לד"ר הנכבד
לד"ר הנכבד והמכובד שלום רב, רציתי לשתף אותך בהתכתבות שהייתה לי לאחרונה עם הוועד בפורום שלהם באתר "וואלה". ------------------------------------------------------------------- שלום רב לכם, השאלה שלי היא כזאת. לפני כשנתיים וחצי קיבלתי מין אוראלי לא מוגן מנערת רחוב, אחרי שקראתי שאין בכך סיכון. לאחר משהו כמו שלושים - מקסימום שישים - שניות נבהלתי נורא, ביקשתי ממנה להפסיק ובזה זה נגמר. בשום שלב שהוא לא הבחנתי בדם לא בפיה ולא על איבר המין שלי, למרות שגם לא ממש הסתכלתי לה לתוך הפה. אבל שלושים-שישים שניות וזהו. לא גמרתי אף שהיה קצת פרי-קם. כשבאתי הביתה שטפתי את איבר המין שלי במים חמים, ואז הייתי מטומטם מספיק כדי ללכת ולקרוא את כל האתרים שאפשר לקרוא על המחלה. התקשרתי אליכם לקו ויועצת נחמדה נורא בשם שירה הסבירה לי בפירוט שאין לי ממה לדאוג, שאין שום סיבה שאבדק, ושגם אם אני לא ארגיש טוב (היה לי בסוף שבוע שלאחר מכן קצת חום, משהו כמו 37,5 ונכנסתי ללחץ לא נורמלי) זה הלחץ והדאגה ולא משהו אחר (וגם שניים ממשפחתי היו חולים בשפעת בדיוק באותו זמן). בשבועות האחרונים הייתי נתון ללחץ מסיבות אישיות, ואז נתקלתי בדוכן הסברה לגבי המחלה. במקום לשכוח מזה, הלכתי וקראתי שוב פרסומים גם בפורום הזה. במשך השבועיים האחרונים אני במצב כמעט מתמיד של חרדה. דיברתי עם שלל אנשים שאמרו לי שאין לי מה לדאוג. ה"תסמינים" היחידים שלי הם גרון קצת צרוד ולשון לבנה ביומיים-שלושה האחרונים אבל ממש לא יותר מזה. לגבי הגרון הסתבר ששותפה שלי למעונות גם היא סובלת מצרידות, מה גם שכמעט כל מי שאני מכיר ונמצא במגע יום יומי איתוחלה בשפעת לפחות פעמיים השנה. החרדה היא תחושת פניקה וסחרחורת, ולפעמים גם רעידה בלתי נשלטת עד שאני מצליח להתרכז בדבר אחר, ואובדן תאבון (מצד שני לא הקאתי או משהו וכשאני לא חושב על זה שאין לי תאבון אני נהנה מהאוכל בסדר גמור). בכל השנתיים האלה לא היה לי חום גבוה, טפו טפו טפו, ולא שום דבר בסגנון. וכל פעם עכשיו שאני רואה אזכור, עקיף ככל שיהיה, של המחלה בתקשורת או ברחוב אני מרגיש נורא, כפי שכל האמור לעיל בטח מעיד. אין לי מה לדאוג נכון? יש יותר סיכוי לקבל את שפעת העופות מלאכול שקשוקה, אם אני לא טועה? זה הכל נשמע כמו חרדה ונבירה עצמית מיותרת, לא, חס וחלילה, התפרצות? לא מקבלים את זה מדוכנים ומפוסטרים, נכון? אני יודע שכל זה נשמע מצחיק אבל אני יודע גם שאתם מבינים איזה פחד נוראי ומתיש זה יכול להיות. ותודה לכם על עבודת הקודש החשובה כל כך שאתם עושים. --- מפחד יקר, כפי שהבנת היטב אין כל חשש להדבקה באיידס מהסיטואציה שתארת וגם הסימנים אינם יכולים להעיד על כך ולכן ישנן שלוש אפשרויות : 1.