לב שבור

לב שבור

בחורה בת 18 שסיימה תיכון וחלמה כל החיים שלה ללמוד באוניברסיטה בלונדון מחליטה לקחת שנה פסק זמן בין לימודים ללימודים. מוצאת עבודה באל על בבן גוריון. ערב אחד ניגש לדלפק שלה בחור שאומר שהיא שרתה אותו לפני שבועיים, ומאז היא לא יוצאת לו מהראש. מזמין אותה לדייט. היא מסכימה. דייט ראשון מביא דייט שני דייט שני גורר דייט שלישי. רק בדייט הרביעי הבחורה קולטת שהיא לא יודעת בן כמה הבחור. שואלת הוא אומר 28 הגיל מפחיד אותה אבל היא כבר מאוהבת. עוברת שנה הבחורה מודיעה לו שהיא רוצה לנסוע ללמוד משפטים בלונדון הוא בתגובה מציע לה נישואים ואומר שהם יצטרכו לגור כאן בגלל הקריירה שלו (צלם טלוויזיה). היא מסכימה כל כך אוהבת אותו. בגיל 19 הבחורה מתחתנת איתו. בגיל 20 כבר יש תינוק חמוד. היא לא מוותרת על ללמוד ונרשמת לאוניברסיטה בארץ. שנה עוברת, שנתיים שלוש החיים נהדרים, האהבה פורחת. הבחורה מסיימת תואר ראשון. ומבינה שעם כל האושר שלה משהו חסר לה החלום ללמוד בלונדון. היא שוב מדברת על כך עם בעלה, והוא אוהב אותה והם מגיעים להסכמה. היא תלמד בלונדון, הוא והילד יהיו פה כל סוף שבוע שני היא תטוס הביתה. היא מאושרת מתחילה ללמוד. החיים טובים הזוגיות פורחת הגעגועים תורמים לעניין. לפני שבועיים הבחורה חוזרת לארץ עם תואר שני, מאושרת. מגיעה הביתה בשתיים בלילה הולכת לישון. ביום למחרת כשהיא קמה הוא כבר בעבודה. צריך לחזור בעשר חוזר בשלוש לפנות בוקר. היא מתה מדאגה. הוא מספר לה שמיד אחרי שעזבה את הארץ היה פיגוע נורא קשה שהוא סיקר אחר כך יצא להתאורר בפאב והכיר בחורה. שנה ניהלו רומן. הוא מאוהב בה. רוצה גט. והבחורה לא מבינה איך זה קרה לה. אני לא מבינה איך זה קרה לי. איך היא הרסה את האושר שלה.
 

Crossface

New member
מה אני יכול לעשות חוץ מלהזיל דמעה

ולשלוח לך המון המון אהבה
חיבוקים
ונשיקות
תגידי לי ואני אעשה
 

shiraz2

New member
קודם כל,

אני חייבת לציין שאת כותבת מדהים. סיפורך כל כך נגע לי, כל כך כואב. חשוב לי כל כך לומר לך- את לא הרסת את האושר שלך. המסר שקיבלתי מהמשפט האחרון הוא שאת מרגישה אשמה, שהגשמת את החלום, שהלכת ללמוד והוא נשאר בארץ לבד. שוב אני מדגישה- זאת לא אשמתך. אין מה לעשות, דברים כאלה קורים בחיים. נכון, זה כואב, זה מאוד כואב וזה כל כך כל כך לא פייר, אבל זה קורה. זה קורה וקרה. אין לך מה לעשות עם המצב הנוכחי, אבל אם תסתכלי על חצי הכוס המלאה- את עוד צעירה. מאוד צעירה. את משכילה, יש לך תואר שני. ואת, בניגוד לכל כך הרבה אנשים- הגשמת את החלום שלך!!!!! יש לך המון ניסיון חיים, היו לך עכשיו כמה שנים מדהימות שכנראה לימדו אותך כל כך הרבה. יש לך ילד מתוק. יש לך המון, את לא צריכה אותו. הוא לא שווה אותך. את האהבה שלך. את יכולה ואת תמצאי מישהו יותר טוב. מישהו שבאמת תוכלי לסמוך עליו שיישאר שם בשבילך, גם שתהיי רחוקה. אני כל כך מצטערת בשבילך, הסיפור שלך כל כך נגע לי. אני פה מתוקה, תמיד תמיד. ברוכה הבאה לפורום המקסים שלנו, נשמח לקבל אותך ב
פתוחות. אני מקווה שהכאב יעבור כמה שיותר מהר.
שלך תמיד, שירז
 

מיקי 35

New member
אל תקחי את זה על עצמך...

תראי... דברים קורים... אנשים משתנים... לפעמים גם מתרחקים. זה לא אומר שמישהו כאן אשם. אם הוא הכיר מישהי, והתאהב בה, זה לא בהכרח כי היית בלונדון. זה יכול היה לקרות באותה מידה גם אם היית כאן. את צדקת ב- 100% שלא ויתרת על החלום שלך, וכן למדת בלונדון. אל תחשבי שזה דווקא מה שהרס ביניכם. מין הסתם היו עוד סיבות. תזכרי תמיד... שבכל דלת שנסגרת, נפתחת דלת חדשה. אולי זה שנפרדת ממנו, זה אומר שעוד תיפגשי מישהו שתאהבי הרבה יותר, שתהיי איתו מאושרת הרבה יותר, שהוא אמור להיות ה"אחד" בשבילך. תהיי חזקה יקירה... ולאט לאט, החיים ייראו טובים יותר
 
תודה

תודה על העידוד, מרגישה יותר טוב. עדיין כואב, עדיין מאכזב, עדיין שואלת את עצמי מה היה קורה אם אבל כבר רואים צל של חיוך. אז פשוט תודה
 

Crossface

New member
זה כואב אבל זה יעבור

ככה אומרים, אני מחכה ששלי יעבור לי אומנם לא היה סיפור ארוך ועמוק כמו שלך אבל זאת אהבה ראשונה צל של חיוך זה טוב זה אומר שיש חיוך מתחבה איפשהו....ובסוף הוא לא יוכל להסתיר את עצמו יותר והוא פשוט התפרץ החוצה הוא צריך תמריץ....
 
למעלה