הקורס הוא חממה וככזה
בכלל לא משקף את העולם שבחוץ ולא משנה כמה סימולציות ומשחקי תפקידים עושים. אמנם לא טופלתי אצל ברברה דם אלא אצל קלינאית אחרת אצלה עברתי קורס אינטנסיבי ובאמת, בחדרה- בחממה לא גימגמתי לרגע, הייתי שוטפת ואפילו נשאתי נאום בצורה מעולה. בחוץ הסיפור הוא אחר וכשרף הלחץ והמתח גוברים קשה מאוד להשתמש בכלים שלמדנו. אני חושבת שקודם כל, כל הקלינאים והמטפלים למיניהם צריכים להפנים ולהצהיר בפני מטופליהם כי אין מזור לגמגום! כבר בשיחת ההיכרות הראשונה בה עושים בד"כ תיאום ציפיות, על המטפל להנחית את המטופל למציאות. כשאני ניגשתי לטיפול הלכתי לשם בידיעה שאני הולכת ללמוד לדבר מחדש, הולכת להחלים מהגמגום לגמרי והקלינאית לא טרחה להעמיד אותי על טעותי. נכון שיש יוצאי דופן (ע"ע bell מהפורום) שע"י תירגול אינסופי מצליחים להגיע לשטף כמעט מלא (אך בכל זאת, עדיין מגמגמים בל נשכח), הרוב לא מצליחים וכנראה שרמת ההצלחה לא קשורה רק להתעקשות ולנחישות אלא גם ליכולות אחרות. אז קודם כל כמעשה כן ואכפתי, שכל הקורסים למיניהם שרצים היום יתחילו להגיד את האמת! כי עם כל הרצון הטוב עדיין מדובר בעסק שרוצה להרוויח ולמכור את מרכולתו אז מאוד נוח לעגל פינות ולהראות סרטוני וידאו מבטיחים, אבל המטפלים האלה שוכחים שמגיעים אליהם אנשים כמעט מיואשים עם תקוות גדולות, תקוות לשינוי איכות החיים מהקצה אל הקצה ומה שקורה בסוף הוא שאותם אנשים נופלים נפילה איומה על הטוסיק.