להיות עצמינו

[לב המאמין]

להיות עצמינו

כמעט כל פילוסוף מכובד דיבר על 'להיות עצמך', אבל אף אחד לא פירט בדיוק מה זה. איך אנחנו יכולים להיות 'עצמינו'? אנחנו כבר לא 'עצמינו'? איך אני יכול היות מישהו שהוא לא אני? כשאני מתנהג בדרך שאני לא מרגיש בנוח איתה (לדוגמא : אני מנסה להצחיק בכוונה, וזה משהו שנוגד את ה'טבעיות' שלי) האם אני הופך להיות מישהו שהוא 'לא עצמי'? כשאני מנסה לחכות מישהו האם גם אז אני לא 'אני עצמי'? מישהו יכול להסביר לי בבקשה מה זה 'להיות עצמך'? איך אני יכול 'להיות עצמי'? תודה רבה מראש שבוע מקסים לכולם לב.

 

[ישראל שורק]

שאלה מלב

לכאורה, איך יכול אדם שלא להיות הוא עצמו? הרי גם שקרינו הם השקרים הפרטיים שלנו, העמדות הפנים המיוחדות שלנו, הפאסאדה הספציפית שלנו, מסך העשן הקונקרטי שפיתחנו וכיו"ב... מבחינה לוגית "אדם בתוך עצמו הוא גר" גם כאשר הוא עובר דירה. אבל כמו שכתב ושר מאיר אריאל: אם בכל זאת מרגישים הבדל בין צחוק מעושה לצחוק מתגלגל אז ברוך השם, תודה לאל כלומר יש מימד עקרוני של "היות עצמנו" שבו אין משמעות לזיוף. הוא אותנטי כמו האמת הטהורה עצמה. מנגד, אנחנו מרגישים שיש אמת גדולה בשירו של מאיר אריאל. עמדתי היא שלמרות הלוגיקה יש רגעים רבים שבהם "אנחנו לא עצמנו"... אני חושב שאפשר - כמו שהמליץ ניטשה- להיות שותפים ליצירה עצמית. אני ארגיש טפשי לפרסם פה מתכון! הייתי שמח שתעשה איזה שהוא נסיון לבדוק את הדברים הלכה למעשה ותחזור... ותספר, ואחר כך גם תסביר לאחרים....

 

[מיכאל למלם]

אני ממש תומך בתהייה שלך...

גם אני לא ממש מבין את הציווי הזה להיות "אני" עצמי...ומה אם אני באמת ובתמים במובן הכי אותנטי שיש בעולם, שקרן נבל, נוכל, רמאי, אלים, עצבני יתר על המידה...אולי עדיף שאאמץ "אני" קצת יותר מוסרי? שאהיה "לא אני"? אתה ניסחת את זה ממש יפה, איך בכלל אפשרי שאני לא אהייה אני? אני אגיד לך איך אני מבין את הרעיון הזה ואיך אני גם מנסה, ממש לא תמיד בהצלחה ליישם אותו. מי אני באמת? אני שינוי מתמיד... הרי כל הזמן יש בי רעיונות ומחשבות ורגשות, הרבה פעמים סותרות, הרבה פעמים אני חושב על דברים ומשנה את דעתי. אבל מי אני בתוך כל הסערות האלה? המטרה שלי היא לנסות עד כמה שאפשר לא להדביק לעצמי תגיות. וזה כרוך בראש ובראשונה להתעלם מהתגיות שמצמידים לי אנשים אחרים. למעשה, הדבר הקובע בתוך כל השינויים, איננו אלא "אני", וכל מה שאני צריך לעשות הוא להבחין בין המחשבות או הרעיונות שעוברים בי עכשיו, לבין ה"אני" שאיננו הרעיונות האלה. ההווה הוא שכיחה מוחלטת של ה"אני". בהווה קיים מצב מסוים, אינני מסוגל לקלוט בחושים שלי את קיומן של מחשבות באופן אובייקטיבי, אני רואה רק ביטויים שלהם בצורה של כתיבה או דיבור. לכן למעשה בנקודה נוחית מה שקיים בעולם הוא רק המצב הנוכחי. ה"אני" שלי איננו אלא סיפור, שאני מספר על העבר והעתיד. אני רוצה לבחור לספר את הסיפור הזה בעצמי, ולא לאמץ סיפורים שאנשים מספרים עלי. כמובן, שישנן עובדות, אבל בהינתן עובדות מסוימות, אפשר לספר סיפורים רבים ושונים מאוד אחד מהשני. להערכתי, הרבה אנשים מאמצים את הסיפור של הסביבה שלהם על עצמם, ואת הפרשנות המקובלת עליהם ולא בוחרים לחשוב על עוד פרשנויות. במידה מסוימת, להיעשות מה שהנני, הוא להמציא את עצמי. לחבר בעצמי את הסיפור שלי. אבל בגדול, אני חושב שהשאלה שלך מאוד נכונה, וגם מה שאני כתבתי הוא ניסיון די פתלתל לענות עליה, ולמעשה לא ממש עניתי על השאלה שלך. אכן, מה המובן שיכול להיות ל"היעשה מה שהינך"...? איך אני יכול לחפש את עצמי, אם נשתמש בניסוח פופלרי יותר? איך אני יכול לחפש משהו שמעולם לא איבדתי, והכי קרוב אלי בעולם?

