אלברטינו ולנטינו
מי היה מאמין ? (זוגות - אבנר נעים) אני מבין שאתה היית מעדיף שמירי תישאר, לא ? אמת, גם אני, אבל הייתה תחושה לשנינו (מירי ודב), שמיצינו האחד את השני וצריך לעשות לזה סוף. וכעת יותר ברצינות : כדאי לך לקרוא את השרשור, זה אמנם יקח שעה, אך זה די מעניין. כשהתחלתי לכתוב בתור מירי, חשבתי אז שכמות הופעותי בפורום, תהייה ברמה של מאמר קטן אחת ליומיים שלושה, ככה שלא אהפך לאיקון-פורומי, או שאנגן כאן כינור ראשון. לאחר תקופה מסויימת, גיליתי יותר ויותר זמן וחשק לכתוב ולהגיב, קיבלתי הרבה תגובות מחמיאות, וכמו כל דבר מהנה, ניסחפתי ואפילו התחלתי להתאהב בדמות השובבה שיצרתי. כמובן שלצורך הענין, יצרתי גם יריביות ואויבות, נכנסתי בהם קצת, והם, בלי עין הרע השיבו לי מנה אחת אפיים, קוראים לזה - אקשן. ולא אכחיש, תמיד (כמו עכשיו) גם שכביכול נשמעתי "כועסת", תמיד הייתי רגוע ושליו, ונהנה מהדמות הספרותית ומהדרמה המתפתחת. אלברטינו - צריך לחשוב ולהתקדם הלאה. דבל'ה.
