להחזיק את הכאב

להחזיק את הכאב

נפרדנו כבר לפני שלושה חודשים
אני פשוט חייבת לפרוק

אני מתאפקת לא לכתוב לו
זה לא יתן כלום
זה פשוט נותן לי הרגשה שהוא שם
למרות שהוא לא

אני יודעת שזה מנג'ס , לא מתאים,מרחיק אותו וכדומה. אני גם לא רוצה לאבד מהכבוד שלי. באמת אחרי דברים שהוא כתב לי- כמו מה זה נותן לך?" בחוסר רגישות משווע,
לא מגיע לו שאכתוב לו.

זה היה במפתיע. זה היה הקשר הראשון. זה היה קשר מדהים, גם לו, אני הרגשתי.
והוא אמר.

עזבו את הסיבות.

אני פשוט פורקת פה, וטוב שיש את הפורומים כדי לפרוק, לעזור,להיעזר ולהתייעץ.
נכון שאפשר להתגבר על אהבה?? על קשר של ארבע שנים כמעט,? על קשר אינטנסיבי, אוהב...על קשר שהיית תלוי בו? אני יודעת שזה לא בריא, ואני בטוחה שזה הכביד עליו.. אבל כך הייתי ולא יכלתי לשנות זאת בעודי איתו... מכורח המציאות בפרידה, אני נאבקת בעצמאות שלי.
אני רוצה להיות חזקה יותר. אני מרגישה שבהודעה הזאת יש גם חוזק.
זאת לא רק התפרקות.
זה כמו התמכרות. אני מחזיקה את עצמי לא לכתוב לו, בוכה ובוכה.
השכל מבין שזה לא יתן כלום, והפעם אתן להגיון לנצח, ולא לרגש.
שהרגש רוצה להרגיש את אותו מקום אהוב, שהוא כל כך נתן לי.

את זה אני יכולה לעשות על ידי זכרונות נעימים מהקשר, אבל אז זה מכה בי,שאין את זה יותר.

ואני רוצה להגיד לעצמי, שאני תמיד אשאר עם עצמי. אנשים ילכו, ויבואו. אני חייבת לעבור את התהליך הזה על מנת להתחזק. אין לי ברירה אחרת. בניגוד לפעמים ומקרים אחרים בחיי, אין לי ברירה אלא להשלים עם המציאות. עשיתי הכל. הוא לא רוצה- אי אפשר בכוח. רוצה יותר לכבד את עצמי ולהעריך את עצמי, וגם כדי שבקשרים הבאים לא אגיע למצב של להתחנן בפני מישהו. אני מבקשת לא לשפוט...
כן אני לא הכי חזקה בעולם, יותר רגישה מהשאר... אבל עכשיו אני בונה את החוזק שלי . וחלק מהבנייה זה להתאפק. אין מה לעשות.
לפרוק, לבכות, אבל לא ברמה הרסנית. לא לעשות דברים הרסניים כמו עד עכשיו.

לברוח, להסחות דעת. ולכאוב בו זמנית.

כל פעם שאמא אומרת משהו, זה מייאש אותי. היא מיואש בעצמה, מהחיים. איך אפשר להתחזק מכך? אני אתחזק מעצמי אבל הדוגמא שניתנה לי בבית לא בכוונה כמובן, היא לא כל כך על להילחם, להשיג מה שרוצים, מותר להתייאש, הכל שחור או לבן. אין באמצע. אין לבכות, כדי לשחרר. הכל טוטאלי...
ונורא כך ריך לעשות וכך להיות. אבל אם לא מדברים ומעבדים את הדברים, איך נעשה ונהיה?

אני לא יודעת אם אתםמבינים למה אני מתכוונת

בכל מקרה, אני מנסה לעודד את עצמי ואשמח לעידוד גם מכם, ומנסיונכם האישי-

שהכל עובר בסוף. ברור שיש דברים גרועים יותר, וצריך להיכנס לפורופורציות. אבל לפעמים שאתה שקוע בכאב שלך, אתה לא רואה מוצא.
תמיד חשבתי שזה יהיה סוף העולם,כשניפרד וחששתי מהרגע הזה.
אני רוצה שהדימוי העצמי שלי לא יבנה על פי האם הגבר הזה איתי או לא. כי כך לימדו אותי בבית. אני שווה אם אני איתו. הוא מוסיף לשווי שלי. זה לא היה בכוונה. ההורים עשו מה שהם יכולים. אני שמחה שיש בי את התובנות הבריאות יותר ולפחות זה רצון לעשות אחרת.
שהדימוי יבנה על פי עצמי- ההישגים שלי, השאיפות , ההכרה בתכונות הטובות שלי. וקבלה של החולשות...


