכנסת לחדרו. שיחה קלילה, עיניי מלטפות את פניו באהבה, ואני בתוך מיטתו. הוא מנשק את בטני ומפשיל את הג´ינס שלגופי. כשאני שוכבת על גבי הוא מתיישב מעליי ואוחז בחוזקה בפניי. אני מביטה בו במבט מופתע ורואה איך למול עיניי משתנה ההבעה שעל פניו והוא הופך להיות מבחור עדין ואולי מעט נשי לגבר קשוח, אולי טיפה אלים... אני מביטה בו בתמיהה והוא אומר מבלי להניד עפעף: "אל תוציאי מילה, אלא אם אני אשאל אותך משהו..!" מרחוק אני שומעת את צפירות האזעקה של עולמי המוכר מתקרבות במהירות האור. שוטר התמימות רץ במדרגות מתנשף, ושניה לפני שהוא מתדפק על דלתות העץ הגבוהות, משיגה אותו הסקרנות שנוסעת עימו בניידת ואומרת: "בוא נחכה כאן בחוץ, אם היא תרצה היא תקרא לנו..." ואני חופשיה לצלול אל תוך העולם החדש שנגלה לפניי... אוחז בפניי בחוזקה הוא מסיט אותם אל הכר ומלקק את צווארי. הוא משתהה לרגע, מביט בגופי, פוקד עליי לא לזוז ואז בהינף יד הוא פותח את חולצתי, מניח לכל הכפתורים להיפרם ולהתגלגל לכל עבר... הוא מגלה את שדיי מבעד לחזייתי ומלקק, נושך קלות את פטמותיי... מעולם לא נשכו את פטמותיי לפני כן, והמגע כל כך משכר, כל כך מושך וכואב ומענג... אני שולחת את ידיי לאחוז בראשו והוא אומר, בקול קשוח: "אמרתי לך לא לזוז! אני היחיד שנותן כאן הוראות היום!" מבוהלת ומסוקרנת עד מוות אני מחייכת לעצמי ומניחה לו לחטוא בגופי. הוא נושך אותי, מלקק ומלטף עד שאני מפשקת את רגליי ומתחננת ללשונו על ערוותי, לאיברו בתוכי... הוא מביט בי ושואל: את רוצה לגמור? "כן", אני נאנקת. "אז תבקשי יפה..." "אני מתחננת", אני אומרת, "אני מתה לגמור!.." אני מקרבת את אצבעותיי שנעצו ציפורניים עמוק בכרית אל בין רגליי, והוא תופס בזרועותיי בחוזקה, ומרים את קולו: "אמרתי שרק אני נוגע!" אני מביטה בו מתוך שכרון החושים שאני שרויה בו, לכודה בין התאווה המהפנטת שגורמת לכל סנטימטר בעורי להיזדקר לבין זרועותיו המחוטבות ואני יודעת שכל קיומי מוטל בידיו. "תבקשי יפה. תבטיחי שתהיי ילדה טובה." ואני, מזל אריה, אישה חזקה, מתקשה ומתאווה להוציא את המילים מפי, נלחמת בעצמי מולי ונגדי, עד שלבסוף, טיפת העבר האחרונה שלי מתגלגלת ממצחי ומתערבבת אל תוך זיעתו המדיפה ניחוח של טירוף מדהים, אני לוחשת: "אני אהיה ילדה טובה..." "אני לא שומע" הוא אומר, ואני צורחת: "אני אהיה ילדה טובה!!!" ומבריחה את השכנים, את המוסר ואת הסקרנות שעדיין מחכים מאחורי הדלת... הוא מנמיך ראשו אל בין רגליי, מפשק את שפתיי ומעביר לשונו על דגדגני. עוד אצבע מידיו הגבריות חודרת אל נרתיקי ואני חשה עונג עילאי. זרמים של תשוקה, של הנאה מטרפת חושים, הנאה עד כאב! עד איבוד הדעת..! על תקרת החדר מתנפצים להם זיקוקי דינור, ועל הספה בצד מתאספים להם "תזמורת השחקים", מנגנים בלהט את קטע השיא של האופרה "כרמן". התאהבתי בו עד כלות נשמתי.
