לא שלם
איפה הכל מתחיל, כנראה לפני 18 שנה בגיל 19. אני אף פעם לא אשכח איך ראיתי אותה לראשונה בברכה של המלון. אבל הזכרונות כל כך כואבים שאולי כדאי שאצמד לעובדות. בגיל 19 הכרתי את המלכה שלי, את אשת חלומותי את החצי השני שלי את חיי. התחתנו בגיל 22 ובגיל 24 נולדה מיכל האור של חיי. איפה הכל השתבש אני לא יודע רק זוכר שלפני 6 שנים חזרתי עם מיכל מהסופר ואישתי לא הייתה שם. השאירה פתק שהיא לא יכולה יותר שהיא עוזבת לארצות הברית... נשברתי, ורק מיכל היא זו שגרמה לי להמשיך. השנים עברו היום אני בן 37 טכנאי ברדיו, מיכלי בת 13 בכיתה ח'. מאז המשבר לא יצאתי עם אף אחת, ויתרתי מראש כי ידעתי שלא אמצא עוד אחת כמוהה, טובה כל כך יפה כל כך רכה כל כך... לפני שנתיים הודיעה מיכל חגיגית כי יש לה חברה, לתינוקת שלי יש חבר, כיתה ו' סך הכל. אמרתי לה שאני רוצה להכיר את המשפחה שלו וככה הכרתי את אמא שלו לילך היום בת 33 (אז 31). לילך היא אמא חד הורית שנכנסה להריון מאחד המרצים באוניברסיטה בלאגן. היא אחות שפעם למדה רפואה עד שנכנסה להריון... היא התאהבה בי ומיכל אמרה שזה נחמד אם ניתחתן כי אז היא והחבר שלה מארק יגורו באותו בית. כך או כך מצאתי את עצמי יוצא עם לילך, מעולם לא התאהבתי בה באמת, אני דואג לה, מחבב אותה, נמשך אליה, אבל היא לא מושלמת כמו אישתי. והנה עברו שנתיים, שנתיים של זוגיות טובה עם לילך, בלי אהבה מטורפת יותר אהבה שקטה. ויום אחד אני מבל טלפון, והקול הרך של אישתי על הקו, היא חזרה, היא מאופסת והיא מתגעגעת למיכל. דיברתי עם מיכל, סיפרתי לה שהאמא האובדת שלה חזרה, והיא הסכימה להיפגש איתה. ראיתי את הגוף המשגע שלה, את הרוגע, את הרוך וכמעט בכיתי.... עברו שלושה חודשים מיכל נמצאת בקשר עם אמא שלה אני עם לילך כרגיל, אבל כל רגע אני חושב עליה על אהבתי הראשונה, על האשה הסקסית והמדהימה. היא מוכנה שנחזור אחד לשני אבל כואב לי לעזוב את לילך, אני בטוח בה, באהבתה אלי, וגם אני אוהב אותה מצד שני אישתי אני נושם אותה וחושב עליה כל דקה פנויה. מה עושים?
איפה הכל מתחיל, כנראה לפני 18 שנה בגיל 19. אני אף פעם לא אשכח איך ראיתי אותה לראשונה בברכה של המלון. אבל הזכרונות כל כך כואבים שאולי כדאי שאצמד לעובדות. בגיל 19 הכרתי את המלכה שלי, את אשת חלומותי את החצי השני שלי את חיי. התחתנו בגיל 22 ובגיל 24 נולדה מיכל האור של חיי. איפה הכל השתבש אני לא יודע רק זוכר שלפני 6 שנים חזרתי עם מיכל מהסופר ואישתי לא הייתה שם. השאירה פתק שהיא לא יכולה יותר שהיא עוזבת לארצות הברית... נשברתי, ורק מיכל היא זו שגרמה לי להמשיך. השנים עברו היום אני בן 37 טכנאי ברדיו, מיכלי בת 13 בכיתה ח'. מאז המשבר לא יצאתי עם אף אחת, ויתרתי מראש כי ידעתי שלא אמצא עוד אחת כמוהה, טובה כל כך יפה כל כך רכה כל כך... לפני שנתיים הודיעה מיכל חגיגית כי יש לה חברה, לתינוקת שלי יש חבר, כיתה ו' סך הכל. אמרתי לה שאני רוצה להכיר את המשפחה שלו וככה הכרתי את אמא שלו לילך היום בת 33 (אז 31). לילך היא אמא חד הורית שנכנסה להריון מאחד המרצים באוניברסיטה בלאגן. היא אחות שפעם למדה רפואה עד שנכנסה להריון... היא התאהבה בי ומיכל אמרה שזה נחמד אם ניתחתן כי אז היא והחבר שלה מארק יגורו באותו בית. כך או כך מצאתי את עצמי יוצא עם לילך, מעולם לא התאהבתי בה באמת, אני דואג לה, מחבב אותה, נמשך אליה, אבל היא לא מושלמת כמו אישתי. והנה עברו שנתיים, שנתיים של זוגיות טובה עם לילך, בלי אהבה מטורפת יותר אהבה שקטה. ויום אחד אני מבל טלפון, והקול הרך של אישתי על הקו, היא חזרה, היא מאופסת והיא מתגעגעת למיכל. דיברתי עם מיכל, סיפרתי לה שהאמא האובדת שלה חזרה, והיא הסכימה להיפגש איתה. ראיתי את הגוף המשגע שלה, את הרוגע, את הרוך וכמעט בכיתי.... עברו שלושה חודשים מיכל נמצאת בקשר עם אמא שלה אני עם לילך כרגיל, אבל כל רגע אני חושב עליה על אהבתי הראשונה, על האשה הסקסית והמדהימה. היא מוכנה שנחזור אחד לשני אבל כואב לי לעזוב את לילך, אני בטוח בה, באהבתה אלי, וגם אני אוהב אותה מצד שני אישתי אני נושם אותה וחושב עליה כל דקה פנויה. מה עושים?
