לבקר את ההורים

Ruth52

New member
לבקר את ההורים

היי, ההורים שלי גרושים, ואבי נשוי. כך שיש לי אבא + אמא חורגת, בנוסף יש לי אמא, ולבן הזוג גם יש זוג הורים. זאת אומרת, שאם רוצים לבקר כל שבוע את כולם זה כרוך בשלושה ביקורים שונים. מבחינתי זה בלתי אפשרי כמעט, במיוחד עם ילדים בגיל של הבנים שלי שבכלל מאד קשה לצאת איתם למקומות שלא מותאמים לילדים. אבא שלי ואשתו מבינים את זה מצויין, וגם חמי וחמותי, ומנסים פשוט להגיע אלי כמה שיותר. הבעיה היא עם אימי. היא גם גרה הכי רחוק מאיתנו, כך שכל ביקור אצלה זה ממש מסובך. אבל בכל זאת היא לא מבינה, וכל פעם בין אם היא באה אלינו ובין אם אנחנו אליה, היא חייבת "לתקוע" איזה יציאה שתגרום לי לרגשות אשמה ולהרגיש לא נעים על זה שאני כמעט לא באה. אם אני ביקרתי במקרה באותו שבוע גם אצל אחד ההורים האחרים, אז בכלל היא מתרגזת ומתחילה להעלב ולהגיד שאליה אנחנו באים פחות. אני שונאת לשקר ובכל זאת אני מרגישה צורך להסתיר ממנה דברים למשל אם חמותי באה לבקר אותי או אם נסעתי לבקר אצל אחד ההורים האחרים. אני שונאת לעשות את זה ומצד שני לא יכולה בלי להעלים כאלה דברים ממנה. מה אני יכולה לעשות? איןל לי כבר כח למשחקים האלה שלה?
 

לורליי43

New member
אין לך כוח אז אל תשחקי../images/Emo13.gif

אם היא רוצה לראות אתכם יותר שתתכבד ותגיע אליכם. אם אין לה כוח, אז אתם עושים מה שאתם יכולים (ביקור פעם ב-3 שבועות). זו דעתי (וזה גם מה שאני עושה).
 

לורליי43

New member
הרחבה נוספת

אני מצאתי שהדרך הנוחה להפטר מרגשי האשמה, זה להעביר את האחריות מאחריות שלי בלבד, לאחריות הדדית. את יכולה לחשוב על כמה פתרונות שיכולים להקל על אמא שלך, בניהם למשל- לעבור דירה קרוב אלייך. תציעי לה ותבדקי עד כמה היא רצינית ברצון שלה להיות אתכם יותר. אמא שלי לא תעבור קרוב אלי בגלל סיבות שלה, מבחינתי זה פתר לי את כל ההתלבטויות- זה המצב ואני עושה מה שאני יכולה (וגם היא מבחינתי עושה מה שהיא יכולה).
 

ר ו ת י 4

New member
היא בתחרות?

אנחנו בזמנו הנהגנו סבב: שבת אצל סבא, שבת אצל סבתא ושבת שלנו. גם אנחנו משפחה ומגיעה לנו הפרטיות שלנו. אם מישהו בוחר להגיע חוץ מזה - בבקשה, הוא מוזמן. חוץ מזה כדאי להגיד לה שאם היא תמשיך ככה, בסוף תאלצי לשקר לה, ואת זה היא בוודאי לא רוצה...
 
לרותי. לבקר את ההורים,

פשוט תנסי לשוחח איתה, הסבירה לה מה קורה, שתפי אותה בצורכי הילדים, . והם היא ניידת? אם כן אז שהיא תבוא, תאמיני לי זה עדיף לה ברגע שהיא תבין היא תרוויח. ואם היא לא ניידת אז באמת יש פה בעיה, ואז תגיעו להסכם לגבי זמן וכמות הביקורים. אלי באים הרבה יותר מאשר אנחנו הולכים, , אבל אני אוהבת שבאים, אבל תמיד זה לארוחה זו או אחרת וביום שישי כולם. אז אנו מבורכים שהילדים תמיד באים אך המחיר שאני מהעייפים. העיקר זה לתקשר, ואז הכל פתיר. בהצלחה.
 
הרחבה- לרותי

תבדקי אם היא לא משועממת ותחשבו יחד איך למלאת את הזמן, כמו מועוני קשישים?
 
אמא

עם כל הכבוד לאמא שלך, שבי איתה שוחחי אתה בכנות (רק שתיכן יחד) ואמרי לה בצורה ברורה ביותר שמבחינתך כולם בדיוק אותו דבר ואת מעוניינת לשמור על קשר טוב עם כולם. תאמרי לה באופן הברור ביותר ש"היציאות" שלה לא נראות לך - שאינך ילדה קטנה שיש לך חיי משפחה משלך - ופשוט תאמרי לה באופן ברור - שתפסיק עם ההתנהגות הזו, כי אם לא תפסיק להעליב ולהאשים - תאבד אתכם לגמרי ושתפסיקו לבוא אליה ולהיות אתה בקשר - כי לא טוב לכם עקב התנהגותה. סביר להניח שהיא גם כועסת וגם מקנאה באביך - בעלה - שבנה לעצמו חיים חדשים - בעוד היא נשארה לבד. צריך לשכנע אותה למלא את הזמן הפנוי שלה בעיסוקים שונים, אולי שתרשם ללימודים כלשהם, לחוגים כלשהם וכו... בכל אופן יש לכם חיים משלכם - ואתם צריכים גם זמן לעצמכם בלבד - בלי אף אחד מהמשפחה המורחבת. רק את בעלך והילדים.
 

נץ666

New member
גם אני תומך בשיחה גלויה

או בנטרול "רגשי האשמה" מהצד שלך, והתיחסות לדבריה כביטוי של געגוע ואהבה ולא כנסיון לעורר בך אשמה.
 
יש לי שאלה מעניינת...

אם כולכם הייתם גרים באותה העיר, כשמרחק הנסיעה לא מאוד גדול... האם אז כן היית עושה מאמץ לבקר את כולם ? אני חושבת שאת מנסה, בלבקר את כולם, פשוט לרצות את הרצונות של האחרים כשאת בעצם בכלל לא רוצה את זה ואולי גם זה פוגע בך (פיזית, כמו שאת אמרת את מותשת.) הפיתרון, לשים גבולות כשמתאים נוסעים כשלא מתאים לא נוסעים לבקר. אותו הדבר לגבי ביקורים אליכם...אם הם מציעים לבוא לבקר וזה לא מתאים אומרים לא. ואם היא אמך (שגרה לבד) לוקחת את העניין כלכך קשה וכולכך אישי - זו בעיה אצלה ...ברגע שתסבירי להם שזה לא מתאים לך לנסוע אליה ואת תשלטי בהחלטה ולא תתני לה ליצור אצליך רגשות אשם או מצפון ...היא תקבל את זה כי אני בטוחה שהיא רוצה להיות איתך בקשר, ואם זה יהיה פעם ב-3 שבועות אני בטוחה שגם עם זה היא תשלים. מקווה שעזרתי. ד.
 
למעלה