לבחור את הצבע
אם יעירו אותי באמצע הלילה וישאלו על איך מתקינים סרביס פאק 2 לוינדוס אקס פי אדלקם בלי להתעורר. אם יעירו אותי באמצע הלילה לשאול איך מחברים מגבר לרמקולים אדקלם בלי להתעורר (אולי טלפון קטן ל- swansea להתייעצות) אם יעירו אותי באמצע הלילה לשאול אותי על ... יהיה לי קשה לחזור להרדם. אבל גם באמצע היום, כשאני עירני לחלוטין, ולא צריך להעיר אותי, כשאני צריך לבחור רהיטים לחדר ילדים (עיצוב) אני נאלם. עיצוב בית זה דבר אחד ועיצוב חדרי הילדות שלי זה דבר אחר. היה ברור לכולם שאת הצבעים בחדר ואת הרהיטים שלהן הן בוחרות. היום היה תורה של הקטנה. ארבע שעות אני והיא בחנות אחת. למוכרת/מעצבת היו עצבים של ברזל. שלוש קומות, עולים ויורדים במדרגות בכדי למקסם, לא לפספס דבר. אבל אני? מה אני מבין בזה? כשהגעתי לשם לבד בפעם הראשונה בשבוע שעבר, לקח לבחורה הנשמה הזו שלוש דקות לקלוט שמולה עומד "גבר". בהתחלה היא נתנה לי כמה דקות להתבשל. אמרה לי:"יש לנו שלוש קומות של תצוגה, אתה יכול להסתובב ולבחור מה מוצא חן בעינך" אני חשבתי לעצמי בלב: "איזו פתיחה גרועה, עכשיו אני חייב לעשות את עצמי מסתובב לפחות עשר דקות לפני שחוזר אליה ומבקש עזרה" היא לא נתנה לי שלוש דקות ובאה להציל. "אולי אני יכולה לעזור?" "תראי" אני אומר לה "לא נעים לי להגיד אבל אני לא כל כך מתמצא, הכל נראה לי בסדר" "זה בסדר אני אעזור לך" אמרה לי וזרקה לי גלגל הצלה. כמה דקות אח"כ בקומה השנייה אנחנו עוצרים לסמול טוק ואני מנסה להתנצל שוב על זה שגם על ההמלצות שלה אני לא כל כך מגיב והיא עונה לי: "גבר, באת בלי האשה - זה ברור. אתה חושב שאתה שונה מתשעים אחוז מהגברים שבאים לכאן לבדם?" וואו - כאילו נתנה לי אקמול שמשפיע בשנייה!!! לפגישה השנייה (היום) שהגעתי עם הקטנה כבר הגעתי נינוח. כבר היה לי "טעם" אבל לקטנה שלי היה יותר!
אם יעירו אותי באמצע הלילה וישאלו על איך מתקינים סרביס פאק 2 לוינדוס אקס פי אדלקם בלי להתעורר. אם יעירו אותי באמצע הלילה לשאול איך מחברים מגבר לרמקולים אדקלם בלי להתעורר (אולי טלפון קטן ל- swansea להתייעצות) אם יעירו אותי באמצע הלילה לשאול אותי על ... יהיה לי קשה לחזור להרדם. אבל גם באמצע היום, כשאני עירני לחלוטין, ולא צריך להעיר אותי, כשאני צריך לבחור רהיטים לחדר ילדים (עיצוב) אני נאלם. עיצוב בית זה דבר אחד ועיצוב חדרי הילדות שלי זה דבר אחר. היה ברור לכולם שאת הצבעים בחדר ואת הרהיטים שלהן הן בוחרות. היום היה תורה של הקטנה. ארבע שעות אני והיא בחנות אחת. למוכרת/מעצבת היו עצבים של ברזל. שלוש קומות, עולים ויורדים במדרגות בכדי למקסם, לא לפספס דבר. אבל אני? מה אני מבין בזה? כשהגעתי לשם לבד בפעם הראשונה בשבוע שעבר, לקח לבחורה הנשמה הזו שלוש דקות לקלוט שמולה עומד "גבר". בהתחלה היא נתנה לי כמה דקות להתבשל. אמרה לי:"יש לנו שלוש קומות של תצוגה, אתה יכול להסתובב ולבחור מה מוצא חן בעינך" אני חשבתי לעצמי בלב: "איזו פתיחה גרועה, עכשיו אני חייב לעשות את עצמי מסתובב לפחות עשר דקות לפני שחוזר אליה ומבקש עזרה" היא לא נתנה לי שלוש דקות ובאה להציל. "אולי אני יכולה לעזור?" "תראי" אני אומר לה "לא נעים לי להגיד אבל אני לא כל כך מתמצא, הכל נראה לי בסדר" "זה בסדר אני אעזור לך" אמרה לי וזרקה לי גלגל הצלה. כמה דקות אח"כ בקומה השנייה אנחנו עוצרים לסמול טוק ואני מנסה להתנצל שוב על זה שגם על ההמלצות שלה אני לא כל כך מגיב והיא עונה לי: "גבר, באת בלי האשה - זה ברור. אתה חושב שאתה שונה מתשעים אחוז מהגברים שבאים לכאן לבדם?" וואו - כאילו נתנה לי אקמול שמשפיע בשנייה!!! לפגישה השנייה (היום) שהגעתי עם הקטנה כבר הגעתי נינוח. כבר היה לי "טעם" אבל לקטנה שלי היה יותר!
