אוריתעברית
New member
להיות מאושר
במפגש בנות האחרון דיברנו קצת על אושר. האם באמת אפשר להיות מאושרים כל הזמן ?
כולן הסכימו שאושר הוא משהו רגעי, וכנראה שלהיות מאושר, פירושו לחוות הרבה רגעי אושר בתדירות גבוהה.
עכשיו, בעודי כותבת את המילה מאושר, חשבתי פתאם על כך שבעברית המילה מאושר היא בבנין מפועל, כאילו שהוגי השפה קבעו שבשביל להיות מאושר, אתה חייב שמישהו אחר יעשה משהו שיגרום לך לאושר, כמו נסיך שיגיע על סוס לבן, או ילד שיצעד אל זרועותייך וכיו"ב. גרוע מכך, אפשר אפילו לקחת את המילה מאושר ל"אישור", כלומר, אתה מאושר, רק אם אחרים מבחינים בקיומך, מקבלים אותך כמו שאתה, מאשרים את בחירותיך, ואת הוויתך.
ובאמת, ברגעי האושר הנקודתי, שכולנו חווים - כשהילד מסיים אוניברסיטה או גן חובה ועומד מאושר וגאה, או כשכל המשפחה מתכנסת יחד וצוחקת, או כשאנו מצליחים להתגבר על מכשול או אתגר בעבודה - התהליך הפנימי שלנו, שמייצר את האושר, בעצם מאשר בלי מילים את קיומנו ויכולותינו.
אבל האמת שהשפה העברית היא כל כך יפה ומתוחכמת, שזה נראה לי ממש בלתי סביר, למרות שהיא נוצרה הרבה לפני העידן החדש והתפיסות הנוכחיות על עצמאות והגשמה עצמית.
במחשבה שניה, הבנתי שאם אציב "אני" או "אנחנו" במקום "אחרים", יוצא שהמפתח לאושר הוא שאנחנו נגרום לעצמנו להיות מאושרים, ושאנחנו נקבל את עצמנו, הוויותינו ובחירותינו, נאשר אותן ונחיה עימן בשלום. והרי ידוע שזו באמת תמצית האושר.
כשחושבים על זה כך, הרי שאפשר באמת להיות מאושר כל הזמן. מי שאוהב את עצמו, מקבל את עצמו, וחי בשלום עם בחירותיו, יכול לענות ב"כן" רבתי, על השאלה אם הוא אדם מאושר.
שאלתי את עצמי, אם כך, מדוע אנו לא משתמשים בצורת "התפעל" שמתאימה יותר כאשר הן מבצע הפעולה והן הנפעל הוא אנחנו – כמו "אני מתלבש" שפירושו אני מלביש את עצמי. מדוע לא "אני מתאשר" – אני גורם לעצמי להיות מאושר ?
בהתחלה חשבתי שמכיוון שהשכיחות לחוות אושר שנשען על הצלחה חיצונית גבוהה יותר מאשר השכיחות לאושר וקבלה עצמית, הוחלט להשתמש ב"אני מאושר" לשני סוגי האושר. אבל התשובה הזו לא סיפקה אותי. חשבתי עוד קצת, והגעתי למסקנה שכאשר אנו שלמים עם עצמינו ועם הבחירות שלנו, אנו יכולים לייצר לעצמינו יותר חוויות חיצוניות שיגרמו לנו לאושר, ולכוון את חיינו כך שיכילו מקסימום מהתמהיל הספציפי שמתאים לנו.
בין אם מדובר בדברים גדולים כמו קריירה מלהיבה או לימודים, ובין אם מדובר בדברים קטנים כמו מפגשים עם חברות, בילוי בטבע, או אפילו שיחה מחוייכת במעלית אם אנשים שאתה לא מכיר. יש כאלה שמאושרים מהזדמנות לתת ויש כאלה שמאושרים לקבל, שופינג או מתן בסתר, עבודה תובענית או עבודה קלה, תרומה לקהילה, מלחמה בטחנות רוח, צדק חברתי, עשיה פוליטית או לחילופין הרצאה טובה, ספורט, מוסיקה, קשר מיוחד עם סבא או ידיד, וכיו"ב. כל אחד והאושר שלו.
הכי חשוב - להכיר את עצמינו, לדעת מה באמת גורם לנו להיות מאושרים, ולא להסס להגשים זאת.
שתהיה שנה מלאת אושר לכולם !
