לא רוצה להיפרד

לא רוצה להיפרד

ידעתי שיום אחד זה יקרה, אני יודעת שאף אחד לא חי לנצח, אני יודעת שגם אם זה היה קורה בעוד שנתיים ואפילו יותר הייתי מרגישה ככה אבל שום דבר לא מנחם אותי.

הייתי אומרת שברגעים אלו הכלב שלי נאבק על חייו, אבל לפי הדיווח שקיבלתי הוא דיי הפסיק להיאבק - הוא במצב סטטי, למעשה הוא "מוחזק" ע"י אמצעים מלאכותיים. לא ראיתי אותו במצב הנוכחי וההורים גם המליצו לי לא לבוא, בטענה שזה לא מראה קל וגם ככה הוא לא מזהה אף אחד. זה קרה בפתאומיות, יום אחד הוא תפקד בצורה תקינה ומעבר, ויום אחד הוא נחלש, הועבר לאשפוז חירום ותוצאות הבדיקות הראו גידולים מורכבים, בצקת בריאות ועוד מרעין בישין. היות שמדובר בכלב לא צעיר (13) ובמצב מורכב שהחליש אותו מהר, ניתוח לא עומד על הפרק. כבר כמה ימים מנסים להעביר לי את המסר שזה הסוף, אבל קשה לי עם זה.

אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו, למרות שלמעשה זה כבר התחיל.
 

elin86

New member
עצוב..

תתנו לו לסיים ללא כאבים וסבל כמה שאפשר..
 

uoston

New member
תשמעי, הכלבה שלי מתה לפניי כמה שבועות.

זה לא קל, יש בכי הסטרי לפני,אבל ראיתי שהיא סובלת, היא הייתה בת 11 וחצי, שועלית קטנה בלונדינית יפה, מה שטוב שבמקרה שלי זה לקח לה חצי שנה של היתדרדרות.....ושנה לפני זה הפסקתי לעשות איתה לאט לאט כמה דברים שראיתי שכבר לא מתאימים לה...
הרדמתי אותה באפיזודה הראישונה שקרתה לה, ממש אין לי צורך לראות אותה "נלחמת" על חייה, היה לה מחלת כליות, אז סיימתי את הסיפור הזה, מה גם שהיא כבר הייתה דימנטית מאוד, לאכול היה לה תאבון וגם את הצרכים שמרה יפה, אבל היא סבלה, היה לה כאבים פתאום, מי יודע אולי עברה איזה אירוע מוחי גם....מזל שבאותו יום הייתי בבית וישר לקחתי אותה לטרינר....
אז מה שיש לי להגיד לך זה אם את חושבת שהכלב שלך סובל, תרדימי אותו, הכלבה שלי בסוף נתנה לי להרים אותה על הידים מה שבדרך כלל היתה מתנגדת מאוד, גם נתנה לי ליקוק אחרון ולא בכתה כשחיכינו לתור במרפאה-כשהיא תמיד פוחדת....
בהצלחה רבה רבה!
ליבי איתך!
 
לשתיכן

הרופא לא העלה את אפשרות ההרדמה, וזה מנחם מצד אחד כי עולות מחשבות שאולי אולי... אבל מהצד השני יכול להיות שזה בגלל שהוא מודע לכך שאני מתנגדת להמתות חסד.

זה היה פתאומי כאמור, ערב אחד הוא חזר מהטיול והפגין חולשה לא רגילה, מיהרנו לרופא והתוצאות של הבדיקות הראו מצב מאוד מורכב ולא צפוי. הוא נשאר לאשפוז והיו החמרות נוספות, היה לו אירוע לב שאם היה קורה כשהיה בבית הוא לא היה שורד אותו. בהתחלה היה נראה שהוא מתאושש אבל אז גילו עוד דברים...
 

greenzg

New member
אמרתי בעבר ואני אומרת שוב

אני החזקתי את הכלב שלי בכוח, הוא היה במצב שהוא לא אכל מעל שבוע
וגם לא שתה, ועשינו לו 2 אינפוזיות כל יום בבית.
היו לו שלל מחלות וגידולים, הגעתי לבית דגן להרדמה 3 פעמים וחזרתי
בפעם הרביעית בעלי ממש הכריח אותי לא ויתר
היום במבט לאחור, זו הייתה קצת אגואיסטיות לא לתת לכלב למות כי אני לא רוצה להפרד........
התפללתי כל יום במשך חודשיים שהוא ימות מוות טבעי בשינה
ושאני לא אצטרך להרדימו......
 

Jen74

New member
לא יודעת מה אני אעשה כשהיום הזה יגיע

אני מקווה שזה יהיה בעוד הרבה זמן.
משמש בת שמונה וצעירה מאוד ברוחה.
 

mazinyo

New member
עצוב לשמוע

שלי כבר בת 16 אוטוטו וכבר היו לה ימים שחשבתי שהיא הולכת וזה שבר אותי.

אמרתי לעצמי שאחריה לא אביא עוד כלב. נקשרים אליהם מהר, הם חיים מעט זמן יחסית והכאב בלאבד אותם, לפחות בשבילי הוא גדול מדי ולא רואה את עצמי עובר שוב את התהליך הזה.

באמת משתתף בצערך, זה לא קל
 
זה בדיוק מה שאני אומרת


הכלב שלי הלך לעולמו לפני יומיים. כל המשפחה באבל, איבדנו בן משפחה.

אנשים מנסים לעודד אותי ומזכירים לי את השנים היפות איתו, והן היו יפות אבל... זה לא מנחם וזה קשה. כבר היו חסרי טאקט שהציעו לי לקחת כלב אחר, מה שאין לי כוונה לעשות עכשיו ובכללי אני לא מסוגלת לחשוב על לעבור את ההליך הזה שוב, כמו שכתבת.
 

mazinyo

New member
אכן, השנים היו יפות

אבל במונחי הזמן שלנו (בני האדם) היו מעטות מדי ולכן זה לא מנחם. הכל טוב ויפה וכיף כשהם צעירים ונמרצים ואין בעיות. אבל אז מתבגרים ומזדקנים ואז מתחילות הבעיות והריצות התכופת לוטרינר וכואב הלב לראות את הכלב שפעם היה קופץ ורץ, היום בקושי מצליח לעלות קצת מדרגות או ללכת ישר בלי למעוד.
כמובן שכל זה גם אפשר להגיד על בני אדם, אבל ההבדל הוא שעוברות המון המון שנים עד שמגיעים למצב כזה. אצל הכלבים, זה מגיע מהר מדי במונחים של זמן וזה תהליך קשה.
כבר איבדתי בעבר כלב, ועברו הרבה שנים עד שלקחתי עוד אחד.

תמיד אומרים אף פעם לא להגיד "לעולם לא". אבל עם כל האהבה והכיף שכלב נותן, תהליך הפרידה ממנו אחרי כלכך מעט שנים כנראה ימנע ממני להביא עוד אחד.
 
למעלה