להיות אמא.....

[a n a t i 3 3]

להיות אמא.....

אז נכון שבכולנו יש מהפולניות הזאת שמנפחת לנו את הכתפיים (שאצלי גם ככה רחבות

) ברגע שמדברים על חוכמתו הבלתי רגילה של צאצאינו... ונכון שאנו כמעט לא מתמודדים עם משמעת לגבי הכנת שיעורים ובחינות. ונכון שלאסיפות ההורים בבית הספר אנחנו נכנסים עם חיוך ויוצאים עם חיוך גדול יותר... ונכון שמאוד כיף לנו לספר בכל מפגש משפחתי או חברתי על ההשגים של הגוזל... ונכון שהידע והחוכמה שלהם בטח אומרים גם עלינו... אבל... האם באמת כל כך פשוט לגדל ילד כזה, ילד שמוכר כמחונן

לא יודעת אם אלו הגרושין והשלכותיהם או גיל התבגרות שמראה את אותותיו, או סתם עניין של אופי שלו, או אולי זה בכלל האופי שלי שעושה את הגידול שלו לכל כך קשה?! קשה לי... קשה לי עם הבעיות החברתיות שלו, העובדה שאין לו חברים ובגלל זה הוא גם יותר בבית רק מגבירה את התיסכול שלו ואת המתחים ביננו. קשה לי עם העובדה שהוא מודע לאינטילגנציה הגבוהה שלו ומרשה לעצמו לזלזל באחרים... כן כולל בי. קשה לי הויכוחים והמריבות היומיומיות שרק הולכות ומתגברות. קשה לי עם זה שהוא רוצה ללכת לפנימייה, קשה לי עם זה שהוא בבית. קשה לי עם זה שהאקס שלי נותן לו גיבוי ולדעתי רק מוסיף גפרור למדורה... ומצד שני לא מתפקד כאבא בשאר הדברים כולל בהסדרי ראייה. אז נכון, אני לא אמא מושלמת... אוהבת את הילד הזה הכי בעולם... אבל בכל זאת קשה לי

 

[a n a t i 3 3]

להיות אמא לילד מחונן - טעיתי בכותרת

 

[לימונ דה]

ענתי ../images/Emo24.gif

נשמע כאילו הילד שלך מסתובב (כמו כל מחונן) עם פער ענק בין ההבנה השכלית, והיכולת הרגשית. והמחיר הכי כבד כמובן הוא חברתי. כי כל אחד זקוק לחום, לפרגון, לחברה. אז מצד אחד הוא מרחיק מעליו את כולם, ומצד שני זקוק להם מאד. ואז התסכול גובר. לא יודעת אם ניסית, אבל בקטנה, לעשות איתו דברים שהם נטו כייף. לא להתמקד במטרות, בחינוך, בבעיות. פשוט לכייף ביחד. אולי גלידה? אולי סרט? אולי משוה ספוריטיבי בחוץ - קיר טיפוס, לא יודעת. משהו שיש לו מטרה אחת ואחת בלבד. כייף וחיוכים. בלי שיחות על המצב, בלי הטפות, בלי דיבובלדבר על בעיות. למצוא משהו שהוא אוהב - ולעשות אותו ביחד. למצוא את המקום הקטן הזה של קירבה רגשית, של חום וחיבוק מפויס. לא יודעת... זה הכוון שאני הייתי מנסה. בהצלחה חמודה

זה לא קל...

 

[מצוטטת]

בואי נשאיר

את הכותרת כמות שהיא {אני הייתי בכל אופן

} כי יש לעשות הפרדה בין מטרות/הצלחות/יעדים וכו' לבין חינוך..... כי השכלה שבבכלל היא תוצר נירכש אז המחונן כאן מקדים את זמנו, כאן כל ההבדל בינו ובין ילד שאצלו זה מואץ. לעומת זאת זאת בנושאי חינוך הבשלה ריגשית ועוד זה כבר תהליך מחייב כל הורה באשר הוא לשים עליו את מיירב הדגש , בעיניי חשוב פי מיליון כי זה הבסיס ונקודת הפתיחה לכל השאר..... בתוך של החינון והניסיון שלנו לסגל להם דפוסים יכנס נושא האחריות גם לההישגם הלימודיים השילוב של הגיל על כל השלכותיו עם הקושי החברתי והאישי....אם זו אני שרוצה לעזור הייתי פונה עם קושי כזה לבעל מיקצוע "שימכור " לי כלי להתמודד לא מאמינה בתחליף או בכל עצה אחרת....

