לבטים

[PTGil]

לבטים

שלום,

ביתי עברה את מבחני המחוננים, אני חייב לציין כי איני מופתע, תמיד הייתה מוכשרת.

בעיר בה אנו גרים יש כיתת מחוננים וכך מצאנו את עצמנו מתלבטים מאוד בשאלה האם לשלוח אותה לכיתת המחוננים או לבחור ביום העשרה.

הלבטים והחששות נובעים ממספר גורמים עיקריים:

ראשית, נושא הניתוק מהסביבה ומחבריה (כיתה נהדרת, רקמה קשרים חברתיים מצויינים) ומעבר לכיתה חדשה בה המרקם החברתי גורם מכריע כיוון שמדובר במסלול משותף בן 10 שנים.
שנית, ציינתי כי היא ילדה מוכשרת מאוד, בעלת תפיסה מהירה וזיכרון מצויין, אך בניגוד למה שאני קורא בפורום בתגובות של הורים רבים היא אינה סובלת משעמום בבית הספר - אז האם מסגרת זו מתאימה לה או שייתכן שכיתה רגילה בתוספת יום העשרה היא פיתרון עדיף עבורה?
שלישית, היא תלמידה מצטיינת בכיתתה (עד כמה שזה בא לידי ביטוי בכיתה ב'), ומעבר לכיתה בה כולם מצטיינים עלולה להוביל למשבר ופגיעה בבטחון.

ברורים לי היתרונות שכיתה זו טומנת בחובה - מבחינת העשרה, גיוון, מספר התלמידים בה לעומת כיתה רגילה וכיו"ב.

בשיחותינו עם הבת, היא מביעה רצון לעבור לכיתת המחוננים וזאת לאחר ששוחחנו והבהרנו את היתרונות והחסרונות.

הייתי שמח לקרוא תגובות של הורים שהתלבטו ומה החליטו בסופו של דבר.

תודה מראש,

המתלבט

 

[אביבקיץ]

כמה נקודות

א. אתה בטוח שיש לכם בחירה? יש בעירכם גם כיתת מחוננים וגם יום שליפה?

ב. כתבת שהיא לא משועממת. היא רק בכיתה ב.... הימור שלי - היא תשתעמם. לא רק כי היא מחוננת. אלא כי רוב הילדים משתעממים.

ג. חבל שאתה מפחד לפגיעה בבטחון שלה. האם היא חייבת להיות הכי הכי חכמה כדי שיהיה לה בטחון עצמי? חוץ מזה - להיות חכמה זה רק פרמטר אחד. אולי בכיתה הנוכחית שלה, יתברר שהיא הכי איטית בריצה? או עם השיער הכי לא יפה? או לא יודעת לרקוד? אני חושבת שזו טעות להנים שאם הילד הוא הכי חכם - אז בטח זה יעזור לו לבטחון העצמי, ואם הוא לא הכי חכם - זו פגיעה בבטחון העצמי.

 

[PTGil]

לבטים

לגבי הבחירה, אני משוכנע שזה אפשרי, יום השליפה ניתן בעיר אחרת - שוחחתי עם הרכזת בבית הספר הרלוונטי.

לגבי השעמום, ייתכן ואת צודקת.

לגבי הפגיעה בבטחון ותחושת תסכול, אני לא מניח שהיא חייבת להיות הכי חכמה כדי שיהיה לה בטחון עצמי, אך ממצב בו בכל המסגרות הלימודיות אתה מסומן כילד מצטיין ובולט (וזה בהחלט תורם לביטחון עצמי של ילד), אתה הופך להיות חלק מקבוצה שהפרטים בה בעלי יכולות כשלך ואתה הופך לממוצע בה. אני חושש, וייתכן כי חשש זה אינו מבוסס, ששינוי כזה עלול להשפיע על הבטחון העצמי של הילדה.

 

[חייבתלהגיב]

הדבר העיקרי שיכול להשפיע על הבטחון העצמי

של הילדה הוא לא שהיא לא תהיה בולטת יותר, אלא שהיא תהיה גרועה יותר מהאחרים. גם זה קורה לפעמים, ואז זו באמת בעייה, וזה אכן פוגע בבטחון העצמי של הילדים בשלב שבו הם מתחילים להשוות את עצמם למי שמסביבם. אבל קשה לדעת מראש אילו ילדים יהיו בכיתה ואיך היא תהיה ביחס אליהם. בסופו של דבר מספר הילדים שזה קורה להם קטן יחסית - לרוב הילדים יש תחום אחד או כמה תחומים שבהם הם בולטים גם בכיתת המחוננים (זה לא שבאמת כולם שווים, ושאתה הופך ל"ממוצע" כי נכנסת לכיתה כזאת - עדיין יש הבדלים בין הילדים, במיוחד אם מסתכלים על תחום נתון). אבל לאלה שלא, כאמור, זה באמת עלול לפגוע בבטחון העצמי.

