להיות לבד ../images/Emo4.gif
להיות לבד האמת שנמאס לי. לא מהלבד מהמצבי רוח שלי זה לא בדיוק מצבי רוח זה יותר מין מטוטלת כזו או מניה דיפרסיה רגע אחד אני מתקלחת עם מוזיקה
בקולי קולות ומתלבשת ומתגנדרת ומחייכת ויוצאת ללימודים ולקניון ובטוחה שחיי נפלאים ואני הולכת לכבוש את העולם ושמחה שכל הריבים והבלאגנים מאחורי ושמפה אני רק אתקדם
ושחיי ישתפרו ואז אחרי יום מוצלח
פתאום באה העצבות, המועקה
ככה סתם בלי סיבה נראית לעין והנה העצבות הזו פה עכשיו ולא בא לי שום דבר פתאום ואין לי כוח לכלום
וכל מה שאני רואה ושומעת ומריחה ונוגעת וטועמת ומרגישה זה את הלבד האיום והנורא הזה ה-ל-ב-ד!!! מה כבר ביקשתי מישהו לחלוק איתו את חיי (לא אמרתי חתיך עולמי, עשיר כמו רוטשילד, רק שיאהב אותי
ויבין אותי זה מוגזם?) וזה מחרפן אותי שרגע אחד אני הכי שמחה שבעולם ורגע שני על סף דמעות (או עוברת את הסף) - וכל זה בלי סיבה רגע אחד כבר מפנטזת על כל הדברים הכייפיים שאני אעשה עכשיו כולל לקרוע את המיטה עם איזה גבר
ורגע אחרי אני בקושי מצליחה לגרור את עצמי לבד למיטה (לפעמים נשברת באמצע ובוכה
בפרוזדור) אולי זו רק העייפות אחרי יום ארוך אולי זה הפחדים מהעתיד מהלהתחיל מחדש ואולי אני פשוט מפתחת איזו הפרעה נפשית והפרוד עזב בזמן... למישהו זה קרה/קורה
אני יורדת מהפסים
להיות לבד האמת שנמאס לי. לא מהלבד מהמצבי רוח שלי זה לא בדיוק מצבי רוח זה יותר מין מטוטלת כזו או מניה דיפרסיה רגע אחד אני מתקלחת עם מוזיקה
