לבט..

[תמרה45]

לבט..

קודם כל- תודה לכן כולן העונות והמפרגנות על הטיפול החדש! כתבתי לכן תודה בשרשור הקודם אבל הוא עבר לדף הבא כך שיכול מאוד להיות שלא תראו אותה.... וחבל!! אז תודה (((-: ואני מקווה שבאמת יהיה טוב איתו אכן..
כידוע או לא כידוע, אני עובדת עכשיו בעבודה, שהתרגלתי אליה מצד אחד, אבל מצד שני קיבלתי הצעת עבודה מחנות די יוקרתית שעבדתי בה פעם, שרוצים שאחזור אליהם.
על אותן שעות אני יכולה לקבל נגיד 1000 שקל יותר בחודש.. שזה משמעותי.. כמובן.
אממה?
שעבדתי בעבודה של החנות תכשיטים לפני שנה וחצי הייתי במצב נפשי ממש לא טוב. והן כמובן, העובדות שהיו אתי, מאוד הרגישו בכך, ואני- הייתי בהכחשה, וכל פעם שמישהי העירה לי או אמרה לי משהו ממש נפגעתי ולקחתי את זה אישית (יותר נכון לומר האירה, כי הן מאוד אהבו אותי ולא הבינו למה אני ככה) בקיצור עד שמצבי הנפשי הגיע לשיאו, ועזבתי. חזרתי לעבוד בערך לפני 3 וחצי חודשים. (בעבודה אחרת).
אז מה אני מפחדת וחוששת? שלשוב לעבודת התכשיטים יהווה עבורי טריגר של זכרונות. יציף ויעיק. ממש לא בא לי להתחיל לעבוד שם ולהחליט אחרי שבוע שלא בא לי לעבוד שם. אני ממש עם בחילה כל היום הזה כי ההחלטה ממש מעיקה עליי ואין לי מושג איך לקבל אותה.. אבל רגע, אתמקד שוב-
מצד אחד, כמו שאחותי אמרה לי, כל עוד אני מודעת לזכרונות ושזה מה שהיה פעם, אז אני מספיק חזקה כדי שלא אשבר שוב, גם האישיות שלי היום הרבה יותר חזקה.
אבל מצד שני- אוי. אני באמת לא יודעת!!!
אוחח אני אפילו לא יודעת עד הסוף למה אני כותבת כאן ומשתפת.. אולי תוכלו להאיר לי משהו שאני לא רואה?
אבל התסכול הגדול מכולם הוא שגם בעבודה הנוכחית וגם בעבודה האחרת, אם אעבור אליה, אני מרגישה אוקיי, מה המטרה? סבבה כסף, וסבבה ששם ארוויח יותר. אבל אני לא עובדת רק בשביל כסף.. ז"א, יש לי שאיפות יותר גבוהות. ויכול להיות שאם הייתי יודעת שיש מטרה שלשמה אני עוברת לעבודה האחרת, איזה שהוא אור שהייתי יודעת שבשבילו שווה לי לעבור, אולי הייתי עושה את זה. אבל אופפ, אין לי כזאת ואני לא יודעת מה לעשות... מה דעתכן...?

 

[כמהאפשר]

הי תמרה

אני חושבת שמאוד אמיץ מצדך לתת להתלבטויות מקום,
לשקול לשוב לעבוד- ולאתגר את עצמך בעבודה שאת יודעת שהיה לך לא פשוט בה. במקום שאת יודעת שדרש ממך ולא היה לך קל בו.
לא פשוט להתעמת עם עצמך בלי לברוח, לא פשוט לנסות למשוך את עצמך למעלה.
לא פשוט להתמודד, אז קודם כל- כל הכבוד.

הייתי כותבת שאם זה גורם לך לכאלו תחושות ולבטים כבר כעת- אני לא בטוחה שזה עושה לך טוב.
אבל לעתים יש לחץ לפני שעושים משהו, יש פחד ואי שקט, יש מתח רב..
ואז הולכים, מתמודדים- והדברים זורמים. רואים שהשד כלל לא נורא והשד הנורא היה עצם ההתמודדות.