 

[דן לוי10]

לדעתי המצב ממש לא פשוט

כמחונן שהלך לבית ספר סלקטיבי מאד (על פי מבחני אינטליגנציה )אני זוכר את ההלם שפתאום אני לא מצטיין בינוני ואפילו חלש במקצועות מסוימים .
בעירי אין כיתת מחוננים ואני ממש שמח על כך לא יודע מה הייתי מחליט לגבי בתי .

 

[חייבתלהגיב]

אתה מתכוון באופן כללי

שהציונים שלך היו נמוכים אבסולוטית, או שהיית חלש לעומת האחרים? לדעתי בדרך כלל אם יש מצב שכולם מקבלים ציון נמוך במשהו, זו לא בעייה, כי ברור להם שהבעייה לא בהם, אלא משהו פה לא בסדר (שיטת ההוראה / המבחן קשה מדי / וכו'). הבעייה נוצרת כשיש פער בין הילדים, בתחום מסוים או בכמה תחומים. הילדים החלשים (יחסית לכיתה) הם בבעייה במקרה הזה. אבל לא כל מי שהולך לכיתת מחוננים חווה את התחושה הזאת, ולדעתי אפילו לא הרוב. העובדה שאתה כן מצטיין בתחום מסוים או בכמה תחומים, על אף שהילדים האחרים אמורים להיות מאוד טובים, לרוב מפצה על התחומים שבהם אתה לא מספר אחת, וגם לא בתיקו על מספר אחת. ומהניסיון שלי רוב הילדים בכיתה גם ממילא לא נשענו על הלימודים עצמם או על ציונים כעל המקור לבטחון העצמי שלהם, אלא חוו הצלחות אישיות שנמדדו על פי סרגל פנימי שלהם, שגרמו להם לבטחון עצמי בלי קשר לבית הספר. הבעייה נוצרה רק בקרב ילדים מעטים, שהרגישו בברור נחותים לעומת שאר הכיתה, וגם לא היה להם מספיק בטחון עצמי שאינו תלוי בלימודים או בציונים.

 

[דן לוי10]

איך את יודעת מה קורה לרוב הילדים?

חלק מהעניין בחיים זה הסמלי אני מחונן ,אלוף, הכי טוב,מקבל 100 כשאחרים מקבלים פחות וכו.
אגב באוניברסיטה היה לי יותר קל מאשר בתיכון וגם הרגשתי יותר טוב אולי כי היה לי קל יותר להצטיין יחסית לבני כיתתי
(ולמדתי בחוג שקשה להתקבל אליו )

 

[חייבתלהגיב]

אני מדברת מהניסיון שלי

כבוגרת כיתת מחוננים, ומההיכרות שלי עם ילדים מחוננים רבים אחרים - שהבטחון העצמי שלהם מ-מ-ש לא נמוך, והם ממש לא מרגישים בינוניים, וכו'. רק מעטים שאני מכירה מהמסגרות האלה חשו כך, ויצאו משם עם בטחון עצמי ירוד יותר - ועל כך הזהרתי את ההורה פה. לפעמים זה קורה גם במסגרות אחרות בהמשך - ילדים מחוננים בסופו של דבר צריכים ללמוד להכיר בעובדה שגם אם הם סופר גאונים - הם לא היחידים. כיתת מחוננים לרוב מספקת את התובנה הזאת בשלב מוקדם יחסית, ולכן לרוב הפגיעה דווקא לא מאוד קשה (שוב, אלא אם כן הם לא מרגישים גאונים בין שווים, אלא טיפשים בין גאונים), לעומת מה שלפעמים קורה למי שמגיע לתובנה הזאת בגילאים יותר מתקדמים. זו בעייה שקורית לפעמים למחוננים בכיתה רגילה, או למחונני על בכיתת מחוננים - שחיים בתחושה שהם הרבה יותר חכמים מכולם, ואז מגלים בבום שיש חכמים כמוהם (אני לא רוצה אפילו להזכיר את האופציה הנוספת...).
המסגרת הראשונה, מאז היסודי (וכיתה ה'-ז' שבה שהיתי בארה"ב), שהייתי בה ול-א הייתה מיועדת למחוננים, הייתה בתואר השלישי שלי, בשנה הראשונה של הקורסים (כלומר, לפני שלוש שנים) - וזה בעיקר היה מעצבן. למרבה השמחה כן היה אחד גאון - והיה תענוג להיות איתו בכיתה. למרבה הצער, הוא העדיף לא לקחת את החלק השני של הקורס באותה שנה...

