להיות קרציה

מממ...

לפעמים צריך לדעת באילו פורומים לכתוב. אומנם אסור לסוקר להכיר לפני כן את הנסקר, אבל אנחנו, הרי, לא מכירים - נכון?
 
זהו, שהם עולים על זה

אם אנחנו מתכוונים לאותו דבר - אז מכון הסקרים מפעיל בקרה על הסוקרים ובודק את הנסקרים כדי לוודא שהסוקר אכן היה אצלם ולא המציא אותם מדימיונו.
 
הוא כן ולא

אסור להם לפרסם את שמות הנסקרים, אבל אנחנו תמיד מבהירים שהשמות של הנסקרים נרשמים אך ורק לצורך ביקורת על הסוקרים.
 
להיות קרציה

התחלתי לעבוד בסקרים מדלת לדלת. זו לא האופציה האהובה עלי, אבל זה מה שהם נותנים בהתחלה ואמורים ש"זה מה שיש" (יש עוד סוגי סקרים, שבהם אני יכול להיות יותר טוב, אבל לא מציעים אותם למי שלא מצליח בסקרים בבתים). העבודה היא כל ערב (בעצם - ארבעה ערבים בשבוע, שזה למעשה שורף את כל השבוע) ומרויחים, כמובן, לפי סקרים. כל ערב אני צריך לנחות על אנשים בבית ולשכנע אותם במקום להתראיין לסקר. אני מקבל המון תגובות עוינות, ופה ושם שיתופי פעולה. בשבוע שעבר דווקא הצליח לי יחסית בכפר הסטודנטים החדש (גם שם יש הרבה אנשים שיורקים לך בפרצוף ומסרבים להתראיין, אבל יש גם כאלה שמשתפים פעולה) אבל חלק מהסקרים אינם רלוונטיים לסטודנטים אלא רק למשפחות עם ילדים. אלא מה? בבתים של משפחות עם ילדים בקושי מסכימים לפתוח לי את הדלת, ומי שכבר מסתכן לענות לאדם זר, מאוד מזלזל בבקשתי להתראיין לסקר קצר על 10 דקות (זה באמת האורך של הסקרים). חברת הסקרים גם מציבה מדי פעם קריטריונים שעוד יותר מצמצמים לי את האפשרויות - לראיין יותר משפחות, לא לראיין אמהות אלא רק ילדים, וכו'. היום הניסיונות שלי לסקור היו כל-כך לא מוצלחים, שנשברתי באמצע וחתכתי הביתה. נמאס לי להתקרצץ על אנשים ולספוג עוינות, ונמאס לי לא להצליח לשכנע אנשים. הניסיונות לאמר שהסקר הוא על בירות, מצליחים בדירות סטודנטים (אם בכפר ואם בבתי דירות) אבל הניסיונות לאמר שהסקר הוא על ממתקים - לא מצליחים בבתי משפחות. גם הניסיונות לפתות אותם במתנות לא מצליחים. איך הייתם מנסים לשכנע אנשים להתראיין כשאתם מופיעים אצלם במפתיע בבית?
 
שאלה קשה

כי למרות שאני מאלה שעונים בשמחה על סקרים בטלפון (שילוב של הזדהות עם הסוקר המסכן שכל היום מנתקים לו והרגשת החשיבות העצמית של היותי משפיעה על מס' הצימוקים שיהיו בגרנולה הבאה של אוסם) להכניס מישהו זר הביתה, ועוד בלי הודעה מראש, נראה לי מוגזם. הייתי הולכת על כמויות- לדפוק על כמה שיותר דלתות ביום, עם פחות נסיונות לשכנע. מגדיל את הסיכויים לתפוס את האנשים האלה שבאמת קשה להם לומר לא. ככה גם יראה לך פחות טרגדיה כל פעם שלא נעתרים לבקשתך, ולא תדפוק על הדלת הבאה עם פרצוף מסכן של אחד שאף אחד לא מסכים לענות לו. ובכל זאת הצעה לשכנוע: אולי קח איתך שעון כזה מצפצף של בישול ביצים, ותבטיח שאתה מכוון אותו ל-10 דקות ברגע שאתה מתחיל לשאול, וכשהוא מצפצף אתה קם והולך. ותנסה להראות כמה שפחות נואש וכמה שיותר בטוח בזכותך הטבעית להיכנס לבית ולשאול.
 