 

[d a n i e l s 5]

כל מילה בונבון !

 

[אילנהחלפ1111]

מבינה את תיסכולייך...

גם בני בצעירותו היה חסר שקט והחליטו לשלוח אותו לאיבחון לאחר שני מפגשים הסבירו לי שהוא ילד מחונן בוגר בנפשו וכו' בבית הספר לא ישב על כסא והתיק היה מגיע לבית הספר מסודר אך היה חוזר כמו אחרי סערת הוריקן מורים מתלוננים, חברים בוכים בקיצור בלאגן פעמים כעסתי, הענשתי, אך לאחר ניסיונות בחרתי להרים ידיים מלדרוש ממנו לעמוד בציפיותיי בחרתי את החברות והפתיחות בינינו מעל ההסדרים המקבלים והציפיות וזו היתה תחילתה של דרך להגיע אליו מה אני רוצה לומר לך תקבעי איתו פגישה של יום כיף את והוא בלבד התייעצי איתו מה ואיך הוא היה בוחר לבלות איתך תזרמי איתו ונצלי את הרגעים שיתאימו לשיחה פתוחה מלב אל לב תתשאלי אותו על המחשבות שלו, הפחדים, הדעות שלו שתפי אותו בדאגותייך ממש כמו שאת משתפת חברה מאוד קרובה עם כל הרגשות והאהבה נסי לברר איתו ותשאלי אותו איך הוא מציע לך לפנות, לעזור, לטפל במקרים ובאירועים שאת חסרת אונים בהם תתייעצי איתו ותאפשרי לו לתת לך את הכלים ותני לו את הביטחון שתכבדי ותתמכי בו לאורך כל הדרך והעיקר שתיצרו ביחד שינוי באוירה ובשיתוף הפעולה עם כל זה שהוא מחונך הוא מרגיש דיי בודד, מרוחק, מתוסכל והם מתבטאים הפוך ממה שהם זקוקים אנו חושבים שהם בוגרים נפשים ריגשית אך הם לא יודעים לפעמים לתרגם ולהכיל את מה שיש להם מסביב וזקוקים לתמיכה וחיזוקים אולי כל מה שאמרתי לא רלוונטי זה מה שנראה לי לפעמים הזמן מטפל ומרגיע את הסערות שנראות כסוף העולם

 

[ערסlight]

ילד מחונן

ילד מחונן זה קודם כל ילד חריג! אנחנו יודעים כבר שמה שקובע את איכות חיינו זה איזשהו איזון בין מכלול המרכיבים שעושים אותנו מי שאנחנו. בעניין הזה... "טיפוח מחוננות" זה להדגיש את הפער. קל מאד להורה [מהסוג ה"פולני"] להתלות ביכולות חריגות של הילד. זה עושה טוב לאגו ההורי שלנו, ל"דימוי הגנטי שלנו" אבל לעיתים רחוקות לילד עצמו. קשה מאד ליעץ מה לעשות, באינטואיציה שלי [כשלא יודעים], כדאי לאפשר לילד למצא את הדרך בעצמו. [וכמו בכל חיפוש... נופלים מאה פעמים אבל אולי מוצאים בסוף] אמביציה הורית בכיוון "טיפוח" היא בד"כ אסון.

 

[daniela1975]

כולנו חריגים..לא רק המחונן

 

[ערסlight]

זה כאילו נכון

אבל, יש מה שנקרא "ילד נורמטיבי". יש דבר כזה [גם אם זהו מושג תיאורטי]. ככל שיש סטיה מזה, נוצרת חריגה. זה לא סוד שהחברה לא אוהבת חריגים [משום סוג] הבעיה במחוננים [להבדיל מנכות או גובה למשל] שהורים רבים רואים בכך ברכה וכך מטפלים בילד בצורה לא נכונה.

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo127.gif

 

[מזל חי]

מסכימה בהחלט לגבי הטיפוח

 

[Raychoo]

ענתי...

