יש כאלה, ויש כאלה
Acute Vegetitis - מחלה המאופיינת בחוסר בטחון/ידע/מיומנות/רצון של איש צוות. הגורמים רבים ואיתם גם הפתוגנזה. (...
) א. לא חייב לקרות דווקא למתנדבים חלשים בחומר או אדישים - מספיק שמתנדב יפול פעם-פעמיים על נהג שלא אוהב יוזמה עצמית (ולא חסרים כאלה) - וילמד את הלקח שעדיף לו לעשות בדיוק מה שאומרים לו, ולא לחשוב בעצמו. ב. לא כל המתנדבים שהגיעו למד"א נמצאים במסלול המזורז לקרדיולוגיה. חלק נמצאים פשוט כדי למלא את המחויבות האישית, לתרום קצת לחברה (בדיוק כמו התנדבות בבתי אבות וכו') - זה לא שהם סובלים יותר מדי, אבל הם לא יחרשו את האריסון מכל הכיוונים בבית... ג. החינוך בקורסים - מחנכים את מתנדבי הנוער שהם לא עושים שום דבר בלי הוראה מפורשת מהנהג (מה שלפי דעתי דווקא נכון במקרה של מתנדבים חדשים), הם לא מתחקרים את החולה (גם כן נכון) וכו'.. חלק גדול מהמדריכים לא מדריכים את הנוער להבנה, אלא פשוט לזכירה, שינון והקאה של סימנים וסכנות. ומה יעשה אותו מתנדב נוער (או נהג) שמגיע למקרה והחולה שלפניו נושם 30 נשימות לדקה, ציאנוטי, מצפצף, מתקשה בהוצאת אוויר, אבל מה לעשות, לא מציין בפני הצוות המטפל שהוא חולה אסטמה? אופס, חסר סימן.. אז אסטמה זה כנראה לא
. ולא, אני לא מגזים. וכמו בכל דבר, הרבה לא ישתנה עד שלא תתקבל הכוונה מן הרמות שלמעלה - עד שהנהגים לא יהיו מעוניינים במתנדבים עם ראש גדול ויהיו בעלי נכונות ויכולת גם ללמד אותם יותר ולהקנות להם את הכלים להבין ולהשתלט על מקרה, עד שהמדריכים ברמת הדרכת קורס 60 ולפעמים גם נהגים לא ישדרגו את הרמה, הרבה לא ישתנה. ואולי השאלה היא אחרת - האם אנחנו בכלל רוצים מתנדב נוער בעל יוזמה אישית נרחבת? האם הוא יכול להגיע לרמה מספקת? (אני חושב שכן, מה דעתכם?)
