את יה-יה
ויש לך חופש בחירה. את יכולה לעשות הכל, ויותר מזה לרצות ממש הכל. תסכימי איתי , יקירתי, שהמגבלות על החופש שלך הם יותר פנימיות... את מנהלת פורום שלם שעוסק בזה, משהו על כמה הסכמות , כמדומני .
כמובן שיש גם מגבלות חיצוניות- אם את רוצה לנסוע לפריס, את צריכה סכום כסף מסויים- אבל אם את נחושה בדעתך, רוצה מספיק, אני בטוח שתגיעי לפריס. או לכל מקום אחר. עכשיו (ותמיד),
את יה-יה ואת גננת וזה דבר נפלא, את משפיעה על ילדים לכל חייהם, ונהנת מעבודתך. כל אחד זוכר את הגננת שלו, הרבה יותר מאשר את מי שפגשתי בשבוע שעבר ( אני הייתי בגן מלכה
- היה נהדר) אבל ליה-יה יש חברות וחברים, לאחת מהם קוראים דנה, ודנה היא דיילת באל-על, וכל יומיים טסה למקום אחר בעולם, ואיזה כיף לה. אם יה-יה תרצה גם כן לטייל בעולם כמו דנה, יה-יה צריכה להיות דיילת, לעזוב את הגן והילדים ואולי לא יקבלו אותה לעבודה ואולי לא כדאי ואולי... וכך מתחילים לחיות בתסכול ( רצון פנימי שאנחנו אפילו לא מנסים להגשים.. ואז שופטים את עצמנו, ומדביקים לעצמנו תוויות וכתמים). אם פשוט תהיי יה-יה, בלי לרצות להיות "כמו" דנה, אז מה שצריך להיות ליה-יה יהיה. אם את עצמך, שלמה עם עצמך, והחלטת להיות דיילת, תנסי. בטוח שתצליחי (אם זה מה שצריך להיות), ואולי לא תצליחי כי דיילת זה לא חלק מהיעוד שלך, אבל היית צריכה את ההתנסות, ודווקא בקורס דיילי אוויר, שאותו לא תסיימי, תפגשי
תתני לו
הוא יהפוך לנסיך
וביחד תגורו בבית גדול, מלא
אני מתכוון מלא אהבה, אבל מלא-מלא,
ומלא ילדים
ותעבדו בחנות פרחים
באושר ואושר ואושר ואולי דנה חולמת להיות גננת, כל הנסיעות האלה די מעייפות אתם יודעים,והיא מחליטה לעזוב את אל-על, וללכת ללמוד הוראה, ובדרך לביה"ס היא עוברת ליד קולנוע, ומחליטה להכנס להצגה יומית, איזה כיף - בתור דיילת אף פעם לא היה לה זמן, ושם דנה פוגשת את חנה, שגם היא הייתה דיילת פעם, ויש להן כל כך הרבה על מה לדבר, והן נהיות החברות הכי הכי טובות. והן עדיין מדברות. עדיין. עדיין. "חנה, אולי תפסיקי כבר עם ה-
?" "דנה, ראית את החשבון של ה-
? מי ישלם את זה אני רוצה לדעת!?"
