לא רוצה להתגרש

[א225]

לא רוצה להתגרש

צריכה עזרה, לא יודעת מה לעשות. בת 22 סה"כ, יש ילדה מהממת בת שנה. נשואים שנתיים. הבעל רוצה להתגרש. טוען שמעולם לא אהב אותי (שקר) לא טוב לו איתי, והוא פשוט לא מוכן לשמוע לאף אחד לא רוצה טיפול. כבר פעם שלישית שהוא רוצה את זה. (חזר בפעמים בקודמות) אבל היינו בבית כמו 2 פרטנרים. לא מוכן להקשיב לאנשי מקצוע, רבנים, משפחה שלי ושלו, יש לו מנטרה להתגרש! הוא התחיל להתחרפן לאט לאט מהתורות של ברסלב. נשאב לזה וכבר לא אכפת לו מכלום. הוא לא מתכנן כלום אפילו מה יהיה איתו. רוצה שנעשה הסכם ונחתום על גט. הוא אפילו עדיין גר בבית ולא מוכן לצאת עד לגט. אני לא מסוגלת, לא יכולה.. מה מצפה לי? מי יסתכל על גרושה בת 22 עם ילדה? אני יודעת שיש היום המון גרושים, אבל בגיל שלי? חוץ מזה שאני לא רוצה לפרק אפשר לעבוד על הכול, אם רק ירצה... היו לנו המון מריבות וצעקות וקללות וגם מבחינתי.. מודה. אבל השתינתי כבר תקופה ארוכה, והוא רואה את המאמצים שלי.. והוא רק אומר לי כואב לי שאת מתאמצת פשוט אין חיבור... מה עושים? מה עם הילדה? לפחות הייתה סיבה מוצדקת ואז אין ברירה.. לא מצליחה להחזיק מעמד

 

[אבישגי25]

יו מאמי...קחי נשימה עמוקה ו..

קודם כל,נשמע שבעלך עובר תקופה של התפרקות והתגבשות מחדש,ומשום מה הוא חושב שהזהות החדשה הזאת לא כוללת אותך, אם כולם ניסו לשכנע ולדבר על ליבו,ולא הלך,אני אומרת שתגידי לו שלהתגרש תמיד אפשר,ואולי תנסו תקופה להיפרד וכל אחד יראה איך הוא מרגיש עם זה. אולי התקופה הזאת תביא לו את הבומבה לראש והוא יבין שאישה וילדה זה לא משהו שמוותרים עליו בקלות ומשאירים מאחור, ואם לא,אז הוא לגמרי דפוק במוח,וחבל.. אבל זה ממש לא אומר שהחיים שלך נגמרו. אני בערך באותו מצב כמו שלך,בת 25 עם ילדה בת 5,ואני מודיעה לך שיסתכלו עלייך ועוד איך. ואם יש לך את התפיסה הנכונה לגבי זוגיות,ואת מוכנה לעשות עבודה פנימית על עצמך ולהתאמץ בשביל זה,עוד תהיה לך מערכת יחסים טובה ובריאה בעזרת ה'. אנחנו עוד צעירות מאמי,החיים רק מתחילים. תהיי חזקה בשבילך ובשביל הילדה אנחנו פה רק טוב ושבת שלום

 

[מיקי*]

../images/Emo45.gif מצטרף

 

[א225]

תודה על התגובות

הבעיה שהוא אפילו לא מוכן לשמוע על האופציה, הוא פתח תיק ברבנות ויש דיון עוד חודשיים והוא מנסה להקדים את הדיון ע"י שנחתום כבר על הסכם ביננו.. והכי מצחיק זה כשאני אומרת לו שיצא מהבית, הוא אומר שעד לגם הוא לא יוצא... תודה על העידוד... מתי יהיה כבר טוב?

 

[חמודה ומקורית]

סליחה שאני רעה

היי לך מתארת לעצמי שאת בתקופה היכ קשה עם לא לומר גיהנום יודעת הייתי שם אבל יש מצב שיש לו אישה בחוץ שמחכה לו ככה זה נשמע ...... תחשבי על זה מה שתחליטו שיהיה בהצלחה אנחנו כאן בשבילך

 

[א225]

חחח

לא אין לו, בדקנו וביררנו את זה... זה לא הטיפוס, אם יש לו אישה אחרת זה רק אלוהים... במצבי אולי כבר עדיף מישהי אחרת לפחות הייתה סיבה ממשית שאפשר לטפל בה (או שלא)

 

[חמודה ומקורית]

אז לא נותר

אלא לתת לך הרבהחיבוקים ועידוד שתעברי זאת הסיבה שכתבתי ככה זה כי זה המקרה העצוב אצלי שככה פתאום ביום בהיר שניה אחרי הגט שהוא כול כך רצה חיכתה לו מישהיא בזרועות פתוחת במדרגות הרבנות

 

[דוני אם]

זה באמת קורה???

