לדלית - אישי

[איש מחקר רפואי]

לדלית - אישי

כל מי שמכיר אותי יודע שאני נגד ברית, בעבר נדרשתי כבר לסוגיה הזו של שלימות המשפחה מול שלימות הגוף של התינוק, כתבתי אז ווידויי חושפני שכותרתו הייתה: "גם אני לא גיבור כזה" אם אני יתמצת אותו: לא יצא לתינוק שבדרך דבר טוב, אם אומנם הוא יהיה שלם, אבל משפחתו תהיה מחולקת, ולכן, אני מאמין - שההסכמה נגד ברית מילה צריכה להתקבל על ידי 2 ההורים באותה המידה, נסי לשכנע את בעלך בצורה הכי טובה שיש, ורק אם הצלחת, ובעלך מוכן להילחם על זה בדיוק כמוך, זה הזמן לשכנע יחד את ההורים שלו, ניסיון לשכנע אותם בלי תמיכתו נועד מראש לכישלון, שכן הוריו ככל הנראה מנסים "לעזור לבנם" מול "השיגעון של אשתו" כפי שוודאי הם מגדירים את זה, אז, דבר ראשון, אנחנו איתך, ובהחלט שהרגשות שלך הם הטבעיים ורק המיתוס רב השנים לא נותן למשפחת בעלך לחשוב בהגיון, אין לך מה לכעוס עליהם רק לרחם עליהם, הם בטח פחות גרועים מפאנטיים דתיים שרוצחים על כבוד המשפחה, אז תתני לדברים פורפורציה, מראש הייתי הולך בדיוק כמו יעקב לתפילה וגם למלחמה, כלומר, להכין את עצמך נפשית וגם למצוא מוהל הכי טוב, ומנגד למרות זאת, להגיד להם, שגם זה לא מבטיח שיהיה טעויות, אני מאמין שאם תתנהגי באופן לא מוקצן, אלא תנסי ללכת בראש שלהם - תזכי להרבה יותר הבנה, והכי חשוב: שלימות המשפחה חשובה לא פחות! וברית מילה - לצרות כל הסכנות שלה - עוברת בדרך כלל עם מום שאפשר לחיות איתו, ללא ברית מילה - זו עדיפות, זה לא יהרג ולא יעבור,

 

[איש מחקר רפואי]

ועוד משהו חשוב - לחצים בהריון

חשוב לי להדגיש עוד משהו: הוויכוחים והלחצים סביב הנושא, במהלך ההריון, עלולים לגרום נזק לעובר יותר מהברית! אז דבר ראשון! רילקס! ומיד! תאמיני לי, עברתי ברית, אני שונא את זה, אבל, אני נשארתי חי אחרי זה, אחרי לחצים בהריון, אני לא בטוח, אז סליחה, אבל אם את רוצה להגן על התינוק שלך, אל תחפשי על מה להתווכח, דווקא כמתנגד מילה, וכאיש שמבין דבר או שנים ברפואה, אני ממליץ לך, להפסיק את הדיון על הנושא במהלך ההריון, ועד ללידה, אחרי הלידה, אני מאמין שיהיה לך קל יותר ריגשית, להתמודד עם זה, כרגע, לחצי ההריון, הופכים את הבעיה הזארת לחריפה מידי, ומלחיצה מידי, זאת ההתרשמות שלי מקריאת ההודעה שלך, טובתך, וטובת התינוק - הן הסיבה היחידה לכתיבת הודעה זו, ואני מקווה שתקבלי את דברי בהבנה, אין בהם רצון להעליב אותך, אלא לדאוג לדברים האלמנטרים שאשה בהריון צריכה: רגיעה, תעשי טובה לעצמך ותני לך להנות מחווית ההריון, כל מה שנוגע לחיתוך העורלה, (מסוכן, מגעיל, ברברי, אכזרי, ומה לא) אפשר לפתור טוב יותר בלי דיונים של חודשים אלא "לחתוך" ביומים,,,

 

[_יובלל_]

