להולדן קולפילד - Cat Stevens

[יקי אשכנזי]

להולדן קולפילד - Cat Stevens

אני מתנצל שאני כותב כאן את הדברים ולא כהמשך לשרשור. השרשור ההוא (הכל-כך קצר לטעמי) נדחק לשולי הדף, ואו-טו-טו יעבור לעמוד הבא וישקב בנבכי הארכיון של הפורום. נדמה לי ששניכם, קאט סטינבס וכבודו כאחד, ראויים להרבה יותר משרשור המכיל 4 תגובות. אני רוצה לברך אותך על כתיבה רגישה, כמו שאני מברך את קאט סטיבנס על יצירתו הרגישה. נהנתי לקרוא ואני מפנה את כל מי שטורח לקרוא את דברי אלה, לקרוא את הודעתך הנהדרת. Cat Stevens הוא בעיני אחד היוצרים הבולטים של ראשית השבעים. למרות שהייצירה שלו נראית בירידה מההצלחה הגדולה של שלושת המצויירים (Mona bone Jacon, Tea, Teaser) כל מה שהוא עשה, נשמע היום על רק השממה הייצירתית של יוצרים אישיים בימינו, כיצירות מופת. אז אולי התייחסו אל Foreigner כאל יומרנות מיותרת ליצור ייצירת פרוג. התייחסו אל Numbers כאל גחמה ילדותית מטופשת ומאולצת. כשאני מקשיב לאלבומים האלה היום, הם כל כך יפים בעיני, שלא נותר לי אלא להמשיך ולבכות את שנות הנערות האבודות. ותודה לך הולדן על הפריטה הנפלאה על נימי הרגש והנוסטלגיה. ואולי כדאי שהוא לא יחזור. לקאמבקים יש ארומה לא כל כך אנינה. שישאר בהווה מרוחק ומנותק מתרבות המערב וישאיר אותנו עם העבר המתוק. יקי

 

[הניבלונגים]

../images/Emo70.gifבהחלט כוס התה שלי

קודם כל, הביקורת המצויינת של הולדן, נמצאת במדור ביקורת האלבומים של הפורום, שבזכותו הולכת וטופחת מידיי יום כמעט, כך שתמיד ניתן יהיה לצפות בה (אגב כל מי שמעוניין לפרסם ביקורת שלו על אלבום קלאסי יתקבל בברכה). לעצם העניין קט סטיבנס תמיד מצליח לרגש אותי בנוגות ובפשטות שלו, יש כנות מדהימה שפוגעת בנימי נפשך כשאתה מתבגרת ואח"כ תוקפת אותך בחוכמתה כשאתה מתבגר, בניגוד לרבים אחרים שחינם סר אחרי גיל 18-20 סטיבנס הוא מסוג היוצרים שילוו אותי כנראה כל חיי, הלחנים המקסים והמילים החכמות לא מאבדות את קיסמן לרגע גם היום כמעט 20 שנה אחרי שנחשפתי אליהם לראשונה. לעניין הקאמבק, כנראה שטוב שטיבנס לא יעשה לנו צביקה פיק פתאום, הקהל שהלך אחריו בעבר השתנה, גם התרבות הפופלרית שאימצה אותו כבר אינה אותה תרבות, למי יש היום זמן וכוח ליוצר מורכב ואישי ועוד כזה שהוא לא בחורה יפה (עם אופציה ללסבית אם אפשר) בעולם של היום, סטיבנס יכול להפוך למין אטרקציה תקשורתית לרגע אבל קשה לי להאמין שהוא יכול לשחזר את תהילתו, זו עדיף לה שתשאר בדפי הנוסטלגיה האישית שלנו, שם טוב ונוח לה.

 

[קיר קמט]

מישהו יכול להעלות תמונה של האדון

טרם הפך ליוסוף איסלם ?

 

[ThE RhythM]

הנה לך

 

[LadyG]

צדקת יקי

השרשור היה קצר מידי ולא הבענו את מידת ההערכה שאנחנו רוחשים לסטיבנס מצד אחד ולקולפילד מצד שני. לאן שאני לא מסתכלת, חיי רצופים בקט סטיבנס. מהאלבום הראשון Matthew & Son: עם מתיו ובנו, I'm gonna get me a gun ו- Here comes my baby. אלבום סיקסטיס עם צליל ואוירה הישר מ- Swinging London של שנות השישים. Mona Bone Jakon עם ליידי ד'ארבנביל ו- I think I see the light. יצירת המופת Tea for the Tillerman עם שיר אחד ענק: Where do the children play וכמובן Hard headed woman האחת והיחידה וגם וגם Father & son ואין אין על Sad Lisa. וכשתלכו להצביע לז'אנר ה- Singer-Song writer אל תשכחו את האלבום המקסים הזה. Teaser & the Firecat סוגר אצלי את פרק הסטיבנס עם: Morning has broken Moonshadow Peace train Ruby love ודוקא here comes my baby שידוע יותר לכולם בביצוע אחר, מעביר מן תחושת סיקסטיס שלא תחזור כבר יותר לעולם: In the midnight moonlight I'll be walking a long and lonely mile And every time I do, I keep seeing this picture of you Here's comes my baby, here she comes now And it comes as no surprise to me, with another guy Here's comes my baby, here she comes now Walking with a love, with a love that's all so fine Never could be mine, no matter how I try

