הניבלונגים
New member
לא רק ליקי יש מרתף
גם לי יש מרתף קטן, הוא אומנם לא מפואר ומסודר כמו של יקי, הוא יותר כמו פינה קטנה וחשוכה בתחתית הבית שם מסתתרים להם דברים שהזמן לא כל כך זוכר, אם יקי מוציא מהמרתף שלו יין אדום משובח מבציר מעולה, אצלי אפשר למצוא מקסימום וויסקי, זה אומנם הרבה פחות טעים אבל זה דופק תראש משהו טוב. הפעם גרדתי מהמרתף, בלוז רוק ישן וטוב במיוחד: Taste. Taste היה הרכב בלוז רוק אירי שנבנה בהשפעת ולפי הדגם של cream, בראש ההרכב עמד הגיטריסט הוירטואוז: רורי גאלגר ויחד איתו ניגנו הבאסיסט Charlie McCracken, שניגן עם ספאנסר דיוויס לפני ההצלחה של הספנסר דיוויס גרופ) והמתופף John Wilson (שהיה חבר בהרכב הראשוני של them), השלושה היו power trio של בלוז רוק, אולם בניגוד ל cream ושאר הרכבי הבלוז רוק הכבדים שיצאו מבריטניה בהשפעתה באותן שנים, ל Taste היה צליל מעט שונה (טעם אחר אם תרצו), כמו ילדים אירים טובים, או בעצם ילדים אירים רעים, הם הושפעו מאוד מהמוסיקה האירית העממית ואפשר למצוא אצלהם גם נגיעות של פופ וג'אז. Taste הייתה בעיקרה העסק של גאלגר, שכתב את כל החומר המוקרי של הלהקה, משיכות הגיטרה הבלוזיות והאיטיות שלו הובילו גם את הקאברים שהם עשו לקלאסיקות בלוז (מזכיר מישהו?, זה לא מקרה), בניגוד לקרירת הסולו של גאלגר ב Taste הוא היה הרבה יותר עדין גם בשירה וגם בנגינה (בנוסף לגיטרה הוא מנגן גם במפוחית וסאקסופון) בניגוד לקלפטון שבקרירה שלו הלך מהכבד (קריים) לקל בקרירת הסולו, גאלגר עשה מהלך הפוך, אומנם Taste הייתה להקת בלוז רוק אנרגטית, אבל היו לה לא מעט נגיעות מלודיות, שיותר משהן מזכירות את הדלתה של המיססיפי הם מזכירות את אירלנד וטירותיה הקסומות. האלבום הראשון של הלהקה הנקרא בפשטות Taste (פעם מישהו יסביר למה כל כך הרבה להקות משאירות את האלבום הראשון שלהן בלי שם), אומנם לא זכה בהצלחת ענק, אבל ניתן למצוא בו, יצרות מופתיות כמו hail השקט והאקוסטי משהו, שכתב גאלגר, suger mama הכבד שמזכיר את מאדי ווטארס, ו Catfish הקלאסי, הצליל של הלקה מאוד בלוזי ומלוכלך, עם טונות של פאז בגיטרה של גאלגאר ותופים שמזכירים את מיטש מיטשל יותר מכל אחד אחר, כאשר מקרקאן נותן דוגמא איך באס צריך לתמוך בגיטרה בלי שיאפיל עליה (ומי יכול להאפיל על גיטרות שכאלה). האלבום השני: On the Boards התבסס יותר על חומר מקורי של גאלגר, שכתב את כל השירים באלבום, האלבום הזה מזכיר קצת יותר את קרירת הסולו של גאלגר, אבל ניתן למצוא כאן גם נגיעות אקוסטיות שלוות והשירה של רורי כאן היא הרבה פחות "מלוכלכת", במיוחד כדאי לציין את On the Boards (שיר הנושא)ואת It's Happened Before, It'll Happen Again, בהם ניתן להרגיש סוף סוך את האיכות של שאר חברי הלהקה. לאחר האלבום השני הוציא הלהקה שני אלבומי הופעה מצויינים: Live Taste ו First Taste והתפרקה (ב 1971) לאחר מיכן יצא גם התיעוד של הופעת הלהקה באי וויט (שיצא בהוצאה מחודשת ב 1992). ל Taste הייתה קרירה קצרה ולא הכי מוצלחת כלכלית, אבל בסך הכל, אירלנד, בלוז, רוק אנד רול והרבה וויסקי, מה יכול להיות רע?
