מה הניע אותי
(כאילו שאני יודע מה מניע אותי)
 
אני מנהל שיחה מתמשכת מאחורי הקלעים כאן (
) על האנלוגיה המוכרת של התכשיט והזהב ... (יש צורך להסביר?)
התכשיט הוא הצורה המסויימת, הזהב היא האיכות הבלתי-משתנה שלו
אנלוגיה נהדרת ל... כל מה שיש כאן.... לא?
המחשב, הידיים המקלידות, התחושה "אני מישהו", המחשבות, התשוקות, הפחדים, הצלילים והמראות והריחות והטעמים... הכל צורות שונות של ה.....ת-ו-ד-ע-ה (מה זה בכלל?),
הצורות לא נפרדות מהתודעה בדיוק כפי שהתכשיט לא נפרד מזהביותו...
ו............... יש אפשרות לראות את הזהב בכל דבר...... הכל זהב.... ובחינם !
 
אז כנראה שהמחשבה "הכל זהב" התרקדה לה בין תאי מוחי העכורים והעירה את המשפט הידוע "לא כל הנוצץ זהב" שאין לו כל קשר לנ"ל אבל כפאראפרזה חמודה על המשפט הזה עלה במוחי הרעיון... וזה פחות או יותר מה שאירע לזכרוני לפני אירוע הכתיבה עצמו (וחכמים ממני יגידו שאין שום קשר בין הדברים, אבל בכל זאת...)
 
מקווה שזה עונה