אתה לא נודניק, אני הוא זה שמשום מה
לא הבחין בשאלות בקריאה השניה (ושכח אותם אחרי הקריאה הראשונה). ובכן... 1. נכון, אם אתה מפסיק את התרגול שלך "באמצע", יש פרמטרים שבהם מתגלית נסיגה. אבל אחרי שאתה חוזר ללימודיך, מקץ זמן מסויים אתה משלים את שהחסרת וממשיך שוב מאותה נקודה (כלומר, בטווח הארוך אין באמת הפסד של זמן). 2. הגמישות תמיד נשארת, במידה כזאת או אחרת, בכל תרגול. השאלה היא באיזו מידה. גמישות נכונה נשארת במידה גבוהה מאוד. גמישות פחות נכונה היא גם פחות בריאה וגם נשארת פחות זמן, אבל עדיין היא תיתן את אותותיה גם בעתיד (החיוביים, בתקווה). 3. לא, אין צורך להרים את הרגל מעל גובה הברך. אפשר לעשות זאת, אבל אין בכך הכרח. יש אינסוף טכניקות לחימה. אפשר גם להילחם באמצעות סלטות, אבל אין הכרח בכך. 4. כן, אנחנו לומדים את שתיהן. "קשה" זה יותר עבודה חיצונית, "רכה" זה יותר עבודה פנימית. בראשונה אתה מנצח באמצעות שילוב של טכניקה, עיתוי, כוח, מהירות, מודעות, זריזות וכולי. בשניה אתה מנצח בגלל שהמודעות שלך עלתה לגבהים כאלה שאינך זקוק (או זקוק פחות) לכוח, מהירות, טכניקה וכולי. 5. איפה תדע יותר טוב על המחשב? תלוי מי לימד, איך למדת וכולי. בהחלט יכול להיות ששנה X תהיה יותר טובה מ-10 שנים בצורה שונה. ברור שאם אנחנו מדברים על אותה צורת לימוד, אז 10 שנים יביאו אותנו לרמה יותר גבוהה - זאת בתנאי שצורת הלימוד הזאת "תומכת" בזמנים ארוכים (אחרת יכול להיות שהרמה שלנו תהיה זהה, פחות או יותר). אני יודע שלא עניתי תמיד הכי ברור, אז איפה שיש צורך בהרחבה או ביאור, אנא אמור לי. שלך באהבה בן