המסקנה שלי היא שאני ללא ספק מעדיפה ללמוד עם מחוננים.

 

[חייבתלהגיב]

רגע, בעצם גם התואר השני שלי

לא היה במסגרת שמיועדת למחוננים - זה היה תואר רגיל במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. אבל אף על פי שמתמטיקה הוא חוג שמאוד ק-ל להתקבל אליו, האנשים שעושים תואר שני במתמטיקה נוטים להיות ברמה גבוהה, ובכל מקרה במסגרת של תואר שני אין הרבה אינטראקציה בין סטודנטים, אין הרבה סטודנטים, ואין ממש דרך להשוות בינך לבין האחרים (אלא אם אתה ממש עובד איתם). וגם בקושי יש מבחנים (בעיקר עבודות), ממילא לכולם יש ממוצע 100 בערך, והקורסים זה לא מה שמשנה, אלא התזה - ואותה עושים עם המנחה, ולא עם סטודנטים אחרים...

 

[ZoharaD]

מתלבט יקר

גם אני באותה הסירה (אם כי בשבת האחרונה נפלה ההחלטה על בסיס רצון הילדה)
תוכל לקרוא את הנושא שפתחתי "שיתוף ובקשת עזרה " ב 18.06 ולראות את השיתופים השונים באותו הנושא.

אני אישית חושבת שכל עוד הילדה לא מעידה על שעמום (גם אם היא כן מעידה על קלות) וכל עוד המצב החברתי מעולה (ושני האספקטים האלה חיוביים במקרה של בתי),
זה מוקדם מידי להעביר לכיתת מחוננים.
אישית הייתי מעבירה רק כשאחד מהדברים האלה מובהק- או בעיה חברתית שמתפתחת לאור פער ביכולות ובענין או בעיית שעמום קשה.

יחד עם זאת, גם בתי החליטה שהיא רוצה ללכת לכיתת המחוננים והחלטתי לזרום איתה ולו כדי שלא תהיה לה תחושת החמצה ופספוס.
(אם לומר את האמת אני די מקווה שאחרי שתבדוק את הנושא...תתחרט ותחזור למסגרת בית ספרית רגילה - אציין שבמקרה שלנו מדובר בבית ספר פרטי מעולה)

אני חושבת שבשנים אלה - היא עוד לא בת 8, כדאי שתמצה את אהבתה למשחקים, וספורט ופעילות פיזית, שבמקרה שלה היא גם מאוד מאוד אוהבת....
ורק כשתרגיש צורך עמוק מבפנים להעשיר את עולמה האינטלקטואלי מעבר למה שיסופק לה ע"י המסגרות הנוכחיות- אז תעשה את הצעד...

אבל כאמור - בתי רצתה אחרת ואני החלטתי לזרום איתה
אני חושבת שכך או כך , כל עוד אנחנו הורים מעורבים, קשובים וזמינים- נזהה אם יש מצוקה או בעיה
ובכל מקרה המעבר הינו הפיך ואפשר להחזיר אותה למסגרת הנוכחית אם יתברר שלא טוב לה - מכל סיבה שהיא...

לי ההתלבטות היתה מאוד קשה (לקחתי את זה מאוד רציני וזה ממש שאב ממני כוחות), ואני מרגישה הקלה גדולה כשההחלטה מאחורי
גם אם לא הצלחתי לשכנע את בתי על פי דעתי.

 

[PTGil]

כפי שציינת, זו אכן התלבטות קשה ושואבת כוחות

ובדרך כלל אני מקבל החלטות מהר.

אני מסכים לגמרי עם דבריך, והנטייה שלנו היא להיעתר לרצונה של הבת.
אנו נדרשים לתשובה עד מחר, וככל הנראה היא תהיה חיובית.

שיהיה בהצלחה לכולנו.

