לגבי ההנקה

[דורית ובניה]

לגבי ההנקה

איך הרגשתם עם הלחץ לשאוב חלב והאם היה בפגיה שלכם לחץ לשאוב/להניק? אני שאבתי חלב 4חודשים ולא היתה לי בעיה עם זה. זה היה די קשה , הייתי לפעמים קמה כל 4 שעות בלילה לשאוב ולא קיטרתי, כי זה נתן לי הרגשה שאני עושה משהו לטובת הפג שלי. מאידך, ברור לי לחלוטין שיש אמהות שלא אוהבות את האקט של השאיבה או שיש להן סיבות אחרות לא לרצות לשאוב חלב וזה לגיטימי מאוד בעיני. היתה אצלנו בפגיה בחורה רזונת שאחת מהתאומות שלה מתה והיא ממש ממש לא היתה במצב שאפשר לה לשאוב (פעם היא הלכה לשאוב וחזרה עם 2 סיסי). אני חושבת שהיא הרגישה רע מאוד עם עצמה. הילדה שלה קיבלה נק ונראה לי שהיא הרגישה שלו היה היתה שואבת זה לא היה קורה (כי לכאורה חלב אם קל יותר לעיכול). נראה לי שהלחץ לשאוב חלב (גם אם זה לא לחץ מצד הצוות הרפואי, אבל יש בפירוש לחץ כזה באויר), מקשה עוד יותר על ההתמודדות. מה דעתכם?

 

[ורד של שירה]

אני שאבתי חלב בתקופת

הפגיה ועוד שבוע בבית, אחר כך לא היו לי כוחות להמשיך לשאוב וגם לטפל בשירה והאפרוחית לא הסכימה לנינוק, למה לה? בקבוק זה יותר קל לא? לי היה דיי ברור בזמן ההריון שאני רוצה לנסות להניק, ולכן כששירה נולדה מאוד רציתי לשאוב מה גם שהיה לי טונות של חלב. אבל כששירה השתחררה הביתה לא עמדתי בלחץ של הטיפול, החרדות וגם לשאוב. אז הפסקתי, עד היום אני מרגישה הרגשת פיספוס רצינית על זה שלא הנקתי ואני ממש מקווה שבילד הבא הכל יילך חלק, לידה בסוף תשיעי ותינוק יונק, אפשר להגיד שכרגע זה החלום שלי. לגבי הלחץ- אכן קייםת הגיעה אליי יועצת הנקה יום אחרי הלידה, שלחה את ההורים שלי לקנות לי משאבה (וכמובן שהם רצו מייד) ואחר כך באה כל הזמן לראות איך אני מסתדרת... בפגיה כל שאלה שנייה של האחיות היתה, היא אוכלת חלב אם? הכנת לה חלב? וכשבשבוע האחרון ניסיתי להניק וזה לא הלך ואמרתי להם שיתחילו לתת לה אוכל רגיל כי אני לא אשאב הרבה בבית ואני רוצה לראות את התגובה שלה לאוכל רגיל לפני שאנחנו יוצאים אז עשו לי המון פרצופים, למה? אל תתיאשי? תנסי בבית אולי היא תינק וכל מיני כאלה. ולסיום- לגבי הנק- שירה אכלה רק חלךב אם וחטפה נק כך שאם את פוגשת את האמא הזאת שוב את יכולה להרגיע אותה, זה ממש לא קשור...

 

[אינה של יערה]

היה גם היה לחץ.

