לגלות את האוצר

[בן טל-שחר]

לגלות את האוצר

אדם מתרוצץ בחיים, מנסה, סובל, נהנה, חושב, מרגיש, מצליח, "נכשל", לומד, מתנסה...

ויתכן שהוא נעשה פתוח יותר ויותר... לרוב זה הפוך והוא נעשה סגור ויותר ויותר...

כך או אחרת, אפשר שבשלב כלשהו הוא מגלה אוצר...

יתכן שזהו רק קצה חוט... ויתכן גם שזה הרבה יותר מקצה חוט...

מאותו רגע, הגילוי הזה מנחה חלק מחייו...

נשמע מוכר?

 

[neophile]

אני רוצה להאמין שזה ככה

אבל אני לא בטוח שהייתי מתמיד בחיפוש הזה כלכך הרבה אם גם לא הייתי בטלן במקצת בלי דחף חזק להשתתף במרוץ העכברים .

עכשיו כשאני עושה את מה שצריך ומתבונן בכמות האנרגיה שנשארת לי אני לא בטוח שהיא היתה מספיקה בשביל שאני לא יברח לטלוויזיה או לצורת אסקפיזם אחרת .

 

[neophile]

אם מדברים על מודעות עצמית בחיים הרגילים

אפשר גם לקרוא לזה חשבון נפש ככה שזה לא נשמע מאיים ומסובך ומתשנא אלה פעולה רגשית לא נעימה כלכך ...של סבל מרצון .

היכולת הזאת שהיא מהותית מאוד ... נהרסת על ידי הצביעות של האנשים .
כמו מתי שמענישים ילד ומכריחים אותו לעשות חשבון נפש בזמן שההורים שהם לא או אולי רק בכפייה ולא מתוך רצון כשהם רבים .

חשבון נפש ... פעילות לא פשוטה לכאורה אבל בתכלס פשוטה מאוד .. פשוטה וכואבת .

 

[בן טל-שחר]

 

[neophile]

אם אנחנו בוחנים את שידורי הטלוויזיה

ובכלל דוגמה אישית של אנשים נראה שחשבון נפש יצא מחוץ לאופנה מזמן .. למעשה המסקנה היא שזה חיסרון גדול מאוד בעולם היום שבו הפסיכופטיות(חוסר מצפון) נראת כמו תכונה מצויינת לשם הצלחה ...כל עוד אתה בשליטה אתה יכול to get away עם כל דבר שאתה עושה .

קריאה של ספרים לדעתי מאוד תורמת לחשבון נפש ובכלל לפיתוח מצפון כשאנחנו "נכנסים" לראש של כל מני דמויות ומה שעובר עליהם כי אז אנחנו משנים פרספקטיבה שבשבילנו המתרגלים זה נראה כלכך מובן מאליו אבל בשביל מי שחשוף לטלוויזיה זה ממש פלא אם זה קורה.

 

[neophile]

בקיצור

לדעתי אנחנו צריכים לדעתי לעשות כאן פרוייקט של לחזור לבייסיקס .
אני יודע שאתה כבר עושה את זה ועכשיו אני מבין שגם עלי לעשות זאת .

 

[lightflake]

אבל לרוב

ספרים בעיקר משמשים פשוט כעוד אמצעי בידורי לבריחה מלהיות כאן ועכשיו

 

[neophile]

אני מוחה בתוקף

על ההגדרה של ספרים כ"בידור" .
מה שיש בטלוויזיה זה בידור , מופעים של בית מלון זה בידור .

ספרים זה עניין אחר לגמרי , ספרים אשכרה מפעילים את הרגשות והמחשבות ובעצם את כל התפקודים שלנו זה לא איזה תוכנית טלווזיה שאתה בוהה בה ומתרוקן .

ובאופן רחב יותר אני לא אומר שספרים זה מה שגורם לך להיות בכאן ובעכשיו אבל זה כן מקרב אותך כי על ידי הקריאה וכל הפעילות הפנימית שזה גורם אתה ניזון .

ספרים ממלאים אותך בעוד שבידור מרוקן אותך .

 

[lightflake]

יוצא לי הרבה לשבת בהמתנה בבית חולים

אני מסתכל מה אנשים עושים כשהנה, ניתנת להם ההזדמנות הנדירה מפז הזו בימינו... פשוט רק לשבת.
אז ככה, אחד משחק בסמארטפון, שניה מדברת בסמארטפון, אחד קורא עיתון, מישהי קוראת איזה מגזין אופנה ולידה יושבת עוד בחורה וקוראת ספר!

אתה רוצה לומר לי שיש הבדל כל כך גדול בין כל אלו לבין זו שקוראת ספר ורק בגלל שהיא קוראת ספר ולא משנה מהו הספר ?

לי זה נשמע קצת מוגזם, מה שאני רואה זה שאף לא אחד מכל הנ"ל מסוגל פשוט לכמה דקות לשבת בשקט ופשוט להנות מעצם הישיבה, הנשימה, הרגיעה ומעצם אי-העשיה
כולם עסוקים בלעשות משהו, והעיקר בלא להיות כאן לרגע אחד

 

[neophile]

יש מקום גם לזה וגם לזה

וכן יש הבדל בין מי שקורא ספר לאחרים , בקריאה יש הרבה יותר נוכחות ובוודאי שהנסיון להיות ברגע זה הנסיון לגייס את מלוא הנוכחות האפשרית אבל לא מדובר בדיוק באותה השפעה ככה שזה לא נכון לומר שזה יותר וזה פחות , אלו השפעות שונות .

בוודאי שעבור מי שמתרגל קריאת ספר היא לא תחליף לתרגול נוכחות אבל תנסה לחשוב על הדרך שלך שהביאה אותך לתרגול נוכחות ,מה שהיה לפני שחשת את הקריאה הברורה לנוכחות , לפני שבכלל נחשפת לכל זה מה היית עושה ? מאיזה השפעות היית ניזון ? איזה ספרים נתנו לך השראה ? לאיזה אומנות נחשפת ?

 

[בן טל-שחר]

 

[lightflake]

תעשה גם כמה

שלא תכאב לך האצבע

 

[בן טל-שחר]

ניסיתי... תודה, זה עבד

 

[סטיבן מקטאולי]

 

[בן טל-שחר]

 

[ינוקא1]

האוצר הוא עצם ההתנסות.

מי שמבין זאת נעשה "פתוח יותר".

מי שמבחינתו אם זה "לא אוצר זה לא שווה" , נעשה "סגור יותר".

 

[בן טל-שחר]

נכון מאד

 

[דניאל גליקר]

אהבתי

הכל עניין של "מזל" (או קארמה).
אחד, בניסיון הראשון שלו מגיע לאוצר.
האחר צריך לאכול זבל אחד אחרי השני ואם זה מגיע לו... הוא מגלה גם לאוצר.
את האוצר האמתי שיפתח בפניו את כל מה שהחיים יכולים להציע.

 

[בן טל-שחר]

 

[lightflake]

שלושה מורים מדברים על הנקודה הזו

http://www.youtube.com/watch?v=GGK_ILpNYN0