ערב טוב, בעזרת השם,
ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. אנחנו נשתדל בעזרת השם להשיג כמה תוצאות הערב. אחת מהן זה בירור מהו בעצם הגוף ומהי נשמה, האם אדם חי ומת וזהו, או שיש חיים לאחר המוות והאם יש הוכחות לכך? זהו פחות או יותר החלק הראשון. החלק השני הוא אמיתותה של תורתנו הקדושה, ושאלה האם היא מסמך אנושי, או על אנושי, ועוד דבר, זה בעצם מה מעכב אותנו מלחזור בתשובה ולחזור למקורות. הבעיה שלנו היא בעצם שאנחנו לא מתבוננים מה זה גוף , ומהי נשמה. עוד בהיותי חילוני היתה שאלה שהפריעה לי, והיא `` אם באנו לעולם הזה בשביל לחיות, והתכלית היא לחיות, מדוע עלינו למות? ואם סופנו למות, אז בשביל מה לחיות?`` תשובה לא הייתה לי, אבל ברוך השם לאחר זמן כשחזרתי בתשובה, השתדלתי לבדוק את כל השאלות שהתרוצצו במוחי, וברוך השם מצאתי תשובות להן. אני מקווה שבמשך ההרצאה, התשובות שאני אתן, כבר לא יצריכו שאלות בסוף, אבל אם יישארו שאלות בסוף, אם ירצה השם אתן אפשרות לשאלות, והמגמה היא לתת לאלה שעדיין לא אמונים על דרכי התורה. דבר ראשון: תורתנו הקדושה אומרת `` וייצר השם את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים``. זאת אומרת שהאדם מורכב, גם מגוף שיסודו מהעפר, וגם מנשמה, כאשר הנשמה היא נשמת חיים. שני חלקים שותפים בעולם הזה. ואנחנו קוראים בחז``ל ששלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האב והאם. כל אחד נותן את חלקו. הקדוש ברוך הוא נותן נשמה, האב והאם נותנים בשר, עצמות וגידים. שותפים! יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא ליטול את חלקו, זוהי הנשמה. וחלקים של ההורים מוטל לפניהם, זוהי הגופה. `` השם נתן, השם לקח. יהי שם השם מבורך. `` `` אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תפעל, כי הכל מעשה ידיו.`` והנה אנחנו רואים שגוף שהיה מלא, חי ונושם, שוכב כאבן דומם על גבי הקרקע. מה קרה פה?! הבעיה היא שאנחנו חושבים ש- ``אני`` זה היושב לפניכם. אני רואה לפני הרבה גופות פה הערב, אבל אני יודע שמאחוריהם יש נשמות. הגופות האלו הן רק כלי חיצוני, הן כמו הלבוש שלי. ``המעיל`` זה לא אני, אבל מה שנראה מבחוץ כאני חוץ מהפרצוף שלי, זה הגוף עם הכיסוי של הלבוש. הגוף שלי עצמו, הוא הלבוש לנשמה שלי. זה נכון גם אצלכם, לא רק אצלי. אני נותן דוגמא: ( הרב פונה למישהו מהקהל) אתה רואה אותי הכי קרוב. נכון? אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה ? תשובה: `` בעיניים. `` הרב: `` אם אתה חס ושלום מת. חמש דקות אחרי זה, שני כדורי העין עדיין נמצאים בפנים נכון?! אתה תראה אותי אם אני אפתח לך את העיניים? לא לא. מה חסר לך?! נשמה. מי רואה קודם? הנשמה. עכשיו תסתכל עליי עוד פעם. אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה?! בנשמה. אוו .. ברוך השם. (צחוק הקהל) זאת אומרת שהעיניים הם רק כלי מעביר. הן לא רואות. כי העיניים הן בשר. האוזן הוא בשר. בשר לא שומע, נכון? (פונה לאותו בחור מהקהל) אתה מסכים?! בשר לא רואה. בשר לא חושב. כמו בשר באיטליז. אותו הדבר. אם כן, מה רואה? מה שומע? מה מרגיש? מה חושב? זאת הנשמה! מי אתה? הנשמה. איפה אתה? אתה לא רואה. אבל אנחנו רואים את החיצוניות שלך, והאדם מתעסק כל הזמן בענייני החומר וענייני הגוף, והוא לא שם לב שזה בעצם לא הוא. הוא משתדל בכיסוי שלו, אבל לא משתדל בעצמו. זו הבחינה שלנו, וזו בעצם הבעיה שלנו. שבעצם אני זה הנשמה, והגוף הוא רק כלי חיצוני. המשנה באבות אומרת ש- `` הילודים למות, והמתים לחיות. `` מה זה מוות? אדם חי, מת וזהו. שלום. נגמר! אבל לא! המשנה אומרת שילודים למות. כל מי שנולד סופו למות. כל מי שמת מתחיל לחיות. החיים מתחילים במוות. אבל הנה הוא מת?! לא! הוא לא מת, זה הגוף, הכיסוי מת. זה חוזר לעבר. כן. אבל, הנשמה היא נצחית. היא רוחנית. זה לא מת. זה ממשיך. זאת היא ההתחלה בעצם. זו היציאה לחיים האמיתיים והחיים הנצחיים. כדוגמת מה?! כדוגמת התינוק. תינוק שנולד, הוא בן יום. אבל תשעה חודשים הוא חיי בבטן אמו. אז למה לא אומרים תשעה חודשיים ויום?! מה יש?! רוצים לדחות לו את הפנסיה?! עוד תשעה חודשים. אומרים בן יום. נניח שהוא נולד בשבעה חודשים. הוא פג. אז למה לא אומרים שהוא מינוס חודשיים?! אבל זה לא העניין. העניין הוא שהיציאה קובעת את החיות. ומה עם החיות שלפני כן?! היא רק הכנה ליציאה! זאת אומרת, כל החיים, כל השהות של התינוק בבטן, הוא רק הכנה ליציאה. הוא לא חשוב, זה לא התכלית. זה כלום. כל הפעולה הזאת שהוא בפנים, זה רק על מנת לצאת. הוא לא יצא?! לא יאמרו שהוא חי בכלל. הוא לא היה אף פעם. זאת אומרת, כל השהות שלנו בעולם הזה, זה רק הכנה ליציאה מהעולם הזה. שם התכלית. לא פה! זאת אומרת מי שמשקיע בעצם בגופו שהולך ובלה לעפר משקיע
http://www.shofar.net/site/Show_AudioTxt_INDEX.asp?keyword=&ProNUM=5&page=1&numofrec=1