קשה לי נורא.
ההודעה אמבווילנטית. קשה לי, הוא היה הכל בשבילי. עברנו כל כך הרבה. הוא היה דמות מאוד דומיננטית בחיי. גם אם היו דברים לא בריאים בקשר, כמו התלות שלי בו, זה היה קשר זוגי בריא, מיטיב, ועשינו טוב אחד לשניה.

כל כך בא לי לחבק אותו, להמשיך איתו. לדעת לאן הוא יגיע, להתגאות בו. לאינטימיות שלנו. לטלפונם, לאכפתיות, לדאגה. אליו. להריח אותו לגעת בו , מתגעגעת לתחושה שיש לי אותו בחיים, שכיף לי לקום ולדעת שיש לי אותו.
למרות שהוא השתנה, והוא לא אותו אחד.א יודעת איך, אחרי כל מה שהוא אמר לי, אני עדיין רוצה את הדברים האלו. כאילו זה בן אדם אחר. ממש 180 מעלות.
יש פרמטר נוסף שאני נלחמת בו- אז פה קצת פישלתי היום,אז לפחות לא בלשלוח לו. כל יום ביומו. וכך יעברו הימים...
אני חושבת שאני יותר מחזיקה את הכאב מפעם..יותר יודעת להחזיק.. ואת זה לומדים רק מלגעת בכאב,מלכאוב. אין כאב בלי גדילה - זה כל כך נכון. אני כל כך רוצה לצאת מהדיכאון הזה, לחיות,לצאת עם חברות וכו. זה קשה לי עדיין. כרגע שומרת על הבייסליין שזאת העבודה. שלפחות משהו לא ישתנה בשגרה שלי. בהתחלה חשבתי שאאבד את העבודה, וכן זה ממש לא בריא ורק צריך לשמח אותי שהייתי כל כך תלויה בו, והנה זאת הזדמנות לפרוח.

המחשבה שהוא צעיר, מבלה לו עם בנות, החברים שלו כל הזמן יוצאים, הם יחצנים ברמנים...
המחשבה שהוא עם אחרת

אבל הוא הפסיד.. אין מה לעשות...אני צריכה להפנים שאחווה עוד קשרים...


כל יום ביומו...

מתגעגעת אליו כל כך... מתגעגעת אלינו, מתגעגעת ללדעת מה קורה בחייו.
צריכה להפנים - שאין אותו יותר. שאין אותנו. ושאין את מי שאני כשאני איתו.. קצת דרמטית יצאתי...


עזרה?

אני נלחמת בכוח, הולכת לעבודה. אין דרך אחרת.. מפה אפשר רק להעלות?

כל כך בא לי שזה יתהפך. כן אגו אולי? בא לי בא לי שאני אהיה כבר במקום אחר, ואז שיבין מה הוא הפסיד. שלא יקח כמובן מאליו שאני שם מחכה. כמו שהוא חושב. האם זה יקרה אי פעם? האם הגלגל יתהפך?

תודה שקראתם.
 

lucyjordan

New member
כן, מנסיון, הכאב עובר

וגם מוצאים מישהו חדש, לפעמים היחסים יותר טובים אפילו, כי למדנו ממערכת היחסים וצמחנו מהכאב...
בינתיים אני מאחלת לך הרבה כח ואמונה בעצמך, כי כמו שכתבת - את יודעת מה צריך להיות ואיך את צריכה לנהוג, למרות הדוגמאות הלא מושלמות בבית...
וגם ממליצה ללכת לטיפול, מנסיוני זה נותן את הכח להמשיך ואת התובנות לראות איפה אולי טעינו, מה יכולנו לעשות אחרת, או מה נעשה אחרת בפעם הבאה...
בהצלחה.
 

Aski7

New member
את

תהיי בסדר גמור. ללא ספק..
את בדרך הנכונה.
חיבוק ענקי
 

סטנגה Joe

New member


מלאי את זמנך בעיסוקים.
צאי.
בלי.
אל תשווי אחרים אליו ואותו לאחרים.
הזמן ו/או אהבה חדשה ירפאו את הכאב.

אה ,ועוד משהו.
היה לך טוב איתו כנראה בכל הזמן הזה.
שמרי לעצמך את זיכרון החוויות הטובות.
 

