לא
היו טבעות שם. אני לא לבשתי לבן. הקרובים בכלל לא ידעו שהלו, זוג נולד. רק אנחנו. בלב. אני ידעתי קודם. כי ככה זה נשים. זה הבשיל לאט. ובמחשכים. מי שהסתכל מהצד יכול היה רק לדמיין. השפתיים שלנו היו חתומות. הלב שלי התפקע. שבע שנים הוא התפקע. לפעמים הוא לא יכול היה להכיל את העוצמות והכאבים. אה, כן. אהבה. התכנסנו לשם כך. היתה אהבה. רק שבדרך אני שכחתי לאהוב קצת יותר אותי. והמחשכים זהרו באור נגוהות. ולפעמים, במקומות המסתור בין הזרועות שלו שכחתי שזה שקר. מצג שווא. שיש לו משפחה. שיש לו אשה. שמים רבים כן יוכלו לכבות את האהבה או לפחות לנסות להטביע אותה. אי אפשר להיות כל הזמן בחושך. בסוף נובלים. גם בטקס הפרידה לא היו טבעות. שיחה קצרה כזאת. בכיתי קצת בשביל הרקורד וכללי הטקס המתבקשים. ועל הפרידה הזאת, כבר עוד מעט שנה, אני נלחמת כל יום. מי אמר שכדי לפתוח בפרק ב' בחיים צריכים רב? יש כאן מקום גם לפרקים כאלה?
היו טבעות שם. אני לא לבשתי לבן. הקרובים בכלל לא ידעו שהלו, זוג נולד. רק אנחנו. בלב. אני ידעתי קודם. כי ככה זה נשים. זה הבשיל לאט. ובמחשכים. מי שהסתכל מהצד יכול היה רק לדמיין. השפתיים שלנו היו חתומות. הלב שלי התפקע. שבע שנים הוא התפקע. לפעמים הוא לא יכול היה להכיל את העוצמות והכאבים. אה, כן. אהבה. התכנסנו לשם כך. היתה אהבה. רק שבדרך אני שכחתי לאהוב קצת יותר אותי. והמחשכים זהרו באור נגוהות. ולפעמים, במקומות המסתור בין הזרועות שלו שכחתי שזה שקר. מצג שווא. שיש לו משפחה. שיש לו אשה. שמים רבים כן יוכלו לכבות את האהבה או לפחות לנסות להטביע אותה. אי אפשר להיות כל הזמן בחושך. בסוף נובלים. גם בטקס הפרידה לא היו טבעות. שיחה קצרה כזאת. בכיתי קצת בשביל הרקורד וכללי הטקס המתבקשים. ועל הפרידה הזאת, כבר עוד מעט שנה, אני נלחמת כל יום. מי אמר שכדי לפתוח בפרק ב' בחיים צריכים רב? יש כאן מקום גם לפרקים כאלה?
