שלום לביגל, ולכותבת, הנה דעתי
קודם כל, אני מדגיש שאינני גרפולוג מקצועי, ושאת עיקר ניסיוני אני צובר מאימון על כתבי ידם של אחרים. כמו כן אשמח לקבל כל תגובה על ניתוחי, ורצוי לקחת אותו לפי המגבלות התחביביות שלי
הדבר הראשון שבלט הוא שכתבת: "הייתי רוצה לדעת האם בזבזתי את 25 השנה האחרונות.." שאלה כזאת, יקירתי, גם מבלי להיות גרפולוג, מצריכה אנליזה עמוקה עם מטפל. לכן, לא להסס וללכת לדבר עם מקצוען, ולא גרפולוג, אלא פסיכולוג. להתחיל הכל, הילדות, האמה, הסבא, הכל. אני לא מבין למה לאנשים יש רתיעה מזה. אם יש רתיעה היא צריכה להיות כלכלית. ואם זה לא משכנע אותך, אנא, אנא, אנא- קראי לפחות את ספרו של הד"ר יורם יובל: סערת נפש. טוב, לכתב היד עצמו: הוא כתב יד חוטי, צנוע, מקושר ברמה גבוהה, בולט בו מוטיב החוט המקשר (המספר 9, המילה "על" האותיות "ים" במילה הרהורים). הרצון לכתב חוטי מוביל למסקנה שאת רואה רצף והתמשכות ככורח שנכפה, ומנסה להשלים עימה. את טיפוס שחש היטב את שיניה הכהות של השגרה, ונראה שצברת "חולשה ורפיון" כלפיה. כתב היד, נראה נושר כלפי מטה, מתפרץ ולא מצליח להתרומם מהצד הימני כלפי השמאלי. את אדם מוכשר, אינטליגנטי- ולכן אני אומר, גייסי אנרגיות והמשיכי קדימה. העבר הוא יין טוב למרירות של סופרים. אם זה עוזר, כתבי ספר, זה מפרק רעלים מצוין. האותיות נקטעות, חלקן נעלמות ומתביישות. ת´ קטועה ופתאום "ף" סופית עולה מעל השורה, אי שם בסוף. זה אומר, שאת לא פועלת מספיק למען מטרה חשובה, שהיא היא עצמך. חסרה לך השכלה גבוהה, את צריכה לחזור לאקדמיה וללמוד, גם לצאת וליצור ולהיות בחברת אנשים. יש כאן בדידות והתסגרות שמשפיעים ביצירת קרירות על קשרייך הקרובים עם קרובייך. יש מחזוריות ואמונה בשגרה, ואני אומר - הבוז לשגרה. אין להכנע לה. התוכניות שלך והפרויקטים שאת חושבת עליהם, לא עוברים את שלב "הכוס קפה" עם ידידה. לכן, את צריכה להתחיל לתכנן באנרגיה אמיתית וללכת ולדבוק בזה. גם ספורט לא יזיק, נראה שהשרירים נרפים בכף היד לקראת סוף השורה.