לא שבעה ../images/Emo103.gif
19/4/2002 השעה שלוש בלילה "תעזוב את זה", היא אומרת. "די, תעזוב. תרפה. תשכח. בוא אליי רק אתה, ואני אהיה כאן בשבילך רק אני. וכל מה שהיה וכל מה שהרגשנו וכעסנו ואהבנו נשכח שנינו, רק ללילה אחד. וללילה אחד שוב נהיה כמו שהיינו בשיאנו, כשמסביבנו רקדו רק התשוקה והריגוש. והנעורים. בוא". אבל הוא ממשיך לבכות, רוקע ברגליו, כמעט צורח: "אני לא רוצה. אני לא יכול. לא יכול לתת לזה ללכת. אני כועס, ואת לא מבינה. אני עצוב, ואת לא רואה. לא באמת איכפת לך. את רק רוצה ורוצה ורוצה". ואני? באמת רק רוצה. כל הזמן. רוצה את העולם ומלואו. מתאווה לשתות את כל הריגוש, לנשום את כל התשוקה, למלאות פי, כיסיי וידיי מלוא החופן פורקן ואהבה. רוצה את החופש, שייספג אל כל נקב בעורי, רוצה את האש, שתמשיך ותחמם ותלהיב ותשרוף אותי. אני רוצה את כל הגברים, ורוצה לרקוד בכל המועדונים. אני רוצה ללבוש את כל הבגדים הכי חשופים, ולהרגיש את כל המבטים ננעצים. אני רוצה את כל האהבות, אני רוצה חברים וידידים ועמיתים וחברות. אני רוצה הכל, כל הזמן, ואני לא שבעה. אני רוצה לרקוד כל הלילה, ואני לא עייפה. אני רוצה ידיים גבריות, מלטפות, תובעות, מגינות, מחבקות, מטורפות, אוהבות. זוכרת איך בהתחלה, כשהסכר רק נפרץ, הייתי חוזרת הביתה כשהשמש כבר עלתה. אחרי לילה סוער על רחבת הריקודים הייתי נכנסת אל המקלחת החמה. תחת ברז המים הטובים, היה נשטף ממני ריח החופש. יורד מבין שערי על פניי וצווארי, מחליק במורד גופי וחומק מבין כפות רגליי, נשטף אל האין... ואני רציתי לאחוז בו עוד, לא יכולה לתת לו ללכת. לא יכולה לחזור שוב לאחור. יש בי כל כך הרבה תחושות, מאווים, רצונות, לתת להם חופש. יש עוד כל כך הרבה אני לבטאות. אני רוצה הכל, כל הזמן, ואני לא שבעה. אבל זה לא אומר שלא איכפת לי, ודרך אגב, אני רוצה גם אותך.
19/4/2002 השעה שלוש בלילה "תעזוב את זה", היא אומרת. "די, תעזוב. תרפה. תשכח. בוא אליי רק אתה, ואני אהיה כאן בשבילך רק אני. וכל מה שהיה וכל מה שהרגשנו וכעסנו ואהבנו נשכח שנינו, רק ללילה אחד. וללילה אחד שוב נהיה כמו שהיינו בשיאנו, כשמסביבנו רקדו רק התשוקה והריגוש. והנעורים. בוא". אבל הוא ממשיך לבכות, רוקע ברגליו, כמעט צורח: "אני לא רוצה. אני לא יכול. לא יכול לתת לזה ללכת. אני כועס, ואת לא מבינה. אני עצוב, ואת לא רואה. לא באמת איכפת לך. את רק רוצה ורוצה ורוצה". ואני? באמת רק רוצה. כל הזמן. רוצה את העולם ומלואו. מתאווה לשתות את כל הריגוש, לנשום את כל התשוקה, למלאות פי, כיסיי וידיי מלוא החופן פורקן ואהבה. רוצה את החופש, שייספג אל כל נקב בעורי, רוצה את האש, שתמשיך ותחמם ותלהיב ותשרוף אותי. אני רוצה את כל הגברים, ורוצה לרקוד בכל המועדונים. אני רוצה ללבוש את כל הבגדים הכי חשופים, ולהרגיש את כל המבטים ננעצים. אני רוצה את כל האהבות, אני רוצה חברים וידידים ועמיתים וחברות. אני רוצה הכל, כל הזמן, ואני לא שבעה. אני רוצה לרקוד כל הלילה, ואני לא עייפה. אני רוצה ידיים גבריות, מלטפות, תובעות, מגינות, מחבקות, מטורפות, אוהבות. זוכרת איך בהתחלה, כשהסכר רק נפרץ, הייתי חוזרת הביתה כשהשמש כבר עלתה. אחרי לילה סוער על רחבת הריקודים הייתי נכנסת אל המקלחת החמה. תחת ברז המים הטובים, היה נשטף ממני ריח החופש. יורד מבין שערי על פניי וצווארי, מחליק במורד גופי וחומק מבין כפות רגליי, נשטף אל האין... ואני רציתי לאחוז בו עוד, לא יכולה לתת לו ללכת. לא יכולה לחזור שוב לאחור. יש בי כל כך הרבה תחושות, מאווים, רצונות, לתת להם חופש. יש עוד כל כך הרבה אני לבטאות. אני רוצה הכל, כל הזמן, ואני לא שבעה. אבל זה לא אומר שלא איכפת לי, ודרך אגב, אני רוצה גם אותך.