השאלה האם זה המצב?
או שזה המקום שעשה לך לא טוב?
מה העיק עלייך שם?
היה צורך במראה מסוים, הבנות סביבך נראו באופן מסוים, הייתה דרישה להיות מתוקתקת? האם זו העבודה- לחץ, מכירות, עוד משהו?
האם זו ההנהלה?
האם היית רוצה עבודה משוחררת יותר? בתחום אחר?
בקיצור- תנסי לבודד מה שם גרם לך את זה ובהתאם לכך- אם תעבדי במקום אחר, כך תוכלי למזער את הסיכוי להיות במקום שלא תאהבי, שלא יעשה לך טוב.

האם לחזור לשם?
אני בעד להיות רק במקומות שעושים לך טוב ובוודאי לא כאלו שלא טוב לך בהם ופוגעים בך בסופו של דבר.
אבל, שוב- אולי זה רק בפחד. אם את יכולה ורוצה- אפשר לנסות להתגבר עליו.
אם זה לא הזמן- לא. לא חייבים לאתגר את עצמך תמיד, את יודעת.
לפעמים אפשר להרפות קצת..

הזדמנויות לכסף לא חסר.
לא על חשבון עצמך, כי הזדמנויות לפגוע בעצמך.. גם לא חסר עוד תהיינה לך כאלו בשפע.
את זו את רואה, מצליחה לחשוב האם את רוצה לקחת אותה או לא. ולא חייבים.

 

[תמרה45]

הי מתוקה

תודה על התשובה היקרה
כל הלילה והיום והבוקר חשבתי על זה.. (כמובן.. איך לא.. זה באמת החלטה משמעותית עם השלכות, ואני ממש לא בקטע של להתחיל מתוך מחשבה של לעזוב.. זה עושה רע!)
הגעתי למסקנה שעיקר הקושי שלי בעבודה הזו היה שקודם כל זה עבודה עם המון "לשחק אותה" המקום הזה מאוד מקפיד על שירות אירופאי כזה, משהו מאוד קלאסי וגבוה ברמה שלו. מה שהופך את התקשורת ואת העשייה שם לקצת איטית ו/או לא מספיק אמיתית מבחינתי... אני ממש לא רוצה להכפיש את המקום כי זה ממש לא זה, הצוות- חמודות! אבל הן כאלה נשים מאוד נשיות כאלה.. נשות ציפור עדינות.. (הלוואי שתצליחו לקרוא את זה בקטע טוב..) הן חמודות מאוד אבל יש דרישה למשהו מסויים שאני לא בטוחה שאני שייכת אליו.. באישיות שלי.. עזבתי שם כי זה היה לי כזה טו מאצ' בלהיות מושלמת..
אבל זה היה רגשות ותחושות כ"כ עדינים.. בלתי מוסברים כאלה עד כדי כך שכמובן הרבה אנשים לא הצליחו להבין למה עזבתי (אחרי קריסה כמובן, לצערייי)
זה אכן מכירות, וכסף..
חשבתי לעבור בעיקר בגלל קטע הכסף... אבל במחשבה שניה אני לא יודעת כמה המנטאליות החברתית שיש שם, מתאימה לי.. המשהו מאוד מושלמי ויבש כזה..
הובנתי?

 

[כמהאפשר]

הסברת מצוין והובנת בהחלט.

תמרי, זה שמשהו פחות מתאים או מתחבר אלייך- לא עושה *אותך* לא בסדר או אמור לגרום לך להרגיש רגשות אשם.
זה קצת כמו.. שמישהו יפנה אלייך וזה לא יעשה לך את אותו הקסם שאת מחפשת.
הוא יכול להיות נפלא, רק לא הנפלא שלך
או מדוע מוסיקה של אמן מסוים נוגעת בך ושל אחר לא?