מזדהה. גם אני לא יודעת עד כמה הקושי קשור ליכולת השכלית הגבוהה שלו, לגיל ההתגברות או לדברים אחרים כמו גירושין, בית ספר וכו'. למען האמת זה לא משנה. בתכלס' לא נראה לי שאת שואלת כאן שאלה, אלא בוחרת לשתף. תאמיני לי שאת לא לבד. יש לי המון קשיים בהתמודדות עם בני בן ה-11. יש ימים יותר קלים וימים יותר קשים, אבל זה תמיד אתגר. יכולה רק לומר לך שכשאני מתרגזת, הולכת איתו ראש בראש, שמה גבולות (בלשון הפסיכולוגים), זה לא הולך לכיוון טוב. הקשבה, הבנה, הכלה...זה מה שעובד אצלנו. אני לאט לאט לומדת שכשהוא לוחץ לי על הכפתורים, עדיף שלא אגיב. שמתי לב שאחרי שהוא נרגע אני מקבלת חיבוק (כאילו הוא אומר...תודה אמא שהבנת שלא צריך להתרגז על השטויות שלי ועל הקישקושים שאני מדבר). כשאני מרימה קול וכועסת זה רק נהיה יותר גרוע. לא קל. בהצלחה לנו. יכול להיות שקורל השאירה פה טל' נייד?

 

[חיוכים 40]

ענתי ../images/Emo24.gif

כאמא לשני מתבגרים מחוננים יכולה רק לומר לך קחי אויר...הרבה אויר כי גידול מחוננים קצת יותר קשה וטיפונת יותר מסובך (מקווה עבורך שלא מתלווה לזה עוד דברים נוספים כמו אצלי), אחד הדברים הוא לדבר בגובה העיינים כי הם "בוגרים", ומצד שני הם ילדים בני 5 בערך, אחד הדברים הכי חשובים זה לפתח את הצד החברי ביניכם , גם עם תהיה החלטה לעבור לפנימיה דאגי לשמור על החברות הזו, אמא שלו תמיד תהיי, אבל כדאי מאוד גם להיות החברה הכי טובה שאפשר תמיד לספר לה ולהתייעץ איתה... שולחת לך קישור לכתבה שעזרה לי טיפונת...http://storage.cet.ac.il/CetForums/Storage/MessageFiles/6243/5454/Forum5454M991I1.htmמקווה שהיא תתרום גם לך

 

[הנודניקית עם הקוקו]

בדיוק היום הייתה לי שיחה...

עם חבר...על ילד בעל יכולות שכליות גבוהות לגילו... (וסליחה שלא אומרת "מחונן"...לא סובלת ת'הגדרה הטיפשית הזו) כשילד כזה מצליח לקבל את הדרוש לו מבחינה לימודית/אתגרית... כשמאפשרים לו מוריו וסביבתו הקרובה להשיג ולספק את רצונו להתקדם וללמוד בקצב שלו... הוא רגוע יותר...מסופק יותר...בטחונו העצמי עולה...פחות מתוסכל... והוא פנוי יותר לפן החברתי שבחייו. אבל... לעיתים קרובות אני נוטים לשפוט את העניין החברתי בעיניים שלנו... לא לכולם אותו צורך בנושא החברתי... יש ילדים שצכים הרבה חברים... יש ילדים שמספיק להם חבר אחד או שניים... ילדים שונים אחד מהשני בדיוק כמו מבוגרים. לקבל אותם בדיוק כמו שהם... מבלי לדחוף לכיוון שלנו ניראה מתאים יותר... רק לזהות למה הם זקוקים...ולכוון אותם להשיג. וכן...לדאוג ללא הרף...שגם המערכת תכיר בצרכים שלו...ולעזור לה לעזור לו. ילד שמזלזל בסביבתו הוא ילד לא מסופק...וצריך עזרה בהשגת הכלים שיעזרו לו להגיע לסיפוק עצמי. ונכון ענתי...מסכימה איתך...זה לא קל... אבל לעולם לא לומר נואש...ולהמשיך לנסות למצוא את הדרך. אהבה זה המון...אבל לא מספיק...אולי ייעוץ מקצועי יעזור.