 

[יקי אשכנזי]

כשיגיע הסקר

לא רק שסטיבנס יככב בו (עם שלושה אלבומים לפחות - מה שלא העזתי לעשות בסקר הפרוג ולהכניס 5 אלבומים של Strawbs אהובי-שקולו של סולנם Dave Cousins הוא אח תאום לסטיבנס) אלא שהוא יככב גם ב 70 ובעוד רשימות. למשל ברשימה שתעסוק בשירים מצמררים ונוגעים, נראה שכמו שטענת כבוד הליידי, סטינבס יככב שם לפני גמה מרגשים אחרים. לשמוע את Oh Very Young לא יכול להמאס אף פעם. גם שיר פשוט מאותו אלבום, שאולי לאחרים עולה על העצבים Jesus, הוא שיר שצליליו מגרדים לי את הנימים. בקיצור, זמר אהוב ושכוח (משום מה דווקא היום, נזכר עמיקם רוטמן לשים את Wild World בתכנית שלו. מעניין אם איז מוסרני לא התקשר לשאול מה פתאום משמיעים שיר של שונא ישראל כזה ברדיו הממלכתי. יקי

 

[הולדן קולפילד בשדה]

השמועות על מותי מוקדמות ../images/Emo6.gif

לאור מה שקראתי עד עכשיו, אני מרגיש ששמעתי הספד...בזמן שאני כרוך בתכריכים... תודה על המילים החמות

 

[הולדן קולפילד בשדה]

ובאשר ל-numbers...

תנו לאלבום הזה הזדמנות שניה... למרות שזה לא התקליט לפתוח בו את ההיכרות עם cat יש כאן אוירה נפלאה, ו'מיטיבי לכת' יהנו מהאלבום. יש כאן כמה פנינים: Majik of Majiks - שיר מהפנט, לדעתי. והוא מכיל את התהיות הרגילות של סטיבנס: What kind of power, of powers. What kind of man-- Can make me turn and see The way I really am. Oh tell me who, oh who? וגם Land O' free Love & Goodbye , שמופיע גם באוסף שציינתי (שיר מוזר, משהו, אבל בהחלט חביב). שיר שמביא את 'החתול' למקום בו הוא שלם עם עצמו: And the Sun lies all around And everything is as it must be And winter lies underground And the God I love loves me.

 

[giloni]

אלבום נהדר וסיפור

רכשתיו לאחר שיצא - תוצרת חוץ כמובן. מעבר לצלילים ששבו את חבורת ה"פריקים" שלנו, שימשה החוברת המצורפת נושא פופולארי לדיונים פילוסופיים בגרוש. עוד אחת מפנינות הנוסטלגיה של ימי התיכון העליזים, אי-שם בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת והאלף הקודם. לפני כשנתיים, הוטלה על אחד מבני הזעטוטים להכין עבודה על מספרים, במסגרת שיעורי החשבון (ביטוי מאלף לשיטת הוראת החשבון הנפלאה במחוזותינו - השיטה שהביאה אותנו למקום ה 28 המכובד מבין 29 מדינות!!!). ואז, בהבלחה של זיכרון פנומנאלי, שבדרך כלל אינני ניחן בו למרות היותי היסטוריון בהכשרתי, דליתי מהתאים את האלבום ההוא. מצאתי באינטרנט אוסף של ציורים צבעוניים של דמויות המספרים של סטיבנס. במקורם הם היו כרוכים בחוברת סגולה, מאויירים בשחור לבן עם סיפוריהם הנפלאים של יצורי המספרים. הורדנו, הדפסנו, חיברנו סיפור לכל מספר, על-פי ה Lyrics של סטיבנס, עשינו כמה השלמות ברוח החתול ומסרנו. קיבלנו 100 יחד עם טלפון המביע תמיהה מאיפה הבאנו את הדבר הנפלא הזה. המור, אגב, לא הכירה את השם Cat Stevens. יקי