לגרא שלום

[פפה]

לגרא שלום

אני מבקשת להתיעץ איתך בעניין הבא: לפני כ-6 שנים בעלי ואני נפרדנו. היינו פרודים כשנה וחצי, וממש לפני שעזבתי למקום אחר (מרוחק יותר פיזית) הוא שכנע אותי לחזור אליו. מאז אינני שלמה עם החלטתי לחזור אליו, והחלטתי להפרד שוב, הפעם סופית. שאלתי היא זו: אני לא מסוגלת להתמודד עם הצער, הריב, הויכוחים וכל המהומה שתתעורר במשפחה אם אודיע להם שזו החלטתי. דווקא בגלל שכבר היינו בסרט הזה. ניסיתי לרמוז לו אבל הוא מתכחש ומדחיק. מנסה להיות סופר נחמד אבל לא נכנס לזה. לכן החלטתי להודיע להם רק לאחר מעשה - גם לבעלי. כלומר למצוא דירה (אנחנו גרים בקיבוץ. אני צריכה שיתפנה חדר עבורי) ורק אחרי שתהיה מוכנה עבורי - ממש לפני העזיבה - להודיע להם. האם זה יהיה טראומטי מדי לילדים? האם זה לא עדיף מאשר להודיע להם "אמא עוזבת" ואחר כך אולי יקח הרבה זמן עד שתתפנה דירה? ככה גם אני חוסכת את כל הויכוחים איתו. רוצה להודיע, לחתוך וזהו. תודה על הסבלנות למכתב הארוך מהמקובל. אשמח לעצתך. תודה פפה

 

[אינה - המאוהבת בנטי]

את באמת חושבת

שאת יכולה בוקר אחד לקום ולהגיד לילדים שלך היום אני עוזבת לתמיד? ואת באמת מניחה שזה לא יהיה טראומתי בשבילהם??? שאמא ככה פתאום הולכת מהבית בלי לתת שום הסברים ובלי אפילו להודיע על כך מראש? גם אם פשוט תעזבי זאת תהייה טראומה בשבילהם אז בטח שזה יהיה עוד יותר טראומתי אם תודיעי על כך בדקה ה 90. נ.ב: אני יודעת שהשאלה הייתה לגרא אבל פשוט הייתי חייבת להגיב.

 

[פפה]

בכל מקרה טראומטי

אני לא עוזבת לתמיד. אני עוברת לבית אחר, בתוך הקיבוץ, מרחק של כמה מאות או אפילו עשרות מטרים מהם. ואם הם ירצו הם יוכלו לבוא איתי או לפחות לבוא להיות איתי מתי שרק ירצו. אני לא נעלמת להם. אבל כך או כך הפרידה תהיה קשה. אבל מה שאני לא אעשה היא תהיה קשה, לא? למה לי ליצור מצב שבו אני אגיד שאני עוזבת, ובפועל בגלל בעיות טכניות של הקיבוץ זה יקח חצי שנה? הם רק יצאו מבולבלים ולחוצים מזה. אני מעונינת למנוע מצב שבו במשך כמה חודשים הם ינסו לשכנע אותי לשנות את דעתי. זה רק יצור מתח מיותר.

 

[חוה 1]

לדעתי מספיק להגיד להם שבועיים לפני

אחרת סתם הם יהיו במתח בלתי נסבל.

 

[גרא.]

אנא פרטי מעט יותר: כמה ילדים,באיזה

גיל בערך .האם הם נשארים עם בעלך? איתך? לא ברור ממכתבך שנכתב בהתרגשות רבה,מהי התמונה האמיתית.כדאי רק שתדעי,שילדים בגילים שונים,מגיבים אחרת. ומאד חשוב לדעת אם את עוזבת איתם,או בלעדיהם.אנא הוסיפי מעט פרטים,ואשתדל לעזור לך.

 

[פפה]

אז ככה

יש לי 4 ילדים. שניים בצבא - הגדול עתודאי בן 23 התגייס לא מזמן, השני חייל בשרות סדיר בן 20. שניהם בכל מקרה כבר מחוץ לבית (גם לחייל יש חדר פרטי בקיבוץ). ילדה בת 12 וילד בן 11. אני לא יודעת אם הם יבואו איתי. יש מצוקת דיור בקיבוץ ולא בטוח שיתנו לי דירה מספיק גדולה. ובבית יש להם לכל אחד חדר נפרד, גדול ומצויד בכל טוב. כך שאני לא יודעת. אבל בכל מקרה אני לא אהיה רחוקה מהם. בכל מקרה כבר פניתי למוסדות הקיבוץ כדי שימצאו לי דירה. עשיתי את זה בעזרת אשת-קשר אמינה כדי שלא ידעו שזו אני וכדי שלא יתחילו להסתובב שמועות בקיבוץ - הכי גרוע יהיה אם הם ישמעו את מרכילות ולא ממני. תודה על העזרה ועל ההתיחסות. פפה

 

[גרא.]

לילדייך הגדולים,ייקל להתמודד עם

פירוק המשפחה.גם על רקע העןבדה שהם בוגרים.אבל ללא ספק הם חשים זמן רב, ויודעים על המשבר בינך לבין בעלך/אביהם.מאידך,את ילדייך הצעירים יותר,יש צורך להכין נפשית,לקראת עזיבתך את הבית.גם על רקע חוסר הוודאות אם הם יבואו איתך,או ישארו בקיבוץ.על מנת למנוע מלשונות רעים בקיבוץ,להלך רכיל, ובעיקר כדי שהם,ילדייך הצעירים לא ישמעו מחבריהם על פירוק המשפחה.אתם,את ובעלך,חייבם בדחיפות להפגש עימם לשיחה,אם אפשר גם עם הבוגרים יותר.ובשיחה הרעיון הוא שאתם,את ובעלך,תסבירו להם,בשפתכם שלכם,כי אתם נפרדים בגלל שאינכם אוהבים יותר זה את זו.אבל אתם אוהבים את ילדיכם,תמיד תשארו הוריהם..המגמה היא לומר את האמת,ולקחת את האחריות לפרידה עליכם.עלמנת למנוע הווצרות רגשי אשמה אפשריים אצל הילדים הצעירים יותר.נראה לי שחשוב לעשות את זה מוקדם ככל האפשר,וסמוך להחלטה שאת מקבלת.כי אחרת,אם יהיה עיכוב,או שינוי,עלולה להיווצר בעיית אמינות.

 

[פפה]

את ההחלטה כבר קיבלתי.

אבל בדיוק כמו שאתה אומר זה צריך להיות קרוב למועד הביצוע - וזה יכול לקחת אפילו כמה חודשים בגלל בעיות שלא קשורות בי. ובנתיים אני מסתובבת עם הסוד הזה בבטן. טוב שיש לי חברה קרובה שתומכת בי. אני חוששת שאם אני אדבר עם בעלי כבר עכשיו, החיים בבית יהפכו להיות בלתי נסבלים. הוא יפגע ויכעס. אז בין "סוד בבטן" לבין כעס בבית - אני בוחרת באפשרות הראשונה.