בתור פרה בינונית מינוס (ובחיים לא הייתם מנחשים שתהיה לי כזו תפוקה נמוכה על סמך הנתונים בשטח...), הרגשתי איום ונורא כשהוצאתי 30-40 סי.סי. שהספיקו בדיוק אבל בדיוק לשתי ארוחות, וחברה שלי שופכת לכיור 100 סי.סי מיותרים... הלחץ עלי לציין היה בעיקר מעצמי כי בפגייה לא עשו עניין גדול (חוץ מ-"זה הכל?!" שאמרה אחת האחיות על ה-30 סי.סי שהפקתי בעמל ויזע). חוץ מזה יש לי שתי חברות שהן "מניקות כבדות", אחת הניקה תאומים עד מעל גיל שנתיים והשנייה ילדה 3 ימים לפני (בשבוע 41...) והניקה עם מינימום בעיות. הן מאוד התעניינו ועודדו וממש נראה לי שאכזבתי אותן כשלא הגענו להנקה מלאה. בעלי תמך ועודד אבל בעיקר דאג לשפיות-דעתי. אני שאבתי 4 חודשים והתייאשתי כשלא הצלחנו להגיע להנקה מלאה. בחיי שניסיתי. דיברתי לא מזמן עם החברה עם התאומים. היא אמרה עד כמה הבן שלה אוהב ליטופים וחיבוקים. אמרתי "הלוואי עלי, יערה מקצה לי 30 שניות ביום של חיבוקים ונשיקה אחת". החברה הטובה שלי עונה, "כן גם הבת שלי היתה כזו, אבל הנקתי אותה המון וליטפתי וחיבקתי תוך כדי הנקה, אז עכשיו גם היא חבקנית". היא גם דיברה על כמה הילדים שלה בריאים (כי הם ינקו). היא מצאה את הכפתור שמחובר ישר למרכז רגשי האשמה והפעילה אותו על עוצמה מלאה. בדרך-כלל אני חושבת שאני אמא סבירה אבל בכל זאת?! חוץ מלהגיד לי שגרמתי לילדה נזק בלתי הפיך ואילו הייתי קצת פחות עצלנית ואגואיסטית אלא אמא טובה כמוה הילדה היתה חיבוקית ובריאה (לא שעכשיו היא לא יותר בריאה מ-90% מהילדים שאני מכירה, אבל נניח) היא אמרה הכל. אה כן, והילדים שלה נולדו בשבוע 39 במשקל סביב 2.400.

 

[אמא של יאיר]

אז להרגיעך...

יאיר לא ינק בכלל (חוץ מכמה נסיונות מתסכלים לשנינו) והוא ילד חיבוקי אמיתי! הוא מתחבק איתנו המון ונהנה מזה. הוא מחבק כשהוא פוגש חברים שהוא אוהב, אז שיפסיקו כל הנשמות הטובות לבלבל לך את המוח (סליחה על העצבים... אני הריונית מרוטה) ולגבי העידוד להנקה\ שאיבות- קיבלתי עידוד מהצוות אבל לא הרגשתי לחוצה, מה גם שמאד רציתי כי זה היה הדבר הממשי היחיד שהרגשתי שאני יכולה לעשות למענו, אז שאבתי ארבעה חודשים, אבל כמות החלב ירדה בהתמדה, וביחס הפוך לתיאבון שלו, ואחרי שממש לא הלך לי להניק החלטתי להפסיק, הייתי גאה בעצמי שהחזקתי מעמד בבית חודש וחצי עם השאיבות והטררם ובזה זה נגמר. והילדון שבנתיים צמח לשלוש קילו עבר היישר לסימילק (שהוחלף לאיזומיל ברבות הימים).

 

[shirar1]