וויאן

New member
החיוך עוד יחזור

מניסיון , הכאב זה רק עניין של זמן ואז הוא נמוג ומה שלא הורג אותנו מחשל אותנו
את רק תגדלי ותפרחי ותתחזקי ותתעצמי עד כדי כך שלא תכירי את עצמך תהיי פחות תלותית פחות פחדנית והרבה יותר אסרטיבית ודעתנית את תמצאי מאוד מהר את האדם הנכון לך שיעריך וירצה אותך לשארית ימי חייו.

בכדי לעשות את חייך קלים יותר ואת ההתמודדות קלה יותר את צריכה(שלא לומר חייבת)להפסיק לחשוב עם מי הוא יוצא אם הוא בכלל יוצא ומה שגרת יומו בכל פעם שאת מוצאת את עצמך במצב הזה תפסיקי לחשוב עליו הוא לא מעניין מי שמעניין זו רק את. ואם קשה לך אז תכתבי מה שאת רוצה לכתוב לו על פתק ואז זרקי אותו.
 

V i n a

New member
אגלה לך סוד.

אומרים שהזמן מרפא את כל הפצעים, אבל בינינו - זה ממש לא מדויק.
בעיקר אם הפצע המדובר הוא פצע של אהבה נכזבת.

הזמן לא מרפא שיט, את יכולה למצוא את עצמך בדיוק באותו מצב של כמיהה וגעגועים גם בעוד שנה מהיום, כשאת מבלה את יומך
בהצצות בפייסבוק שלו ובמחשבות אובססיביות על איזו שרמוטה הוא מזיין הלילה.

אבל מספיק עליי, בואי נדבר עלייך.


הדבר היחיד שירפא את הכאב - הוא עניין במישהו אחר.
אז הייתי מציעה לך לאסוף את עצמך את אתר הג'יידייט הקרוב לביתך או כל מקום אחר שמכיל גברברים אטרקטיבים ולהתחיל לחיות שוב,
אבל אם את מרגישה צורך לשבת ולבכות על מר גורלך - תעשי את זה עד שתוציאי את זה מהמערכת.

ולא להכנס לשירותים במועדונים - שם לא מכירים אף אחד ששווה להכיר.
אבל שוב, מספיק עליי.
 

אייבורי

New member
תנשמי נשמה

אני מקווה שאת הכאוס הזה לא הבאת למערכת היחסים
כי אם כן, את חייבת לטפל בו
 

seeyou

New member
להחזיק את הכאב רק בספר זיכרונות


כול פרידה היא לא נעימה וגורמת "סריטה" לא רק בלב אלא גם במוח

מוזר שבגיל 33 זה היה הקשר הראשון.

בגיל הזה ישנם כאלו שהספיקו למלא כמה כרכים

את מתאפקת לא לכתוב לו?

לדעתי תיכתבי אך אל תשלחי-ייתכן שזה יעזור לך לפרוק במהירות יותר את הרגשתך

יוסי
 
לזכריוס יש כלל אצבע

חודש אבל על כל שנה של קשר, אז נשאר לך עוד חודש להתאבל, אחר כך אפשר להתחיל לחגוג...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לא יודע מי זה הזכריוס הזה

אבל באהבה ראשונה אני הייתי נותן יחס של שנה על שנה.

אבל היא נשמעת בחורה חכמה והיא תצא מזה בכוחות עצמה.
 

נוסעת27

New member
יקירתי

שום דבר שנגיד לך כרגע לא ינחם אותך, כי את עמוק בכאב, וכמה שנבטיח לך שבסוף תתגברי, את כרגע לא רואה את זה וזה לא באמת עוזר. מקווה לפחות עזר לך לפרוק. עצתי היחידה לך, אל תתביישי לכאוב, הכי גרוע זה להתכחש לזה או להעמיד פנים שהכל בסדר ואז התהליך הרבה יותר קשה וארוך. כשכואבים, מתישהו הכאב מתחיל להתעמעם עד שבסוף נעלם. והוא צודק כשהוא שואל אותך מה יוצא לך מזה שאת שולחת, כי לא יוצא מזה כלום. את חייבת להפסיק לצפות ממנו למרות שזה נורא נורא קשה לעשות את הסוויץ' הזה, אתם לא יחד יותר ואין לו חובה כלפייך כבת זוגו. תיעזרי הרבה בחברות, תרשי לעצמך להתפרק ותראי שלאט לאט דברים ישתפרו.. חיבוק
 
למעלה