במפגש בנות האחרון דיברנו קצת על אושר. האם באמת אפשר להיות מאושרים כל הזמן ?
כולן הסכימו שאושר הוא משהו רגעי, וכנראה שלהיות מאושר, פירושו לחוות הרבה רגעי אושר בתדירות גבוהה.
עכשיו, בעודי כותבת את המילה מאושר, חשבתי פתאם על כך שבעברית המילה מאושר היא בבנין מפועל, כאילו שהוגי השפה קבעו שבשביל להיות מאושר, אתה חייב שמישהו אחר יעשה משהו שיגרום לך לאושר, כמו נסיך שיגיע על סוס לבן, או ילד שיצעד אל זרועותייך וכיו"ב. גרוע מכך, אפשר אפילו לקחת את המילה מאושר ל"אישור", כלומר, אתה מאושר, רק אם אחרים מבחינים בקיומך, מקבלים אותך כמו שאתה, מאשרים את בחירותיך, ואת הוויתך.
ובאמת, ברגעי האושר הנקודתי, שכולנו חווים - כשהילד מסיים אוניברסיטה או גן חובה ועומד מאושר וגאה, או כשכל המשפחה מתכנסת יחד וצוחקת, או כשאנו מצליחים להתגבר על מכשול או אתגר בעבודה - התהליך הפנימי שלנו, שמייצר את האושר, בעצם מאשר בלי מילים את קיומנו ויכולותינו.
אבל האמת שהשפה העברית היא כל כך יפה ומתוחכמת, שזה נראה לי ממש בלתי סביר, למרות שהיא נוצרה הרבה לפני העידן החדש והתפיסות הנוכחיות על עצמאות והגשמה עצמית.
במחשבה שניה, הבנתי שאם אציב "אני" או "אנחנו" במקום "אחרים", יוצא שהמפתח לאושר הוא שאנחנו נגרום לעצמנו להיות מאושרים, ושאנחנו נקבל את עצמנו, הוויותינו ובחירותינו, נאשר אותן ונחיה עימן בשלום. והרי ידוע שזו באמת תמצית האושר.
כשחושבים על זה כך, הרי שאפשר באמת להיות מאושר כל הזמן. מי שאוהב את עצמו, מקבל את עצמו, וחי בשלום עם בחירותיו, יכול לענות ב"כן" רבתי, על השאלה אם הוא אדם מאושר.
שאלתי את עצמי, אם כך, מדוע אנו לא משתמשים בצורת "התפעל" שמתאימה יותר כאשר הן מבצע הפעולה והן הנפעל הוא אנחנו – כמו "אני מתלבש" שפירושו אני מלביש את עצמי. מדוע לא "אני מתאשר" – אני גורם לעצמי להיות מאושר ?
בהתחלה חשבתי שמכיוון שהשכיחות לחוות אושר שנשען על הצלחה חיצונית גבוהה יותר מאשר השכיחות לאושר וקבלה עצמית, הוחלט להשתמש ב"אני מאושר" לשני סוגי האושר. אבל התשובה הזו לא סיפקה אותי. חשבתי עוד קצת, והגעתי למסקנה שכאשר אנו שלמים עם עצמינו ועם הבחירות שלנו, אנו יכולים לייצר לעצמינו יותר חוויות חיצוניות שיגרמו לנו לאושר, ולכוון את חיינו כך שיכילו מקסימום מהתמהיל הספציפי שמתאים לנו.
בין אם מדובר בדברים גדולים כמו קריירה מלהיבה או לימודים, ובין אם מדובר בדברים קטנים כמו מפגשים עם חברות, בילוי בטבע, או אפילו שיחה מחוייכת במעלית אם אנשים שאתה לא מכיר. יש כאלה שמאושרים מהזדמנות לתת ויש כאלה שמאושרים לקבל, שופינג או מתן בסתר, עבודה תובענית או עבודה קלה, תרומה לקהילה, מלחמה בטחנות רוח, צדק חברתי, עשיה פוליטית או לחילופין הרצאה טובה, ספורט, מוסיקה, קשר מיוחד עם סבא או ידיד, וכיו"ב. כל אחד והאושר שלו.
הכי חשוב - להכיר את עצמינו, לדעת מה באמת גורם לנו להיות מאושרים, ולא להסס להגשים זאת.
שתהיה שנה מלאת אושר לכולם !