נו באמת... מאיפה החוצפה שיש לנשים

להטיף לאמהות אחרות בעניין הזה? זה עניינה הפרטי של כל אחת, ולא של אף חברה או יועצת הנקה, ולא ברורה לי הפנאטיות שהתפתחה סביב הההנקה. בלי קשר לפגות, לא לכל אחת זה מתאים, ואני לא מבינה למה צריך להילחם כ"כ על משהו שבסופו של דבר באמת יש לו תחליפים טובים. אם למישהי נעים עם זה, מה טוב, בטוח שהתינוק לא מפסיד מלינוק (חוץ מלהיות מואכל ע"י אבא שלו, ואני לא מזלזלת בזה בכלל). ואם לא הולך, גם לא נראה לי נורא. כולה פורמולה, ולהיקשר אפשר גם בדרכים אחרות. אגב, הילדים היונקים של חברותיי לא חלו פחות, ואולי יותר, מילדיי. לגבי פגים, הסיפור הוא עוד יותר מסובך. רוב לוחמות ההנקה הרי לא יודעות כמה מתסכל רק לשאוב (להבדיל מלשלב הנקה ושאיבה), ואיך בסופו של דבר, אחרי כמה זמן 99% מאמהות הפגים יורדות לתפוקה של כ-50 CC ביום (תוצאות "מחקר" שערכתי בחצי שנת פגיה), כשבדרך הן מאבדות בכל יום מספר שעות לא מבוטל שיכלו לבלות עם ילדיהן. בסופו של דבר, נראה לי חשוב לא פחות ואפילו יותר שהילד יקבל בפגיה יותר שעות אמא בכל יום, מאשר שאותה דמות תיעלם לה לשטקר אחת לכמה שעות ותחזור עצבנית ואשמה על התפוקה המידלדלת. אגב, בתה"ש עודדו שאיבה בלי פנאטיות, ובמקרים מסוימים גם נתנו לאמהות (בתקופות מסוימות יותר ובאחרות פחות) לנסות להניק.

 

[shirly25]

לרוב האמהות נגמר החלב כי הן שואבות

כ 4 או שלוש פעמיים ביום , והגוף מבין שאין צורך ביותר מזה . בתל השומר לא ממש מעודדים , אין הסברים נכונים לגבי איך לישאוב וכמה פעמים ביום , לי הייתה תקופה שם שאמרו לי לתת לסירוגין חלב אם ופורמולה כי לא היה להם מספיק תוסף לחלב אם , אני האמנתי שעדיף חלב אם בלי תוסף מאשר יותר ארוחות פורמולה והתעקשתי על דעתי , אבל רוב האמהות במצב הרגיש הזה מעדיפות את דעתם של הרופאים , למרות שהידע שלהם לגבי הנקה והנקת פגים בפרט הוא ממש עלוב. כמו כן מכיוון שהיא אכלה חלב אם הרשתי לעצמי להוסיף לה עוד שניים שלושה סיסי בנוסף למה שרשום כי היא הייתה מחסלת בקבוקים ורוצה עוד , יותר מיזה היא אף פעם לא פלטה , הכמיות של חלב אם מול פורמולה צריכות להיות שונות כי חלב אם הוא קל יותר ומתעכל מהר יותר, זו כמובן דעתי הלא מקצועית.

 

[אמא של נוריאל]

לי לא היה עידוד או תמיכה.

הצוות בבה"ח לא נתן מידע בנוגע להנקה- לא שאפשר לשאוב ומה הם האפשרויות (משאבה לבית, איפה המשאבות בפגיה ממוקמות), לא על חשיבות חלב אם (שהוא חשוב בכלל ולפגים בפרט). כלום. היה לי הרבה ידע מחברה ששאבה והניקה בהצלחה פגית שנולדה בשבוע 27. אם היא לא היתה, לא נראה לי שנוריאל היה יודע מה זה חלב אם בכלל. ובעלי שמאד תמך ועודד. אני הנקתי את נוריאל בהצלחה, אבל אולי כי הוא פג לייט ולא היו לי בעיות במעבר מהבקבוק לשד. התעקשתי, למרות חוסר התמיכה והידע, של צוות האחיות, להניח אותו על השד כל יום לקצת כשאני עושה קנגרו (שגם על זה היתי צריכה להלחם), וזה מאד הועיל להצלחת ההנקה, למרות שבבה"ח הוא לא ינק. הנקת פג היא אפשרית, אבל היא בהחלט לא פשוטה.