נראה לי שאני נמצאת בסרט הזה עכשיו... בעלי דוחף לכוון של גט מהר ובשקט... אין לי מושג מה יש לו למהר כ"כ??? הוא הגיש תביעה...ומנסה לזרז ע"י הסכם. אם אין לו משהי אחרת, למה לו לעשות את זה? לא היה עדיף לו להשאיר אותי עגונה, לעזוב את הבית ולחגוג לו כמה שנים כפרוד??? אני כבר לא יודעת ממה יותר טוב-פחות גרוע..

 

[נריה222]

בהחלט מפתיע...אבל לכי על זה

 

[הצבעה]

קודם תעני לעצמך ביושר

האם הסיבה שאת לא רוצה להתגרש היא בגלל שאת אוהבת אותו? או אולי כי הגירושים מסמלים עבורך את כשלונך להקים בית בישראל? או בגלל שאת חוששת שהעתיד שלך נהרס? או בגלל שאת מפחדת ממה שיגידו השכנים והמשפחה? אם זו לא הסיבה הראשונה - אל תלחמי. כמה שיותר מהר תסגרי את הפרק הזה בחייך, כך תוכלי להתחיל בחיים חדשים. דווקא גילך הצעיר מאפשר לך עוד הרבה שנים שמחות ומאושרות בעתיד. רק כדאי שבפעם הבאה תקפידי לבחור בזהירות. זה יותר קשה ממה שזה נשמע. אני לא הצלחתי.

 

[א225]

תגובות

חמודה ומקורית - צל לי לשמוע על כך, מה שבטוח זה שהוא ומי שחיכתה לו על מדרגות הרבנות לא ידעו יום של אושר על כך שהרסו בית בישראל ואת רק תעלי מעלה מעלה. והצבעה- לצערי כל התשובות נכונות- למרות שקשה לי להגיד שאני אוהבת אותו, ואיך אפשר לאהוב מישהו שכל כך דוחה אותך?! אבל אני יודעת שזה לא מרוע, לא משנאה הוא פשוט לא רוצה ולא חושב שיש על מה להלחם. אצלי ערך המשפחה חזק ביותר, ואני מרגישה שכל עוד לא קרה איזה משהו שא"א לשכוח אותו, אז יש על מה להלחם.. יש משפחה יש ילדה.. אבל המציאות לצערי היא שונה, ועכשיו השאלה היא כמה זמן עוד יהיה לי כוח להלחם על מה שאין..

 

[yf50]

מבין את הרגשתך, ובכל זאת...

למרות חששותיך המובנים מהעתיד, ומה יקרה איתך, והפרנסה, ולגדל ילדה לבד. גם אם עדיין את אוהבת אותו, זה כנראה לא מספיק, הוא צריך גם לאהוב אותך. תחשבי על תסריט גרוע יותר שיכול לקרות: תתאמצי, תתחנני, והוא יעשה לך טובה וישאר.... ואם הבעיות לא טופלו, הן יצוצו מחדש בעוד מספר שנים. ואז כבר אולי תהיי בת 32 עם עוד 3,4,5 ילדים, ואז תהיי שוב במצב של היום? יותר מבוגרת? יותר ילדים שיפגעו מהמצב? תנסי לעצור רגע את רגשות ה"בעסה" ולהסתכל על נישואייך בעיניים פקוחות, אם את חושבת שיש סיכוי להציל, לכי על זה... ותנסו טיפול זוגי, ומי יתן שתצליחי. אם לא, ואת רק מפחדת להתגרש ולהיות לבד, עדיף היום שאת צעירה עם ילדה קטנה שתגדל לתוך המצב וזה מה שהיא תכיר, מאשר למשוך את האומללות עוד שנים, כי אז הבעיות רק יחריפו. אל תפחדי מהפחד... ולא, אני לא בעד גירושין בקלות דעת. אם יש אפשרות לתקן אז נלחמים ומתקנים, אבל אם לא, אז.... תתפללי, תחשבי, ותעשי מה שטוב לך, ובעז"ה אאחל לך הצלחה בכל החלטותייך ומעשה ידייך.

 

[אופטימי99]

מכל מה שקראתי כאן

אני רואה שאת מאודדדד פוחדת מגירושין אם את מוכנה לומר בזהירות שאת אוהבת אותו (את מי שדוחה אותך...) ייתכן שאת מעולם לא באמת אהבת אותו.... ואולי זו הבעיה אני מציע לך לא לפעול באימפולסיביות אלא בזהירות וברגישות בהצלחה