לשכוח ולחזור לשיגרה... 2. לגשת להיבדק ובכך לסיים עם החשש (אני מדגישה שאין צורך רפואי בביצוע הבדיקה מלבד הסיכוי שעם תוצאות הבדיקה תחזור השלווה לחייך...) 3.לפנות לאיש/ת מקצוע בתחום הנפש ןלקבל סיוע שיאפשר לך לחזור לחיים שלווים . כל טוב, שירה. -------------------------------------------------------------------- רציתי להעזר גם בחוות דעתך. מאז ההתכתבות הנ"ל נרגעתי קצת (למעשה ממש באותו יום כל ה"תסמינים" שלי עברו). הייתי מצונן במשך כיממה בשבוע שעבר (לאחר הליכה ארוכה בקור קיצוני בעיר אירופית), והלשון שלי עדיין\שוב קצת לבנה (זה בא והולך, ואבא שלי - שהוא רופא - חושב שזה אולי גסטריטיס - התזונה שלי הייתה מאוד לקויה בחודשים האחרונים, שלא כמו צריכת האלכוהול למרבה הצער), אבל מצד שני כאמור כולם סביבי בחודשים האחרונים היו חולים בשפעת לסוגיה, וכעת כשחזרתי הביתה מנסיעתי הדבקתי כנראה גם את ההורים שלי. אני לא גאה בכך במיוחד אבל זה קצת מנחם כי זה נשמע יותר כמו משפעת מכל דבר גרוע יותר. כך שבעקרון אני מתקרב לבחור באפשרות מספר 1. אני מאמין בכוח הרצון - ומצד שני אני יודע שיש לי נטייה להיפוכונדריה (בלי שום ספק גם בהשפעת החרדה הנ"ל). אני לא הייתי רוצה להגיע למצב שבו אחרי כל פעם שאני אקרא משהו על מחלה כלשהי ואזהה אצלי סימפטומים, אני ארוץ לרופא. אשמח לעצתך.
לד"ר הנכבד והמכובד שלום רב, רציתי לשתף אותך בהתכתבות שהייתה לי לאחרונה עם הוועד בפורום שלהם באתר "וואלה". ------------------------------------------------------------------- שלום רב לכם, השאלה שלי היא כזאת. לפני כשנתיים וחצי קיבלתי מין אוראלי לא מוגן מנערת רחוב, אחרי שקראתי שאין בכך סיכון. לאחר משהו כמו שלושים - מקסימום שישים - שניות נבהלתי נורא, ביקשתי ממנה להפסיק ובזה זה נגמר. בשום שלב שהוא לא הבחנתי בדם לא בפיה ולא על איבר המין שלי, למרות שגם לא ממש הסתכלתי לה לתוך הפה. אבל שלושים-שישים שניות וזהו. לא גמרתי אף שהיה קצת פרי-קם. כשבאתי הביתה שטפתי את איבר המין שלי במים חמים, ואז הייתי מטומטם מספיק כדי ללכת ולקרוא את כל האתרים שאפשר לקרוא על המחלה. התקשרתי אליכם לקו ויועצת נחמדה נורא בשם שירה הסבירה לי בפירוט שאין לי ממה לדאוג, שאין שום סיבה שאבדק, ושגם אם אני לא ארגיש טוב (היה לי בסוף שבוע שלאחר מכן קצת חום, משהו כמו 37,5 ונכנסתי ללחץ לא נורמלי) זה הלחץ והדאגה ולא משהו אחר (וגם שניים ממשפחתי היו חולים בשפעת בדיוק באותו זמן). בשבועות האחרונים הייתי נתון ללחץ מסיבות אישיות, ואז נתקלתי בדוכן הסברה לגבי המחלה. במקום לשכוח מזה, הלכתי וקראתי שוב פרסומים גם בפורום הזה. במשך השבועיים האחרונים אני במצב כמעט מתמיד של