יקרה,
אני חושבת שאחד הדברים הנפלאים שאת עושה הוא גם להתעסק ב*הם*(לספר כמה הם בסדר, כמה הם נפלאים, כמה זו לא "אשמתם"), אבל גם להצליח למצוא מקום *לך*, לרגשות שלך. להצליח להאיר בזרקור על מה שאת מרגישה ולהשאר שם קצת.
מקווה שתתני לזה קצת יותר זמן, מקום, משקל ותדעי שזה הכי בסדר שבעולם כי מותר לך.

אם את מסוגלת להגיע, להנות, לנתק את זה שזה לא לא חייב להיות תיאום מושלם עם האופי ומה שאת רוצה לעשות בחיים- זה נפלא.
אם את יודעת שיש שם אווירה שבסופו של יום מכניסה אותך למסגרת שאת מרגישה קצת כלואה בה, קצת חנוקה כמו בבגד צמוד מדיי..
אל.

יש מי שמסוגל להיות במקום ופשוט להנות, פשוט לנתק- ואז לשוב הביתה ולהוריד את זה מהראש והלב, ולשוב להיות מי שהוא.
ויש מי שצריך לנשום כל הזמן.
מי שקצת יותר רגיש.. זה לא רק בסדר, זה נפלא.
ונפלא שאת יודעת לשאוף שמור על עצמך.

 

[תמרה45]

קראתי שוב ושוב

אני מסכימה איתך מאוד, אבל בסוף אני תוהה איך אני מורידה את עצמי לפסי המעשה..
את צודקת בהכל, אבל מבחן המציאות וההתמודדות איתה הוא זה שקובע.. כך אני חשה..
אני אתייעץ עוד קצת, ואני מקווה שאקבל החלטות נכונות!!
החשש העיקרי במקום הזה זה באמת הלהיות במקום טיפה כלוא.. אבל שווה בדיקה..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

תמרה

אני לא יודעת מה מצבך הכללי. לפעמים השיקול הכלכלי הוא שיקול מכריע. לא נשמע שאת במצב כזה. אם יש לך אפשרות לעשות בחירה שאין בה סיכון רגשי, אני חושבת שהיא שווה את הכסף. בסה"כ זה לא זמן ארוך של איזון ויציבות. זו תקופה די קצרה שאת מרגישה טוב יותר,
כך שלא נראה לי שזה כבר זמן להמר על משהו שאת חוששת שיערער אותך...

בלי קשר לכסף,
נשמע שאכן את לא מאוד מרוצה מהעבודה שלך.
אני חושבת שמשמעות ומטרה בעבודה מייצרות הרבה טוב בחיים, בטחון ותחושת ערך עצמי, מוטיבציה וחשק. אז אולי כדאי לחשוב על לחפש עבודה שתרגישי בה יותר משמעותית.
זה גם נח לעשות את זה עכשיו כשעוד יש לך עבודה שטוב לך בה, וכך לא תהיי בלחץ על מציאת עבודה ותוכלי לחפש משהו בנחת.

 

[תמרה45]

נכון

רק שעבודה כזאת עוד לא בנמצא עבורי..
ז"א, כרגע אני נהנית מעצם העבודה, מעצם העשיה, הקשר והחיבור היומיומי עם המציאות, אין לי הרבה יותר מעבר..
אחת המטרות שהצבנו בטיפול הוא למצוא את "עתידי" כביכול.... זה לא פשוט כי אני באה עם תבניות משפחתיות (כמובן) ועם כל מיני דמיונות נוספים.... אבל זו אחת המטרות היותר חשובות מבחינתי ועבורי..

 

[קולדון]

מסכימה לחלוטין עם רחלי

הסיכון לא שווה את זה,
ולפעמים עדיף לפרגן לעצמינו עם קצת יותר שמירה מהרגיל, ככה על הדרך, ללמוד להרגיש בנוח עם קצת יותר מהמינימום ההכרחי או להיות ממש על הקשקש מהבחינה הזו.