אטיוד5

Active member
לא, אבל ...

הסיבה שאני מסכים לענות לסקרים היא בדיוק זאת - אני יודע שהסוקר הוא אחד שמקבל עוד כמה לירות על כל סט תשובות ויש לי לב טוב. אז חשבתי לי שאם יש עוד כמה טובי לב כמוני זה אולי מה שישכנע אותם. אם הם רעי לב אז ממילא כלום לא ישכנע אותם.
 
ואחר כך אומרים

שהסקר נעשה על "מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת של ישראל"
 
האמת? לא הייתי מכניסה אם זר הביתה כדי לענות

לו על סקר . לא הייתי יורקת לך בפרצוף אלא מסבירה לך יפה שאני מצטערת אבל לא. השאלה גם באיזה שעה אתה מגיע - בערב זה זמן מאוד לא נוח לאנשים עם ילדים (ארוחת ערב, מקלחות וכדומה)ובצהריים אין כמעט אנשים בבית.
 
קשה, קשה

אני גם על סקרים טלפונים לא עונה - כי למדתי שלרוב השאלות אין לי תשובה שמסתדרת בין 1 ל-4 ושרוב הנושאים לא נוגעים אלי. עם אלו בטלפון שנגיד התחלתי ורואים שאין מה לשאול אותי שם אני מרשה להם לכתוב מה שהם רוצים ולקבל את הכמה גרושים. הבעייה שמנתרים את השיחות שלהם לפעמים. דוגמה לסקר פארש? בבקשה: "גברתי מוכנה לענות לכמה שאלות קצרות בעניין אבקות כביסה?" "כן כמובן" "האם את מכירה את אבקת הכביסה א" "כמובן" "האם את רוכשת אותה באופן קבוע, לפעמים, רק בימי ג'" "לפעמים" "איזו אבקה את מעדיפה, א ב ג או ד ?" "את כולן" "--------" "ובכל זאת?" "את כולן ועוד כמה שאין ברשימה כשאני צריכה אבקה, אני הולכת לסופר, וקונה מה שבמכירה והכי כדאי לקילו". "כלומר...." "שאין לי שום העדפה מלבד העדפה כלכלית" [אהההה... *לא יודעים מה לעשות עם זותי שדפקה להם ת'סקר וגם ביזבזה זמן*] "נו, מכיוון שאין לי העדפה, אתה יכול לרשום שם מה שבא לך, אני מרשה"
 

sharonBir

New member
זה לא אישי../images/Emo62.gif

בשעתו גם אני עשיתי סקרים מדלת לדלת. אני זוכרת את העבודה כלא נעימה בכלל, אפילו שהלכנו בזוגות. האמת שלבחורות צעירות יותר קל מלבחורים צעירים. הורים נשארים אנשים מבוגרים (מניסיון, אישי) - לא חושבת שיש טעם לומר להם שזה על ממתקים. מה שכן אפשר לומר זה שאתם מעוניינים להפוך ממתקי ילדים לבריאים יותר (פחות סוכר/שומן וכו'). הכי חשוב: אל תיקח את זה אישית. הם לא שונאים אותך, לא חושבים שאתה מבזבז להם זמן. הם פשוט מפחדים שפתאום תוציא משהו כדי למכור להם, או יותר גרוע: הם עשו טעות ואתה פורץ מסוכן. בהצלחה.
 
אומנם אני יודע את זה

אבל זה לא מפריע לזה להפריע לי. היום פגשתי ידידה לאוניברסיטה, שאמרה לי שבשכונה שלהם, משום מה, מצלצלים המון בדלת בשעות הערב, והיא אף פעם אפילו לא בודקת מי זה. אלה בדיוק השעות שהבן הפעוט שלה ישן, ובלעה עובד עד מאוחר והיא נשארת עם הבן כמעט תמיד לבד. ומילא אם היו באים אליה בשביל סקרים - אבל באים אליה בשביל המון שטויות (מן הסתם העובדים עצמם לא חושבים שהם עושים שטויות) כמו, למשל, חברת כבלים שבאה לראות שאין להם חיבורים פיראטיים (כשאפשר, בבדיקה, פשוטה, לרואת שהדירה הזו רשומה כמחוברת דרכם לכבלים) ועוד מפרעין בישין.
 
למעלה