הוא הגיע לאסוף אותי משדה התעופה. התגעגעתי אליו. רק חודש שאנחנו מכירים ועוד מספר לילות מדהימים קושרים אותנו יחד. בעלי מחכה לי בבית, מנסה לאסוף את השברים אליהם התנפצו נישואינו, אבל אני הולכת אליו. ערב של סוף הקיץ, יפו. אני בג´ינס קצרצרים וחולצת בטן, שזופה משבוע הנופש באילת, הוא במשקפיו האדומות ובחיוך הממיס שלו. הוא מקיף את מותניי בידיו ולמגע צלעותיי הוא שואל: "רזית משהו, לא?" אני נזכרת בשבוע המטורף שעבר עליי שכלל כמה שפחות ארוחות דשנות של בתי מלון שהכרתי היטב מנישואיי (וכל כך שנאתי!), וכמה שיותר דיסקוטקים ליליים ואורות נוצצים בעיר החופש והחטאים. נכנסים לביתו. קירות אפלים, מסתוריים ומרגשים חוברים אל תקרה גבוהה. לפנינו נפתחת דלת עתיקת יומין, מהודרת וקלופת צבע, ושוב אני בעולמו. מספר רהיטים ישנים, מאולתרים ומקוריים מפוזרים מסביב, מדגישים את ייחודו, את ייקומו השונה כל כך. אני ניגשת לחלון ומביטה על הים, שואפת לקרבי את ריחות החופש והריגוש ומהרהרת בליבי על החלל הגדול שבו אני עומדת, כל כך גדול עד כי יש בו מקום להכיל את טירופי, את ליבי המפורק לרסיסים, ואת האהבה והשגעון שניבטים מעיניו. אני נכנסת לחדרו. שיחה קלילה, עיניי מלטפות את פניו באהבה, ואני בתוך מיטתו. הוא מנשק את בטני ומפשיל את הג´ינס שלגופי. כשאני שוכבת על גבי הוא מתיישב מעליי ואוחז בחוזקה בפניי. אני מביטה בו במבט מופתע ורואה איך למול עיניי משתנה ההבעה שעל פניו והוא הופך להיות מבחור עדין ואולי מעט נשי לגבר קשוח, אולי טיפה אלים... אני מביטה בו בתמיהה והוא אומר מבלי להניד עפעף: "אל תוציאי מילה, אלא אם אני אשאל אותך משהו..!" מרחוק אני שומעת את צפירות האזעקה של עולמי המוכר מתקרבות במהירות האור. שוטר התמימות רץ במדרגות מתנשף, ושניה לפני שהוא מתדפק על דלתות העץ הגבוהות, משיגה אותו הסקרנות שנוסעת עימו בניידת ואומרת: "בוא נחכה כאן בחוץ, אם היא תרצה היא תקרא לנו..." ואני חופשיה לצלול אל תוך העולם החדש שנגלה לפניי... אוחז בפניי בחוזקה הוא מסיט אותם אל הכר ומלקק את צווארי. הוא משתהה לרגע, מביט בגופי, פוקד עליי לא לזוז ואז בהינף יד הוא פותח את חולצתי, מניח לכל הכפתורים להיפרם ולהתגלגל לכל עבר... הוא מגלה את שדיי מבעד לחזייתי ומלקק, נושך קלות את פטמותיי... מעולם לא נשכו את פטמותיי לפני כן, והמגע כל כך משכר, כל כך מושך וכואב ומענג... אני שולחת את ידיי לאחוז בראשו והוא אומר, בקול קשוח: "אמרתי לך לא לזוז! אני היחיד שנותן כאן הוראות היום!" מבוהלת ומסוקרנת עד מוות אני מחייכת לעצמי ומניחה לו לחטוא בגופי. הוא נושך אותי, מלקק ומלטף עד שאני מפשקת את רגליי ומתחננת ללשונו על ערוותי, לאיברו בתוכי... הוא מביט בי ושואל: את רוצה לגמור? "כן", אני נאנקת. "אז תבקשי יפה..." "אני מתחננת", אני אומרת, "אני מתה לגמור!.." אני מקרבת את אצבעותיי שנעצו ציפורניים עמוק בכרית אל בין רגליי, והוא תופס בזרועותיי בחוזקה, ומרים את קולו: "אמרתי שרק אני נוגע!" אני מביטה בו מתוך שכרון החושים שאני שרויה בו, לכודה בין התאווה המהפנטת שגורמת לכל סנטימטר בעורי להיזדקר לבין זרועותיו המחוטבות ואני יודעת שכל קיומי מוטל בידיו. "תבקשי יפה. תבטיחי שתהיי ילדה טובה." ואני, מזל אריה, אישה חזקה, מתקשה ומתאווה להוציא את המילים מפי, נלחמת בעצמי מולי ונגדי, עד שלבסוף, טיפת העבר האחרונה שלי מתגלגלת ממצחי ומתערבבת אל תוך זיעתו המדיפה ניחוח של טירוף מדהים, אני לוחשת: "אני אהיה ילדה טובה..." "אני לא שומע" הוא אומר, ואני צורחת: "אני אהיה ילדה טובה!!!" ומבריחה את השכנים, את המוסר ואת הסקרנות שעדיין מחכים מאחורי הדלת... הוא מנמיך ראשו אל בין רגליי, מפשק את שפתיי ומעביר לשונו על דגדגני. עוד אצבע מידיו הגבריות חודרת אל נרתיקי ואני חשה עונג עילאי. זרמים של תשוקה, של הנאה מטרפת חושים, הנאה עד כאב! עד איבוד הדעת..! על תקרת החדר מתנפצים להם זיקוקי דינור, ועל הספה בצד מתאספים להם "תזמורת השחקים", מנגנים בלהט את קטע השיא של האופרה "כרמן". התאהבתי בו עד כלות נשמתי.