 

[פטרוזיליה 1]

גם אני באותה סירה

בני עבר את השלב השני של המבחנים ובעירנו יש כיתת מחוננים אך יחד עם זאת קיימת האופציה ליום בשליפה בעיר שקרובה אלינו מרחק של 10 דקות נסיעה.
כמו ביתך , בני לא מרגיש משועמם בכיתה למעט חשבון ומדעים אך לטענת המורה הוא עדין משתתף ופעיל.
ההתלבטות קשה כי גם אנחנו מאמינים שכל עוד הילד מרגיש חברתית ולימודית טוב למה בעצם להעביר? אני מאד חוששת מהריחוק של הילד מהסביבה הטבעית שלו.
בית הספר שבו הוא נמצא מאד קהילתי ואנו גרים בשכונה שקטה וכאשר הילדים מתבגרים (סוף כיתה ד) הם הופכים להיות עצמאים ונפגשים במגרשי הספורט צופים דבר שאני חוששת שהוא לא יחווה בגלל המעבר כי הילדים לא מהשכונה.
אני עדיין מתלבטת, בעלי שולל ובני נראה כי הוא לעיתים מעוניין ולעיתים לא. אני ממש בדילמה ולא יודעת מה להחליט?
במידה ואשאיר אותו במסגרת הבית ספרית שבה הוא נמצא היום, יש לכם רעיונות יצירתיים מה ניתן לבקש מהמורים או המנהלת על מנת לאתגר אותו ?

תודה

 

[ZoharaD]

רעיונות

לי היתה שיחה ארוכה עם מנהלת בית הספר לפני שהחלטנו שכן להעביר אותה לכיתת מחוננים (בגלל רצונה...למרות שאני עדין מקווה שתרצה לחזור לבית הסופר הנוכחי אחרי בדיקה של מסלול המחוננים).
להלן מספר רעיונות מה לבקש :
1. לוודא שאם תחליטו לשלוח אותו ליום שליפה בית הספר יתמוך בזה- כלומר המורות/מורים והמנהל/ת יעשו מאמץ שבאותו יום לא יהיו מבחנים/ בחנים/ ארועים מיוחדים שהוא עלול לפספס.
2. לוודא שלביה"ס הנובחי יש תוכנית או נכונות לבנות תוכנית לתמיכה גם בחזקים- זו דרישה מאוד יומרנית אבל לדעתי צריך להתחיל לדרוש אותה מכלל בתי הספר. בכולם יש מערכות תמיכה מאוד משוכללות לחלשים אבל אין מערכות חיזוק לחזקים. אני דווקא נתקלתי ברמת נכונות מאוד גבוהה (היה יותר קל מכיוון שבית הספר הנוכחי פרטי ומאוד עשיר...ובביה"ס ציבורי כנראה תהיה בעיית תקציבים אבל אם יש היערכות ונכונות של מנהלת בית הספר..אפשר לעשות הכל לדעתי).
גם אם בנך הוא היחיד שעבר את המבחן השני עדין יש מן הסתם קבוצה של ילדים שחזקים בתחומי החוזק שלו (להבנתי חשבון ומדעים)- גם אם אינם מחוננים או שבמקרה לא עברו את המבחן.
בכל מחזור אפשר לזהות מכל הכיתות 8 ילדים חזקים יותר ולקיים עבורם מערך של חיזוקים- למשל לאפשר להם לענות רק על 2 שאלות מכל שאלות "האימון" בחוברות הסטנדרטיות כי זה בדר"כ מאוד קל ומשעמם אותם
ובמקום זה לרכוש עבורם חוברות מעמיקות יותר שיעמיקו בהם או לחליפין יאפשרו להם ללכת לספרייה/ לקרוא ספר בשאר השיעור.
ספציפית אנחנו חשבנו על בניית מערך חידות שמתאימות לכל מיני רמות בחשבון ולתת לחזקים לפתור חידות ביחד מחוץ לכיתה אחרי שסיימו לפתור 2 תרגילי דוגמא רק כדי לוודא שהם שלוטים בחומר הבסיסי.

רעיון נוסף זה לשלוף את אותה קבוצה חזקה משיעורי החשבון הרגילים (כמו ששולפים ילדים חלשים) ולהקצות מורה שיעסוק איתם בהעמקה בחומר- לווא דווקא האצה...אלא העמקה ושיטות יחודיות לתקוף את אותו החומר מכוונים יותר יצירתיים (בחשבון למשל- חידות זה דבר נפלא וגם כייפי).

או (רעיון שמגיע מבית ספר ניסויי בסביבת משחק)- לאפשר לילדים החזקים לצאת מחלק משיעורי החשבון או בזמנים שילדים אחרים מתרגלים ולבקש מהם להמציא משחקים - פה זה מחזק לא רק את הצד הריאלי אלא גם את יכולת היצירה, חשיבה לוגית וכו'....

בקיצור- אפשר לעשות המון דברים אבל מערכת החינוך כיום לא ממש תומכת.

בכל מקרה בהצלחה!!