 

[אפונת הגינה]

לא היה לחץ להניק

והאמת, רק בגלל שידעתי מקודם (מפורום הריון אחרי ובעיקר ממיה של ג´ון והולי הובי) על האפשרות עשיתי את זה. האחיות די התפלאו. אני התעניינתי לבד איפה המשאבה ליד מחלקת יולדות ואיך מאחסנים ומעבירים את החלב. רציתי להניק אבל לא הצלחתי לשאוב כמויות מספיקות. אפילו קמתי באמצע הלילה בשביל זה. ובכלל, עשרציתי להניק ממש, האחיות די הערימו קשיים וגם עשו מזה הצגה שלימה - "אז כמה הוא עלה? אפס? לא נורא הנה יש פה פורמולה". חוצמזה שכמעט שבוע רדפתי אחרי יועצת הנקה ולא הצלחתי למצוא אותה. בבית הנקתי חלקית. את ארז כמעט מלא. רותם סרבה לינוק. הזמנתי יועצת הנקה שישבה איתי כמעט שלוש שעות ולימדה את רותם לינוק. אבל דלקת בשד הורידה את התפוקה (שגם ככה לא היתה שופעת) דרסטית ווירוס שפעתי אלים במיוחד גרם לי לותר סופית. אחריו כבר לא חזרתי להניק.

 

[אמא של עמרי]

לא היה שום לחץ - להיפך כיבדו את החל

אני מראש ידעתי שזה לא בשבילי . לא מתחברת לרעיון של הנקה ובטח ובטח שלא של שאיבה . ומיד לאחר הניתוח הקיסרי שהבנתי שדובר בשאיבות בלבד עצרתי מבחינה פיזית את החלב לפי ההנחיה של יועצת ההנקה . ורופאי המחלקה (טיפול נמרץ ופגיה ) הבהירו לי שאין שום בעיה יש תחליפים מעולים מבחינתם . ולא היו לי רגשות אשם אפילו לא לשניה . הייתי ממש שלמה עם זה . לא הרגשתי שהוא פחות מתקדם או עולה במישקל מאחרים אני חושבת שלהיפך . המזון שנתנו מועשר ביותר קלוריות והאמהות ששאבו ( כולן חוץ ממני ) . היו צריכים גם ככה להוסיף מזון מועשר . ולגבי זיהומים טפו טפו לנו לא היה . ואני לא רואה קשר .. עמרי היה בריא ( וירוסים ושפעות ) בשנתיים הראשונות לחיים .

 

[מור של תומר ומיה]

אם כבר אז היה לחץ הפוך ...

באופן כללי אצלנו היה עידוד להנקה - לפחות מאנשי המפתח (אחות ראשית ומנהל מחלקה). אני נורא רציתי להניק, הנקתי כבר פג (גדול אחד) וקראתי כל ספר וכל מאמר שהנחתי עליו את ידי - כך שידעתי יותר מרוב הצוות הרפואי לגבי הנקה. אבל - עדיין נתקלתי בהרבה מאוד תגובות של בורות. תגובות שהסבירו לי שאני עושה לא נכון (עד שציטטתי את מנהל המחלקה/האחות הראשית/יועצת ההנקה). השיא היה כשאחת הרופאות הצעירות לקחה אותי לשיחה שבה הסבירה לי שאני בעצם גורמת לנזק לתומר (כמובן שאחר כך מנהל המחלקה הרגיע אותי והפריך את כל טענותיה - אבל לי זה הספיק בשביל לאבד בטחון בעצמי, בהנקה, ולשפוך אינספור דמעות ייאוש ותסכול במהלך אותו סופשבוע). דרך אגב, לאמא אחרת שניסתה להניק אצלנו אותה רופאה אמרה לה "שהיא הורגת את התינוק". אבל בעיקר נתקלתי בהרבה חוסר מודעות וחוסר ידע (לא ידעו לספר על אחיזה מיוחדת לפגים, לא על האכלה במזרק, לא על כמות שאיבות נחוצה לחלב, לא ידעו לזהות תפישה לא נכונה של הפטמה ועוד ועוד ...)