 

[קטי30]

../images/Emo24.gif

ענתי קוראת אותך ומהנהנת הגוזל שלי עוד קטן(8.5) אבל כל מה שרשמת כל כך נכון וקיים. לא פעם ולא פעמיים אני חושבת עליו ועל המצב הוא כל כך רצני לפעמים אני מכריחה אותו לעשות דברים של ילדים אני נזכרת בילדות שלי ורואה את אחיות שלו הילדות שלו היא שונה לחלוטין ככה זה ילדות של ילדים שהם אנשים קטנים. קשה... את צודקת אבל איך אומרים:

שאלו יהיו הקשיים שלנו.

שיהיה לך ערב נפלא

 

[אא ניר]

זה, וזה, וזה, וזה..

זה שהוא לא חברותי, - לא קשור למחוננות שלו. זה שהוא מזלזל בך, - לא קשור למחוננות שלו. זה שהוא רב איתך ומתווכח, לא קשור למחוננות שלו. זה שקשה לך איתו, לא בהכרח קשור למחוננות שלו. אופי, זה כל הסיפור. אבל, בכל מקרה תודה שסיפרת שהוא מחונן.

 

[d a n i e l s 5]

להיות אמא זה קשה !

ככה , בואי נשים את הקלפים על השולחן רוצה ללכת איתך בהפוכה....פגשתי בחיי ילדים "חריגים" שניסו בכל כוחם להשתלב בחברה...והם הצליחו כי הם לא הבליטו את "חריגותם" הם הצליחו כי הם ידעו להתעלם/לשכוח את החלק "החריג" שבהם, וכל זה כמובן בעזרת ההורים שלהם שעזרו להם לחיות כילדים לכל דבר על כל החסרונות והיתרונות. וכאן מתחברת לדברי ערס לייט "ילד מחונן הוא ילד חריג", וטיפוח המחוננות היא להדגיש בפניו את הפער. אני לא אומרת להפסיק לטפח אותו ברמה האקדמית (למרות שמודה שגם כאן יש לי הרבה מה להגיד)אבל בהחלט מפסיקה ל"טפח" את העניין ביך לבינו, בינו לבין המשפחה, בינו לבין חברת הילדים שהוא מסתובב בסביבתם......מחזקת את הילד כילד רגיל לכל דבר. וכאן מתחברת לדברי הנודניקית. "ילד שמזלזל בסביבתו הוא ילד לא מסופק...וצריך עזרה בהשגת הכלים שיעזרו לו להגיע לסיפוק עצמי". וכאן תפקידך כאמא , תפקיד לא קל בהחלט קשה.

 

[a n a t i 3 3]

המון תודה לכל המגיבים../images/Emo24.gif

התחברתי אל רוב התגובות, לקחתי בשתי ידיים את הטיפים והעיצות. תודה

 

[M i c h a l y U S A]

אז קשה לך../images/Emo4.gif

קודם סתכלי על חצי הכוס המלאה..את לא לבד!!! אז זוג..

שנית..מה את עושה כדאי למלא את החלל החברתי שלו?

שלישית..עיניין הפנימיה..כבר דובר בזה..לפעמים צריך לדעת לשחרר..ואז תופתעי ממנו לטובה..(ולא מדובר על מרחק רב..זה רק בארץ)

רביעית..לגבי האקס שנותן לו גיבוי..נידמה לי שיש ביניכם דיבור..לפי מה שהבנתי מאחד השרשורים..אם יש..כדאי שתדסקסי את המועקות שלך איתו בקשר לילד..סתם הצעה..אולי בכל זאת יש עם מי לדבר. שיהיה בהצלחה בכל מה שתחליטי ובאת אפ אחד לא אמר שיהיה קל להיות הורה.. יש לך ילד מחונן תחשבי אם היה לך דביל?

 

[ר ו ב נ ס י ת]

לא בטוחה יקירתי

שכל הסימפטומים שאת מתארת קשורים דווקא להיותו מחונן יש הרבה ילדים "רגילים" שסובלים מבעיות חברתיות, שמתווכחים ורבים כל היום, שמזלזלים בכל דמות סמכותית מניחה שאלו דווקא הסיבות האחרות שמנית: גיל ההתבגרות, הגירושין ואפיו שלו