לבודהה

Stillwater

New member
לבודהה

אינני חושבת שזהו מכתב פרידה מהלקה שכל-כך אהבתי במשך שנים. אולי זהו מכתב הערכה ותודה ללהקה שליוותה אותי במשך שנים. אתם בוודאי יודעים למי אני מתכוונת, נירוונה. אם אעצום את עיני לכמה רגעים ואחזיר את עצמי כמה שנים לאחור, אני אצליח לראות את עצמי קופצת על מיטותיהם של אחיי הגדולים בזמן שהם מכינים את שיעורי הבית או סתם יושבים עם חברים ומקשיבים ל"נוורמיינד". הזמן הוא אי שם בתחילת שנות ה90, מדינת ישראל בערך חצי שנה אחרי מלחמת המפרץ וילדות בנות 5 שמזמזמות להן את הלהיט "סמיילס לייק טין ספיריט. היו אלה ימים של ילדות מוקדמות, אך עברו, חלפו להן השנים, לקראת סוף בית הספר היסודי אותן ילדות שהיו לפני כמה שנים בנות 5 מתחילות לפתח לעצמן טעם מוסיקלי משלהן, לא של אחיהם הגדולים. באותם זמנים, לקראת סוף שנות ה90, תור הזהב של הרוק ניגמר, הגראנג' כבר מזמן לא נישמע באוזנינו. רק אם.טי.וי שמשדרים לנו להקות בנים חתיכים.אך, גם תקופה זו הסתיימה בחייהן של אלו שגדלו על להקות הגראנג'. למה שלא נחזור למקורות? למה שלא נציץ לילדות המוקדמת וניראה מה אהבנו? וככה ימי חטיבת הביינים השמחים והעליזים וילדה כמעט נערה מציצה לה באם.טי.וי ורואה אדם מוכר, קול מוכר, שירים מוכרים ומתאהבת, בחזרה. וככה ליוו אותי קורט על הגיטרה ושירה, קריסט על הבס ודייב על התופים במשך שנים רבות, עם הפסקות מידי פעם. אני חושבת שמעולם לא אהבתי עוד להקה כמו שאהבתי את נירוונה, מעולם לא אהזנתי ללהקה זמן רב כל-כך, בלי שימאסו עלי. אבל הינה הגיע העת. אולי הם נמאסו, אולי התבגרנו. הרי חייבים להמשיך אלה, לראות את העולם, להתפתח לדברים חדשים, לעשות איזה שינוי ממשי בחיינו. בגיל 18 אני מרגישה כבר שונה, האוזנים התעייפו מאותם הצלילים וגילתי דברים חדשים. אבל לא משנה לאן הלך ולמה האזין עכשיו ובעתיד, בטוב וברע תמיד יהיה לאן לחזור, לשים דיסק של נירוונה במערכת, לעצום את העיניים ולחזור אחרונה לילדה בת ה5 שבי.
 

Layne Staley

New member
תשובה.

גם אני כבר בן 18 וגם אני מסתכל אחורה ומתגעגע לתקופה שבה שמעתי לראשונה את פרל ג'ם , זו היתה התלהבות אדירה , לא יוצא לי להתלהב כל כך מסגנון מוזיקה חדש שאני נכנס אליו. אבל בסך הכל אני מאמין שנשארת יותר מדי זמן עם הגראנג' . להתקע על סגנון מוזיקה יחסית מצומצם , לא משנה עד כמה הוא טוב 13 שנה זה בהחלט די מוזר . אבל מי שאני שאבקר אותך על זה , אני מאמין שנהנת מכל רגע. בכל מקרה , לא צריך להסתכל אחורה יותר מדי , יש לך עוד פול מוזיקה טובה שאת מסוגלת לשמוע , והסגנונות החדשים קצת ישכיחו ממך את הגראנג'. ההיתרון הגדול של לשמוע מוזיקה חדשה הוא שאפשר להתנתק מהגראנג' לגמרי לאיזה שנה שלמה ואז לשים את Jar Of Flies של אליס ופשוט לרצות להתאבד מרוב הנאה ורגש.
 

the dude2

New member
נ.ב פעם ראשונה בפורום

אז אולי אני אספר על עצמי אני גיטריסט אני חבר בלהקת גראנג' מאוד אוהב את אליס ואת פרל ג'ם אאאאא ואם משהו רוצה לדעת עוד שלא יהסס לשאול
 

queenforaday

New member
איפה סאונדגארדן בעסק?

 

the dude2

New member
קיימים אבל...

בנגינה שלי הם לא מקור להשראה (לא יכול להסביר למה)
 

queenforaday

New member
אוף. אוף גדול.

אולי תנסה בכל זאת להסביר? להסביר זה טוב. סאונדגארדן זה טוב.
 

nervy river

New member
זה ממש מגוחך.

איך ילדת בגיל 5 או 12 יכולה להתחבר לללהקה כמו נירוונה ששרה על מרירות,כאב ותסכול החיים. אני חושב שההתחברות ללהקה מעבר לצד המוסיקלי דורשת בגרות או תקופת חיים מסוימת. ביחוד כשהאנשים ששרים על הנושא חוו תקופת חיים של למעלה מ25 שנים.
 

Lakini

New member
מה?! מאיפה הבאת את זה בכלל???../images/Emo12.gif

אוקי, אני מסכימה שאין סיכוי שילדה בת חמש תוכל להתחבר למסרים שנירוונה מעבירים בשירים שלהם, אבל מהמוזיקה עצמה כל אחד יכול ליהנות, והיא באמת אמרה שהיא אהבה את המוזיקה שלהם, לא את המסרים שהם העבירו!!! חוצמזה, מי לעזאזל אמר שאם אתה מעל גיל 25 אתה תוכל להבין ולהזדהות עם השירים שלהם, ואם אתה לא, אז לא תוכל??? מאיפה הבאת את זה? עשית סטטיסטיקה? מחקרים? משהו שאני לא יודעת עליו? אני יודעת שבחיים הקצרים שלי (18 שנה בסך הכל) עברתי מספיק בשביל להיכנס עמוק לתוך השירים שלהם ולהזדהות לחלוטין עם הכאב. זו לא שאלה של גיל, אלא של ניסיון חיים, חיבור למוזיקה ועוד כל מני דברים, שכל קשר בינם לבין גיל הוא הרבה יותר ממקרי!!!
 
למעלה