חולק על דעתך

אף אחד לא אמר שחייבים להגיע למצב של ריבים נוראיים ולחצים איומים עד כדי כך שיגרמו נזק. זה נשמע לי מצב די קיצוני מה שאתה מתאר. אני יודע שאצלנו זאת היתה החלטה מאד חכמה לשתף בשלב מוקדם של ההריון. לפחות אצלנו - היה הבדל קיצוני בין הרוגע, הזמן הפנוי, והנחת לדון ולהרהר בדברים בהריון - לפני הלידה, לעומת המצב החדש שנוצר כשהפכנו להורים. הטלטלה הרגשית של הלידה כ"כ גדולה (גם אם נפלאה), העייפות, הלחץ, השינוי הגדול - הדבר האחרון שהייתי צריך על הראש אחרי הלידה זה להתחיל בדיונים ומריבות. וגם מבחינת הסבים - פתאום אחרי הלידה לגלות את ההפתעה הזאת, שמבחינתם היא לא נעימה, כמובן שזה יכניס אותם לאמביציה שחייבים לשכנע תוך ימים ספורים ובכל דרך אפשרית... "להציל את המצב"..

 

[איש מחקר רפואי]

תגובה לתגובה

אני עדיין חושב - שאין להיכנס במהלך ההריון ללחצים מסוג זה, אני ממליץ להעלות את נושא הברית או לפני ההריון, או אחרי ההריון, רק מי שבטוחה שהדיון לא יהפוך למריבה וכלי ניגוח - מוזמנת לדבר בנחת עם בעלה הרגיש על הנושא, לצערי הרב, אולי לא כולכם יודעים את זה, אבל לא חסרים גברים שמשפט לא נכון, נגד מיתוס רב שנים כזה, יכול לגרום להם להרוס את כל החוויה המשפחתית של לעבור את ההריון, שוב, אני ממליץ לבחור את הזמן הטוב ביותר כדי לדבר על זה, ולא עם כל גבר ובעל הייתי ממליץ בכלל להעלות את הנושא, יובל, אתה צריך להכיר בעובדה שלא כל הגברים הם כאלו מתחשבים,,,

 

[לאה2707]

עדות של סבתא. גם אני חושבת שכדאי

לידע את ההורים על ההחלטה כמה שיותר מוקדם. אני אישית, מאד שמחה ומעריכה את זה שבתי ובעלה מצאו לנכון לספר לנו על החלטתם עוד בזמן ההריון. עד אז לדאבוני, לא היינו מודעים להרבה דברים שעשינו אוטמטית, ללא מחשבה, כי כך היה נהוג תמיד... בכל אופן, היה לנו זמן לעכל את הידיעה, להתעניין בנושא, וללמוד הרבה דברים שלא ידענו, אם כי את הרוב למדנו כבר אחרי הלידה. זה לא היה פשוט, כי למרות שהסכמתי עם האכזריות והברבריות שבמילת תינוקות חסרי ישע, חששנו יותר מהסביבה, מ"מה יגידו" ובעיקר איך ירגיש הנכד שלנו אם יהיה שונה מחבריו. אחרי שקראתי כמעט את כל החומר שפורסם בפורום, אני מתנגדת נמרצות למילת תינוקות, זה כמעט כמו רצח בעיני, רצח הנשמה והנאת החיים, ויודעת שיש עוד רבים שחושבים כמונו ולא מלים את בניהם. אני ממש רגועה ולא מודאגת, כי הכל גם תלוי בחינוך והתמיכה שיקבל הילד מהוריו וממשפחתו המורחבת ותהיו בטוחים שהוא יקבל ועוד איך... אני ממליצה לאותם הורים מתלבטים, שיפנו גם את הוריהם לפורום הזה, שיקראו גם הם את כל המאמרים והמחקרים בנושא, או לפחות יתנו להם חומר מודפס לעיון ביחד עם ההסבר שלהם על ההחלטה. אני מאחלת לאותם הורים צעירים, שיהיה להם בן מאושר ושלם בנפשו ובגופו. לאה סבתא של תומר המושלם!!!

 

[עוד צפורה גנן]

ככמעט רוצחת לחמישה בנים

האם עלי להיות אסורה למספר שנים? האם להכין את עצמי לגרדום? לאה, את הפכת אותנו לעם של כמעט רוצחים? מזל שהוספת את הכמעט, לרגע נבהלתי.

 

[לאה2707]

כן ציפי, גם אני כמעט רוצחת ל-3 בנים

אלא שבזמנו לא חשבנו שאפשר גם אחרת. היום כשיודעים, אין לכך כל הצדקה. אני יודעת שהאמונה היא עיוורת, ואיני משלה את עצמי שאדם דתי ומאמין ינהג אחרת מאשר "נעשה ונשמע" ובעיקר "נעשה...".