 

[טל של אשחר]

הנקה

בפגית הראשונה (1464 גר) כבר בחדר לידה ביקשתי להניק. רופא הפגיה ההמום מהבקשה נתן לי אותה והיא פשוט עשתה מה שצריך...(מאז כשהציגו אותה תמיד אמרו "זאת הפגית שינקה בחדר לידה ") כמובן שאחר כך שאבתי והפכתי למחלבה יצרנית . בגיל 17 יום גם ניסיתי להניק ולהפתעתי הגורה ינקה .(עם הוכחות מהשקילת נסיון המטופשת ששוקלים אותה לפני ואחרי ) היא מעולם לא ראתה תחליף חלב . ישר עברה לשוקו . כבר שהייתי בהריון פינטזתי על הנקה והיתי מוכנה לעשות הכל בשביל זה . בשלישי (958 גר ) החלתי שואבת במרץ למרות שהייתי עצמי עם ספסיס. הטרואמה היתה שהתעוררתי בשתיים בלילה אחרי ניתוח ושאבתי איזה כמה סיסי, והכח עזר שכחה מזה וכך את ארוחתו הראשונה (חצי סיסי) הוא קיבל מפורמולה . לא צריך הרבה דמיון לתאר איך הגבתי . (רמז - קשור להורמונים ) . אבל מאז והלאה יש לי רק מילים טובות להגיד . הצוות שם פשוט תמך בהנקה בצורה בילתי רגילה ואחות אמיצה נתנה לו לנסות לינוק כבר ב1100 גרם.והוא אכן הצליח ושוחרר על הנקה בלבד (היום הם מעבירים ישירות מזונדה להנקה בלי בקבוק באמצע ). עד היום בגיל ששה וחצי חודשים הוא לא פגש תחליף חלב. מאחר ועברתי אימונים על פגית גדולה יותר בהנקה הגעתי הפעם מוכנה למסע הארוך אך המשתלם ...זה פשוט נורא כיף להניק .

 

[שרהודיה]

בדיוק רציתי להעלות את זה כנושא

לדיון... אחד הדברים המאד מעצבנים שקרו לי בבית החולים הוא היחס הדו-צדדי שהרגשתי בנושא ההנקה. מצד אחד די מצפים שתעשי משהו.. מצד שני אבל איך עושים כשזאת לידה ראשונה שלי

מאיפה מתחילים.. איך שואבים. מביה"ח לא קבלתי שום עזרה !! (אפילו ששאלתי את האחיות..) הבנתי שבגלל שילדתי ביום חמישי, מי שמסבירה מה עושים תגיע רק ביום ראשון

החלטתי לפנות למשהי ששמענו עליה (מארגון לה-לה-צה..) ובמוצאי שבת קבלתי ממנה הדרכה ראשונה, וקניתי משאבה. התחלתי לשאוב, לאט לאט הסתדרתי עם זה.. שאבתי כמויות.. היא המליצה שאשאוב כל שעתיים, אבל לא ממש יצא לי אך שאבתי המון.. א ב ל ביום ראשון בערב, נוצרה לי בעיה

אפשר לאמר בעיה כואבת.. נוצר לי סדק בפטמה

(כן, זה כואב..) פניתי לבקש עזרה מה לעשות עם הסדק, קבלתי ^$^& (וקצת גם עזרה מחברות במחלקה..) למרות הסדק, המשכתי לשאוב כשהיה לי פחות כואב.. במקביל כבר ביום שני יכלתי להניק את הודיה, חיפשתי בנרות מישהי שתדריך אותי איך מניקים יצור כל כך זעיר (היא היתה רק בת 5 ימים..) וגם אז קבלתי %^## וראיתי שאותה "מדריכת הנקה" היא אחות שממש לא מבינה באיך לעזור למניקות..

