והיה גם בנק לכאלה שלא אוהבים בנקים.
ועכשיו לכאלה שלא אוהבים משכנתאות. אני חושב שהחבר'ה שם מתחילים לקלוט שהציבור לא ממש מת עליהם. עד עכשיו הם הרגישו כמו אחוקים של הציבור ופתאום הם מבינים שזו לא ממש אהבה דו צדדית. הם מרגישים זולים כאלה, מנוצלים. בספרות קוראים לזה דמות טראגית. אני חושב שהאהדה הכללית של הציבור לטיפוסים מפוקפקים כמו יצחק דרורי "המוח", ולאופנובנק בזמנו יכולה היתה לשמש כרמז מקדם אם אנחנו נצמדים לדוגמה הספרותית. אבל אני באמת אוהב את הבנק שלי ומת על המשכנתא. יש לה שם ארמי סקסי כזה למשכנתא, והיא תמיד נשארת איתך, גם בימים אפורים וקשים, כשנדמה שכולם נוטשים אותך, המשכנתא איתך.