 

[עוד צפורה גנן]

זה כי מעבר להיותנו כמעט רוצחים

אנו גם לוקים בשמיעה. מזל שלא בשכל. חשבתי ששירלי, כמוני, היא בת יחידה. רק לי יש 4 אחים. אני שניה איזה מספר היא? יש משהו בקשר של בנות יחידות עם אחיהן, שקל לזהות אותו. לא שירלי?

 

[לאה2707]

זה שאת עושה את המצוות שאת מאמינה

שאלוהים ציווה ברור לי. אבל את רוצה להגיד לי, שאת גם שומעת אותו???

שירלי היא הרביעית אחרי שלושה בנים, כשכבר לא האמנתי שתהיה לי בת. אז הרי עוד לא נהגו לעשות אולטרסאונד... כך שזו היתה הפתעה גמורה. זה היה אושר עילאי שאי אפשר לתאר אותו. הקשר הכי חזק שלה הוא דוקא עם הבן האמצעי. הגדול פשוט היה גדול מדי כנראה והקטן אולי קצת קינא, כך שנשאר האמצעי ה"ניטראלי" ועד היום הם קרובים וקשורים אחד לשני בצורה בלתי רגילה.

 

[לאה2707]

ציפי, את לוקחת כל דבר יותר מדי

באופן אישי. כמו שאת דואגת לילדיך ויש לך מניעים שנובעים מאמונתך הדתית, גם אני דואגת לילדי (אם כי לגביהם עניין המילה אבוד כמובן...) ובעיקר לנכדי והכל נובע מתוך אמונתי האישית למען בריאותם. מה לעשות? אני באמת התחלחלתי בזמנו מצרחות הכאב של ילדי בברית המילה והרגשתי כאילו "רוצחים אותם..." ושנאתי את עצמי על שאני משתפת פעולה עם זה. לצערי, רק היום נפקחו עיני לראות כמה צדקתי.

 

[ציפי ג]

תראי לאה, כל אחד לוקח דברים

אחרים באופן אישי. תראי את התגובה שלך להערה שלי על ענין גרמניה. האם הטפתי לך לדבר מה, אמרתי לך משהו? לך אישית? אבל את קבלת את זה כך. או על ענין הצאצאים הלא יהודים, שאליך זה נוגע באופן אישי. האם המחאה של שירלי על היותם בני אדם כמו שילדי בני אדם, נבעה מאיזה שהוא מקור אחר חוץ מתחושת התקוממות אישית? אני מוחה כאן בשם כל אלו שלא נמצאות כאן למחות. כל אותן אמהות שלבן כואב עם כאבו של בנן, אבל הן עושות את הברית מתוך אמונה מלאה בחובתן לבצע אותה. יש הבדל גדול בין כמעט רצח ובין ברית. האם עלי להתחיל לפרט ביום כזה מהו כמעט רצח? האם זה לא ברור? אני מאחלת כאן לכל עם ישראל שלא ירצחו אף תינוקות יותר, וגם שלא יגיעו למצב של כמעט רצח, כמו רבים מהנפגעים היום.

 

[לאה2707]

ציפי, את צודקת. מצטערת ../images/Emo10.gif כנראה

שתגובתי היתה יותר מדי אמוציונאלית. אני באמת מעריכה אותך אישית ובטוחה שאת אמא נפלאה. אז בואי לא נשמור טינה, או קיי?

תאמיני לי, מי שלא איכפת לי ממנו, לא שווה בעיני אפילו תגובה...!

 

[ציפי ג]

טינה אני לא שומרת

וכאם ליותר מילד וחצי, את בודאי יודעת, כמוני, שאם נפלאה זו שאיפה, ולא מציאות. אני משתדלת להיות כזו, אבל מצליחה? וסתם שאלת סקר שאני שואלת כל בת יחידה, לשירלי, שאני לא רואה אותה כאן ביומים האחרונים - לו היו אומרים לך שתהיה לך בת יחידה בין בנים, היית רוצה? רוב אלו ששאלתי, כולל אני בתוכן, ענו בשלילה, הגם שיש לי קשר מיוחד במינו עם אחי.