כך ששלבתי עדין את השאיבה עם ההנקה (כי ראיתי שהודיה לא לוקחת ממני מספיק

) וב"ה שהיה לי אז מספיק חלב לתת לה.. כאשר עזבתי את בי"ח היה לי ברור שאני ממשיכה לשאוב לה עד בלי די... אבל אז נכונה לי הפתעה נוראית.. לאט לאט (אולי בגלל כל המירוץ שהיה באותו זמן.. מהבית לבי"ח ולעוד סידורים..) החלב התחיל לרדת

כשהנקתי אותה ראיתי שזה לא משביע אותה

ולא היתה לי ברירה אלא להתחיל לתת לה תחליף בנוסף.. אבל העדפתי תינוקת שבעה מאשר מורעבת שיש לה אמא מותשת. (רק לאחר כמה חודשים הבנתי שהתת פעילות בבלוטת התריס שיש לי ממש לא עזרה לי בהנקה

)

 

[anat30g]

שאיבה

בשבוע הראשון לחייהם הם אכלו חלב שאוב... אח"כ כבר יכולתי להניק אותם. בפגיה היו מאוד בסדר, שאלו האם אני רוצה לשאוב? שאלו אם יש לי את הציוד? נתנו לי בקבוקים מיוחדים לשים בהם את החלב... מאחר וזאת לא לידה ראשונה ואת שני הגדולים הנקתי, לא הייתי זקוקה להסברים - בהתחלה התוצאת היתה 25 סיסי והיו צריכים להאכיל עם זה תאומים...

 

[shirly25]

הרגשתי חובה להוסיף משהו סוף סוף

שחר בת שנה ועשרה חודשים עדין יונקת , ולא נראה שהסוף קרוב , הבעיה היא שאני מעונינת להיכנס להריון נוסף ומכיוון שאני הריון בסיכון אני יאלץ לגמול אותה ולא לחכות שזה יקרה לבד , שחר מאוהבת בציצי שלי , בילינו איתה סוף שבוע ברודוס והיא לא הסכימה לאכול אוכל רגיל רק גלידות שוקולדים וציצי , אבל בבית היא אוכלת הכול , אז ממרומי שנה ועשרה חודשי הנקה אשר חודשיים וחצי היו שאיבה מתישה כ 7 פעמים ביום , אני לא רואה דרך אחרת לגדל ילדים אבל זה ביגלל שזו הדרך שהכרתי ונלחמתי אליה למרות כול הקשיים ויש הרבה קשיים למשל: - רופאה שמאוד הערכתי במחלקה נתנה לי להרגיש שהנקה זה שטויות - שחר לא הסכימה לינוק ישר לקח לי איזה שבועיים ללמד אותה לינוק בבית והיה לי ברור שאם היא לא תצליח אני מפסיקה לשאוב - הבנות בחדר השאיבה ירדו אלי שהחלב יגמר לי כמו לכולן , אני כמובן הייתי מתודלקת בידע מהאתר של אסתר גרוניס שגם התקשרתי אליה כמה פעמיים, וכמו כן נחשפתי לחוברת הנקה של "באופן טבעי" ששם היה סיפור על פגים יונקים - בקיצר בלי ידע נכון והמון השקעה רצון וגם סוג של "יהיה בסדר" אין כמעט סיכוי להניק פג בעיקר אחרי כאבי הניתוח הקיסרי שיחד עם השאיבות זה סבל אמיתי (אולי אני קצת סדיסטית) , אבל ההנקה גרמה לי לירידה איטית ושקולה במישקל , ההנקה עשתה לי חשק לאכול אוכל בריא שחשוב מאוד גם לנפש שפוייה בזמן הפגיה, ויותר מהכול , זה גרם לי להרגיש שותפה בטיפול של שחרונת ולא רק מסתכלת מהצד , וכן אני הייתי מהאימהות ששופכות כמיות של חלב כי בתל השומר משאירים חלב רק לארוחה קדימה מחשש לזיהומים, הלוואי ויכולתי לתת גם את זה לתינוק נוסף. - אני מבינה את אלא שלא מניקות , אולי אפילו מקנא בהן עכשיו כשאני צריכה לגמול את הקטנטונת שלי.