האיש האחרון
New member
לבטים................התחבטויות.....
1.2.3.4.5.6.7.8.9.10.11.12.13.14.15.16. ................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................... ויש להם גם שמות! נטע. שלומי. יהודית. אהרון. שולמית. עידו. ענת. צחי. צביה. מנשה. אורית. אוהד. .................................................................................................................................................................................................................. את כולכם ראיתי היום את כולכם פגשתי, אמרתי לכם שלום, ולא עניתם לי, הסתכלתי עליה והיא פערה את פיה, והזמינה אותי להיכנס לתוכה. הבטתי עליה ואמרתי לה, לא אהובתי, לא עכשיו יקירתי, אמנם את יקרה לי מאוד, ואני באמת אוהב אותך מאוד, אבל כרגע אני עדיין לא יודע מה אני מרגיש כלפייך. אומרים לי שיש לי לב רחב מאוד, האומנם אני שואל את עצמי? ואם כך הכיצד זה שאינני יכול להכיל את כל רגשותי כלפייך בתוך ליבי? והאם את מלאה ברגשות כלפי כפי שאני מלא כלפייך? או ששמא כל רצונך הוא להיות איתי לעד? אינני יודע איזה רגש שולט בי יותר כלפייך? האם אני כועס עלייך על שלעיתים את בוגדת בי? או האם אני עצוב בגלל שאת כל טובי חברי וחברותי לקחת לי? האם אני שמח שאת כל כך חושקת בי? או האם אני מפחד להיות רק איתך? האם את לא עונה לי כי את משוכנעת שאני כבר בכיסך? או שאת מפחדת להציע לי להתחייב ולבוא להיות רק איתך? וכלל וכלל לא ברור לי וככל שאני חושב על זה יותר אני הולך יותר ומתערפל. האם אני בשבילך משאת נפשך? או שמא אני עוד אחד שמחר בבוקר תסמני ליד שמו אות ווי? בחו"ל אומרים עלייך שכולם רוצים בך כיוון שיש לך הכל, אבל הם גם מפחדים לראות את פנייך. בארץ אי אפשר לדבר עם מי שראה אותך כי כולם תמיד נשארו איתך. חידה את לי אהובתי. מטבעי אוהב חידות אנוכי, אך עד כה לכל חידה מצאתי פתרון. האמת היא שאני אוהב רק חידות שאני יודע את פתרונם. אז אולי אם את חידה ואין לך פתרון ואנוכי אוהב אך ורק חידות בעלי פתרון, כלומר שאינני אוהב אותך? אבל הרגש ללא ההגיון אומר לי שאנו מתאימים מאוד אחד לשני, שכן על פי כל הסימנים את אוהבת אותי ורוצה בי, ואני מעריץ אותך נורא, ומוכן לכרות את לשונו של כל מי שמספר בגנותך, ומשתמש בכסותך להסתיר פשעיו האישיים. ובכלל ביחס לחברותייך האירופאיות והאמריקאיות את נורא צעירה, כמעט ילדה, למרות שנסיון יש לך הרבה, הרי למעלה מ 21.000 הוא סכום לא מבוטל ביחס ל 56 שנותייך. ומה ביחס לכל אלה שרק פצעת את ליבם אך לא לקחת אלייך את לבם? והאם מוסרי בכלל שאני אוהב אותך למרות שאת לקחת לך נכד אב וסב, כדי להיות איתם לעד? ומה עם הילדה הקטנה שלקחת את שתי הוריה והשארת אותה בודדה? האם אני צריך להיות איתך? או שאני צריך להיות אם כל אותם ילדים בודדים שלקחת את הוריהם הצעירים, כדי לתקן את שמך ולו במעט, כי הלא אני באמת אוהב אותך? ואולי עדיין אני צריך למרות זאת כן להיות איתך כיון שגם אבי סבי וסבו גם כן חלמו להיות איתך, ואני יכול להגשים זאת? אבל כמה אפשר להתלבט? אני חייב להגיע למסקנה!!! מסקנתי היא ארצי שקודם אדאג להראות לכולם שלא לחינם רצו בך כל אוהבייך, שלא לחינם מתו הם בגלל שגעונותייך, חובתי היא לדאוג שישמר זכרם של כל מאהבייך. לפני כל זאת אהובתי לא תזכי לראותני. אמנם כולם ידעו שאני אוהב אותך בלי סוף, אבל את לא תדעי ארצי. מוקדש לכל הנופלים והנופלות לרגל יום הזיכרון יוסי זיזוב 26/4/2004