גם לי יש מרתף קטן, הוא אומנם לא מפואר ומסודר כמו של יקי, הוא יותר כמו פינה קטנה וחשוכה בתחתית הבית שם מסתתרים להם דברים שהזמן לא כל כך זוכר, אם יקי מוציא מהמרתף שלו יין אדום משובח מבציר מעולה, אצלי אפשר למצוא מקסימום וויסקי, זה אומנם הרבה פחות טעים אבל זה דופק תראש משהו טוב. הפעם גרדתי מהמרתף, בלוז רוק ישן וטוב במיוחד: Taste. Taste היה הרכב בלוז רוק אירי שנבנה בהשפעת ולפי הדגם של cream, בראש ההרכב עמד הגיטריסט הוירטואוז: רורי גאלגר ויחד איתו ניגנו הבאסיסט Charlie McCracken, שניגן עם ספאנסר דיוויס לפני ההצלחה של הספנסר דיוויס גרופ) והמתופף John Wilson (שהיה חבר בהרכב הראשוני של them), השלושה היו power trio של בלוז רוק, אולם בניגוד ל cream ושאר הרכבי הבלוז רוק הכבדים שיצאו מבריטניה בהשפעתה באותן שנים, ל Taste היה צליל מעט שונה (טעם אחר אם תרצו), כמו ילדים אירים טובים, או בעצם ילדים אירים רעים, הם הושפעו מאוד מהמוסיקה האירית העממית ואפשר למצוא אצלהם גם נגיעות של פופ וג'אז. Taste הייתה בעיקרה העסק של גאלגר, שכתב את כל החומר המוקרי של הלהקה, משיכות הגיטרה הבלוזיות והאיטיות שלו הובילו גם את הקאברים שהם עשו לקלאסיקות בלוז (מזכיר מישהו?, זה לא מקרה), בניגוד לקרירת הסולו של גאלגר ב Taste הוא היה הרבה יותר עדין גם בשירה וגם בנגינה (בנוסף לגיטרה הוא מנגן גם במפוחית וסאקסופון) בניגוד לקלפטון שבקרירה שלו הלך מהכבד (קריים) לקל בקרירת הסולו, גאלגר עשה מהלך הפוך, אומנם Taste הייתה להקת בלוז רוק אנרגטית, אבל היו לה לא מעט נגיעות מלודיות, שיותר משהן מזכירות את הדלתה של המיססיפי הם מזכירות את אירלנד וטירותיה הקסומות. האלבום הראשון של הלהקה הנקרא בפשטות Taste (פעם מישהו יסביר למה כל כך הרבה להקות משאירות את האלבום הראשון שלהן בלי שם), אומנם לא זכה בהצלחת ענק, אבל ניתן למצוא בו, יצרות מופתיות כמו hail השקט והאקוסטי משהו, שכתב גאלגר, suger mama הכבד שמזכיר את מאדי ווטארס, ו Catfish הקלאסי, הצליל של הלקה מאוד בלוזי ומלוכלך, עם טונות של פאז בגיטרה של גאלגאר ותופים שמזכירים את מיטש מיטשל יותר מכל אחד אחר, כאשר מקרקאן נותן דוגמא איך באס צריך לתמוך בגיטרה בלי שיאפיל עליה (ומי יכול להאפיל על גיטרות שכאלה). האלבום השני: On the Boards התבסס יותר על חומר מקורי של גאלגר, שכתב את כל השירים באלבום, האלבום הזה מזכיר קצת יותר את קרירת הסולו של גאלגר, אבל ניתן למצוא כאן גם נגיעות אקוסטיות שלוות והשירה של רורי כאן היא הרבה פחות "מלוכלכת", במיוחד כדאי לציין את On the Boards (שיר הנושא)ואת It's Happened Before, It'll Happen Again, בהם ניתן להרגיש סוף סוך את האיכות של שאר חברי הלהקה. לאחר האלבום השני הוציא הלהקה שני אלבומי הופעה מצויינים: Live Taste ו First Taste והתפרקה (ב 1971) לאחר מיכן יצא גם התיעוד של הופעת הלהקה באי וויט (שיצא בהוצאה מחודשת ב 1992). ל Taste הייתה קרירה קצרה ולא הכי מוצלחת כלכלית, אבל בסך הכל, אירלנד, בלוז, רוק אנד רול והרבה וויסקי, מה יכול להיות רע?
? זה היה יכול להיות בהחלט נחמד!