 

[דיאנה1]

גם אני מעדיפה שיהיו לי שתי בנות

ממה שראיתי אצל חברותי בדרך כלל אחיות הן החברות הכי טובות שאפשר לסמוך עליהן תמיד ובכל. אך עדין אם הבחירה בין רק בנים ובין בנים ובת אחת, הייתי מעדיפה שתהיה בכל מקרה בת אחת מאשר רק בנים. מה שלי תמיד נראה קשה בצורה בלתי רגילה זה יותר מבן אחד, וזה תמיד נראה לי מתכון בטוח לבלגן ורעש תמידי, וכמעט התקף לב יומי (לפחות אחד ביום) מהתעלולים וההסתכנויות. אבל אחרי שבר נולד, והוא כזה מקסים ומדהים (טפו טפו טפו עד כמה שאני יכולה להגיד ב"אובייקטיביות") ממש לא אכפת לי עוד בן.

 

[לאה2707]

ציפי, גם אני בת יחידה אחרי שני בנים

ומעולם לא סבלתי מזה. אולי כי גדלתי בכפר והיו לי הרבה חברות. אני הייתי מאד מפונקת ולפעמים אפילו חשבתי, שאילו היתה לי אחות, אולי הייתי מקנאה בה וככה אני הייתי המלכה היחידה... בכל אופן, לפי דעתי ברור שזה טוב שיש אחות. אבל גם להיות בת יחידה זה לא נורא ולפעמים זה כף. חוץ מזה גם גיסות יכולות להיות כמו אחיות. הנה למשל, שתי כלותי, מקסימות, כלות לדוגמא, הלוואי על כל ידידי וגם ביחסים טובים עם שירלי. רק חבל שהיום הן קצת רחוקות מאתנו. אבל בעוד שנה אחת מהן חוזרת לכאן. כשהיא באה לביקורים (הרבה פעמים...) אנחנו מבלות ביחד כולנו, הולכות ביחד לקניות, לבית קפה וכו´ ממש כמו בנות שלי ואחיות של שירלי.

 

[ירון@ר]

תראי ציפי, מה שאת ואמהות אחרות

עושות זה הטלת מום בתינוק חסר ישע בשם האלוהים. או-קיי אז אתן לא רוצחות אלא פשוט מטילות מום. על מה יש לך להיתמם או להצטדק, לפעולה שאתן עושות קוראים הטלת מום. מה שאת כן יכולה לעשות זה לנסות להצדיק את הפעולה הזאת. בואי נראה: 1. הצדקה רפואית, לכאן ולכאן. 2. איזו הצדקה אחרת נשארת ? אה כן, אלוהים. ללאה אין על מה להתנצל על שקראה לדברים בשמם. אני אף אגדיל לעשות ואקרא לפעולות שהמוהל עושה, התעללות מינית בתינוק+מציצה.

 

[ציפי ג]

ירון בסטטוס קוו המיוחד

שהגענו ביננו, אילו אתה היית כותב כזה משפט הייתי מגחכת ביני לביני, ומקסימום מספרת לבעלי אילו שטויות אתה אומר, והוא היה משיב כדרכו בקודש - מה את מחפשת בפורום הזה. אבל לאה, משום מה נראתה לי קצת פחות מתבטאת בקצוניות ממך, ולכן פליאתי.

 

[ירון@ר]

ציפי עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש

לך, בל נשכח שפה אנו עומדים משני צדי המתרס. נ.ב. אני מקווה שגם את מעריכה את מי שעומד מהצד השני של המתרס וגורם לך להתאמץ קצת בויכוחים.

 

[ציפי ג]

לכל בעלי המומים בעולם

אני מאחלת לכם, תפקוד של מאה % כמו שמתפקדים בעלי המומים, הנימולים בעולם.

 

[אורין קיי]

ציפי, איחולייך במקום

אילו היית בודקת ברצינות את הדיווחים הקיימים - שגם הם רק חלק זעיר מהמציאות, בגלל הבושה - היית יודעת שקיימים הרבה קשיי תיפקוד אצל חתוכי עורלה. אפילו בדרשה שאמיר שיחרר כאן, את יכולה למצוא הסכמה לעובדה של הכאב ושל הסיכונים. הכאב אצל תינוק אכן גדול פי כמה מאשר אצל מבוגר בגלל אי-בשלות מלאה של מערכת העצבים (מקווה שאינני טועה במינוח). אף אחד מהמצדדים בחיתוך עורלה עדיין לא ענה מדוע להשתרר על גופו של עולל חסר ישע ולבצע בו חיתוך בלתי-הפיך, בזמן שאפשר להשאיר את פעולת החיתוך להחלטתו משיעמוד על דעתו. וברור שאין צורך לחכות עד גיל 18, שהרי המדינה נמנעת מלהתערב בביצוע הפשע הזה.