1.2.3.4.5.6.7.8.9.10.11.12.13.14.15.16. ................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................... ויש להם גם שמות! נטע. שלומי. יהודית. אהרון. שולמית. עידו. ענת. צחי. צביה. מנשה. אורית. אוהד. .................................................................................................................................................................................................................. את כולכם ראיתי היום את כולכם פגשתי, אמרתי לכם שלום, ולא עניתם לי, הסתכלתי עליה והיא פערה את פיה, והזמינה אותי להיכנס לתוכה. הבטתי עליה ואמרתי לה, לא אהובתי, לא עכשיו יקירתי, אמנם את יקרה לי מאוד, ואני באמת אוהב אותך מאוד, אבל כרגע אני עדיין לא יודע מה אני מרגיש כלפייך. אומרים לי שיש לי לב רחב מאוד, האומנם אני שואל את עצמי? ואם כך הכיצד זה שאינני יכול להכיל את כל רגשותי כלפייך בתוך ליבי? והאם את מלאה ברגשות כלפי כפי שאני מלא כלפייך? או ששמא כל רצונך הוא להיות איתי לעד? אינני יודע איזה רגש שולט בי יותר כלפייך? האם אני כועס עלייך על שלעיתים את בוגדת בי? או האם אני עצוב בגלל שאת כל טובי חברי וחברותי לקחת לי? האם אני שמח שאת כל כך חושקת בי? או האם אני מפחד להיות רק איתך? האם את לא עונה לי כי את משוכנעת שאני כבר בכיסך? או שאת מפחדת להציע לי להתחייב ולבוא להיות רק איתך? וכלל וכלל לא ברור לי וככל שאני חושב על זה יותר אני הולך יותר ומתערפל. האם אני בשבילך משאת נפשך? או שמא אני עוד אחד שמחר בבוקר תסמני ליד שמו אות ווי? בחו"ל אומרים עלייך שכולם רוצים בך כיוון שיש לך הכל, אבל הם גם מפחדים לראות את פנייך. בארץ אי אפשר לדבר עם מי שראה אותך כי כולם תמיד נשארו איתך. חידה את לי אהובתי. מטבעי אוהב חידות אנוכי, אך עד כה לכל חידה מצאתי פתרון. האמת היא שאני אוהב רק חידות שאני יודע את פתרונם. אז אולי אם את חידה ואין לך פתרון ואנוכי אוהב אך ורק חידות בעלי פתרון, כלומר שאינני אוהב אותך? אבל הרגש ללא ההגיון אומר לי שאנו מתאימים מאוד אחד לשני, שכן על פי כל הסימנים את אוהבת אותי ורוצה בי, ואני מעריץ אותך נורא, ומוכן לכרות את לשונו של כל מי שמספר בגנותך, ומשתמש בכסותך להסתיר פשעיו האישיים. ובכלל ביחס לחברותייך האירופאיות והאמריקאיות את נורא צעירה, כמעט ילדה, למרות שנסיון יש לך הרבה, הרי למעלה מ 21.000 הוא סכום לא מבוטל ביחס ל 56 שנותייך. ומה ביחס לכל אלה שרק פצעת את ליבם אך לא לקחת אלייך את לבם? והאם מוסרי בכלל שאני אוהב אותך למרות שאת לקחת לך נכד אב וסב, כדי להיות איתם לעד? ומה עם הילדה הקטנה שלקחת את שתי הוריה והשארת אותה בודדה? האם אני צריך להיות איתך? או שאני צריך להיות אם כל אותם ילדים בודדים שלקחת את הוריהם הצעירים, כדי לתקן את שמך ולו במעט, כי הלא אני באמת אוהב אותך? ואולי עדיין אני צריך למרות זאת כן להיות איתך כיון שגם אבי סבי וסבו גם כן חלמו להיות איתך, ואני יכול להגשים זאת? אבל כמה אפשר להתלבט? אני חייב להגיע למסקנה!!! מסקנתי היא ארצי שקודם אדאג להראות לכולם שלא לחינם רצו בך כל אוהבייך, שלא לחינם מתו הם בגלל שגעונותייך, חובתי היא לדאוג שישמר זכרם של כל מאהבייך. לפני כל זאת אהובתי לא תזכי לראותני. אמנם כולם ידעו שאני אוהב אותך בלי סוף, אבל את לא תדעי ארצי. מוקדש לכל הנופלים והנופלות לרגל יום הזיכרון יוסי זיזוב 26/4/2004