קצת על חדר הכושר
הי עידו, אנחנו עוד לא מכירים, אבל כמו שציינתי קודם, גם אני אצל בן, שני ורביעי ב-7 בבוקר. לגבי האימונים בחדר הכושר, הנושא רחב מכדי לכסותו בהודעה אחת, אבל הנה כמה נקודות להתחלה. בהכלל, כמובן, ניתן לחלק את העבודה בחדר הכושר לשני סוגים: "ניפוח" שרירים, כלומר עבודה במשקלים גבוהים מאד לצורך בניית מסת שריר גבוהה, וכל השאר. ב"כל השאר", אני מתכוון לעבודה על סיבולת וחוזק השריר, סיבולת לב-ריאה, שריפת קלוריות, כח מתפרץ, גמישות, צפיפות העצם וכו´. שוב, מבלי לרדת לפרטי פרטים, אני עובד בפורמט יחסית קבוע של שלושה סטים לתרגיל, כאשר בכל סט 10-15 חזרות (תלוי בתרגיל). המשקלים לא היסטריים, כלומר כאלה שמאפשרים את מספר החזרות והסטים הנ"ל, בליווי תחושת מאמץ, אבל מאמץ אפשרי. במילים אחרות, אני לא ממש בעניין של להרוג את עצמי, ולהתנשף כמו מטורף בחזרה השלישית, כשאת הרביעית כבר כמעט אי אפשר לסיים. המאמץ, כלומר ההתנגדות שהשריר מרגיש, הינו חשוב (למשל לצורך בניית צפיפות העצם), אבל צריך לאפשר לך לעבוד נכון ולא לסבול! לדוגמה, אני יכול לעבוד על דחיקה בשכיבה, להתחיל במשהו כמו 25 ק"ג, ולהגיע ל-32.5 ק"ג, בשעה שמישהו אחר, העובד על ניפוח שריר מתחיל ישר עם 40 ק"ג, ומדלג למעלה בקפיצות מטורפות (לדעתי) של 10 ק"ג כל פעם. כשאני מחליט לעבוד על סיבולת לב-ריאה, אני עובד בהפסקות קצרות מאד בין סט לסט, ובהפסקות קצרות בין תרגיל לתרגיל (שוב לעומת עבודת ניפוח בה תוכל לראות מתאמנים המחכים זמן רב בין מאמץ למאמץ). גמישות - חדר הכושר יכול לתרום הרבה גם בנושא זה. למשל, בשעורי הקונג פו (כמו בכל שעור אומנות לחימה אחרת) אנו עובדים על גמישות, ועל סוגים שונים של מתיחת השריר (או הגיד, או הרצועה). בחדר הכושר ניתן לעשות עבודה על אותם חלקי גוף, רק בכיוון ההפוך, כלומר עבודה על כיווץ השריר. מנסיוני, היתרון בכך הוא בעבודה "לשני הצדדים" ובשיפור טווח התנועה הכולל של השריר. לדוגמה, עבודת הגמישות על איזור המפשעה שאנו עושים בשיעורי הקונג פו יכולה לכלול עבודה מהסוג של מתיחה (אני מעדיף מתיחה איטית ורכה) והתרגילים מוכרים לכולנו. בחדר הכושר אני עובד על מכשיר שבו ניתן לפסק ו/או לסגור את הרגליים במאמץ (כלומר תנועת הפיסוק או הסגירה נעשית תחת משקל מסויים (לא גבוה מדי). עבודה זו עובדת על כיווץ השריר, ומשלימה, לדעתי, את עבודת הגמישות (מתיחה) בשיעור הקונג פו. מה עוד? כח מתפרץ ו/או חיזוק התנועות. כאן אני מוצא לנכון להזכיר משהו מעוד עולם אחר - עולם המוזיקה. אני מנגן שנים רבות, ואני זוכר שכאשר התחלתי לנגן בגיטרה חשמלית (לאחר שנים של נגינה קלאסית) המורה שלי התעקש שאת כל האימונים אעשה קודם בגיטרה הקלאסית (שלה צוואר עבה), ורק לאחר מכן בחשמלית (בעלת צוואר צר יותר). האפקט של נגינה נכונה ומוצלחת על הצוואר העבה, ומעבר לצוואר הצר פשוט מדהים. פתאום היד שלך רצה על הגיטרה החשמלית, ללא שום מאמץ. זוהי בוודאי רק שיטת תרגול אחת מיני רבות, אבל אני מוצא שבחדר הכושר יש לה מקבילה. לדוגמה: כדי לתת נופך נוסף לתנועת הבעיטה, אני מבצע בחדר הכושר את התרגיל הבא: אני נשען על הרצפה (על מזרן) עם ברך שמאל, בעוד לכף רגל ימין אני מחבר רצועה המחוברת למשקולות (הידיים נתמכות ברצפה ובמכשיר). אז אני מותח את הרגל לאחור (או לכל כיוון אחר אותו רוצים לתרגל), כאשר המתיחה מפעילה את המאמץ שבהרמת המשקולות. כמובן שאני חוזר על אותו תרגיל גם ברגל השנייה. תרגול מהסוג הזה מוסיף לי מימד נוסף לתנועה הסופית בה אני מעוניין (בעיטה במקרה זה). ניתן לעשות תרגילים דומים גם לידיים, כמובן. שווה לנסות. הכי חשוב: עבודה נכונה. לא להפריז (למרות הפיתוי) במשקלים. לנשום כל הזמן. לא להמשיך אף פעם (!!!) להתאמץ אם מרגישים כאב. זה לא עוזר, זה רק מזיק. לשמור באופן אובססיבי על הגב. למשל, לא לשכב על הספסל בתרגיל דחיקה בשכיבה, ולהשאיר את הרגליים על הרצפה. כך אתה גם מקשית את הגב, ואחר כך עוד מפעיל עליו את לחץ המשקל. הרבה עובדים כך, והם עובדים לא נכון!!!. צריך פשוט לשכב ולשלב רגליים למעלה. להחליף בין קבוצות שרירים. כלומר, לא לעבוד רק על ידיים או רק על חזה. כדאי לעשות מספר תרגילים לידיים, אח"כ מספר תרגילי בטן, מספר תרגילים לחזה, מספר תרגילים לרגליים וכך הלאה. יש נטייה לעובדים בחדר הכושר לעבוד רק על החלקים "הנראים", אבל כדאי לא להזניח אף חלק. צריך גם לזכור שכל תרגיל עובד על יותר משריר אחד מסויים, כך שבתרגילי חזה, למשל, עובדים לפעמים גם על שרירי היד. לכן, כדאי להפריד בין קבוצות שרירים קרובות. לדוגמה: ידיים, בטן, כתפיים, רגליים, חזה וכו´. לשמור על הגב כבר אמרתי? בטח שאמרתי. שרירי בטן חזקים וגמישים עוזרים בזה הרבה מאד. אוף, כמה כתבתי. מקווה שזה עוזר ומעניין. בי בינתיים, פיני