 

[עננית נוצה]

אותנטיות

בנוסף על דברי הטעם שכבר נאמרו כאן... ישנן דרכים יעילות המאפשרות לאדם להתחקות אחר ה"עצמי" האותנטי שלו. אחת הדרכים היא להתחקות אחר הערכים החשובים שלו, באמצעות סקירת רגעי השיא והשפל בחייו- מהם אותם הדברים המרוממים את נפשו ומהם אלה המרגיזים, מכעיסים וגורמים לו למורת רוח. גילוי הפרדיגמות (דפוסי החשיבה מהם נגזרת ההתנהגות) שלנו גם כן מלמד אותנו רבות על עצמנו. מציאת החוזקות שלנו, חסמי ההצלחה, סקירה של הבחירות שלנו- ההחלטות שעשינו - כל אלה גם הם כלים יעילים לשם אותה המטרה. לעתים (ועד כמה שהדבר אולי נשמע מוזר), אדם ממש מגלה עצמו מחדש בעקבות תהליך ההתחקות אחר העצמי האותנטי. אני יכולה לספר לך על לקוחה שלי, שתהליך ההתחקות שעברנו יחד אחר העצמי האותנטי שלה, חולל אצלה ממש נפלאות בדמוי העצמי ובהערכה העצמית, עד כדי הצהרה שהיא "קבלה את עצמה במתנה". ה"גלוי" הזה היה כרוך לא רק בתחושה פנימית טובה יותר, אלא אף בשיפור ניכר ונינוחות בתפקוד החברתי שלה. כמו שציין ישראל בדבריו- ניטשה ממליץ לאדם להיות שותף ליצירת העצמי שלו. עדי צמח מוסיף, כי האדם צריך להשתדל ליצור את חייו ולעצבם כיצירת אמנות. לטעמי, אדם המכיר את עצמו- מודע לאותנטיות שלו- ייטיב לעצב את חייו ולהוסיף להם את הגוון, הצבע והמשמעות ההולמים אותו ביותר. שבת שלום ו... בהצלחה

גילת

 

[1rubi1]

תשובה לשאלתך

הפילוסופים למיניהם וכן תורות מזרחיות ויהדות מדברות כיום על להיות עצמך אבל לא מגלות בעצם שיש כמה גירסאות של עצמך יש עצמך ברמות הנמוכות ששם האדם עושה בעיקר מה בראש לו ובעיקר נהנה גם אם זה לא מוסרי ויש עצמך ברמות הגבוהות שם האדם מגלה את החלק האצילי שבו הנותן המוותר וכו'........ כמו כן יש בילבול בין תכונותיך שהם שלך לבין תכונות שהחברה אילפה אותך ואתה רוצה בהם הפיתרון לשאלה זו מגיע בדרך כלל דרך התבודדות והקשבה פנימית לרצונותיך , במידה ומשימה זו קשה בעיניך חיה כמו שאתה(היה גאה במעשיך ואישיותך) ותנסה להיות אדם טוב יותר במעט מיום ליום יום טוב [email protected] rubi

 

[יליהוד]

ייחודיות מול הרגלים יומיומיים

אני חושב שזה קשור בהתנהגות.הצורה שבה אני מתנהג היא הצורה שתקבע האם אני קרוב לעצמי או רחוק מעצמי. התנהגות קשורה לדפוסי התנהגות.דפוסי התנהגות קשורים להרגלים שאדם עושה יום אחר יום מבלי לשנות אותם. כל עוד האדם ממשיך לעשות הרגלים אלו , אזי האדם רחוק מעצמו. להיות קרוב לעצמי משמע להיות חופשי מהרגלים ומדפוסים חוזרים ונשנים.משמע למצוא את הייחוד שבי, את האינדיבידואליות שלי.שבה אני שונה מאדם אחר.שבה אי אפשר לחקות אותי בשום צורה מכיוון שזו צורה ייחודית לי.זה אולי נשמע מגניב להיות ייחודי אבל יש בזה בעיה גדולה שלא מדברים עליה.ברגע שאדם מוצא את הייחוד שבו , באותו הרגע הוא מתרחק מהמכנה המשותף הכללי, מתרחק מהממוצע הנמוך הכללי של החברה ונהייה מוזר ושונה ואחר, וכבר לא מקבלים אותו כפי שהוא, בעקבות ייחודו. אז לשאלותיך, איך אני יכול להיות מישהו שהוא לא אני ? אז פשוט תעשה את מה שאתה רגיל לעשות יום יום ומה שגם כולם עושים ביום יום שלך.איך אני יכול להיות עצמי ? פשוט להפסיק לעשות את אותם ההרגלים שאני רגיל לעשות אותם כל יום.