חרדה. דיברתי עם שלל אנשים שאמרו לי שאין לי מה לדאוג. ה"תסמינים" היחידים שלי הם גרון קצת צרוד ולשון לבנה ביומיים-שלושה האחרונים אבל ממש לא יותר מזה. לגבי הגרון הסתבר ששותפה שלי למעונות גם היא סובלת מצרידות, מה גם שכמעט כל מי שאני מכיר ונמצא במגע יום יומי איתוחלה בשפעת לפחות פעמיים השנה. החרדה היא תחושת פניקה וסחרחורת, ולפעמים גם רעידה בלתי נשלטת עד שאני מצליח להתרכז בדבר אחר, ואובדן תאבון (מצד שני לא הקאתי או משהו וכשאני לא חושב על זה שאין לי תאבון אני נהנה מהאוכל בסדר גמור). בכל השנתיים האלה לא היה לי חום גבוה, טפו טפו טפו, ולא שום דבר בסגנון. וכל פעם עכשיו שאני רואה אזכור, עקיף ככל שיהיה, של המחלה בתקשורת או ברחוב אני מרגיש נורא, כפי שכל האמור לעיל בטח מעיד. אין לי מה לדאוג נכון? יש יותר סיכוי לקבל את שפעת העופות מלאכול שקשוקה, אם אני לא טועה? זה הכל נשמע כמו חרדה ונבירה עצמית מיותרת, לא, חס וחלילה, התפרצות? לא מקבלים את זה מדוכנים ומפוסטרים, נכון? אני יודע שכל זה נשמע מצחיק אבל אני יודע גם שאתם מבינים איזה פחד נוראי ומתיש זה יכול להיות. ותודה לכם על עבודת הקודש החשובה כל כך שאתם עושים. --- מפחד יקר, כפי שהבנת היטב אין כל חשש להדבקה באיידס מהסיטואציה שתארת וגם הסימנים אינם יכולים להעיד על כך ולכן ישנן שלוש אפשרויות : 1.לשכוח ולחזור לשיגרה... 2. לגשת להיבדק ובכך לסיים עם החשש (אני מדגישה שאין צורך רפואי בביצוע הבדיקה מלבד הסיכוי שעם תוצאות הבדיקה תחזור השלווה לחייך...) 3.לפנות לאיש/ת מקצוע בתחום הנפש ןלקבל סיוע שיאפשר לך לחזור לחיים שלווים . כל טוב, שירה. -------------------------------------------------------------------- רציתי להעזר גם בחוות דעתך. מאז ההתכתבות הנ"ל נרגעתי קצת (למעשה ממש באותו יום כל ה"תסמינים" שלי עברו). הייתי מצונן במשך כיממה בשבוע שעבר (לאחר הליכה ארוכה בקור קיצוני בעיר אירופית), והלשון שלי עדיין\שוב קצת לבנה (זה בא והולך, ואבא שלי - שהוא רופא - חושב שזה אולי גסטריטיס - התזונה שלי הייתה מאוד לקויה בחודשים האחרונים, שלא כמו צריכת האלכוהול למרבה הצער), אבל מצד שני כאמור כולם סביבי בחודשים האחרונים היו חולים בשפעת לסוגיה, וכעת כשחזרתי הביתה מנסיעתי הדבקתי כנראה גם את ההורים שלי. אני לא גאה בכך במיוחד אבל זה קצת מנחם כי זה נשמע יותר כמו משפעת מכל דבר גרוע יותר. כך שבעקרון אני מתקרב לבחור באפשרות מספר 1. אני מאמין בכוח הרצון - ומצד שני אני יודע שיש לי נטייה להיפוכונדריה (בלי שום ספק גם בהשפעת החרדה הנ"ל). אני לא הייתי רוצה להגיע למצב שבו אחרי כל פעם שאני אקרא משהו על מחלה כלשהי ואזהה אצלי סימפטומים, אני ארוץ לרופא. אשמח לעצתך.