לא רוצה לגן

[rankraus]

לא רוצה לגן

שלום רב. אני אמא לילד בן שנתיים וחמישה חודשים ומצפה בכל יום להולדת הבת השנייה. לפני כשבוע וחצי חטפנו כולנו את מחלת השפעת ובני נאלץ לשהות במחיצתנו 6 ימים. מיום המחרת, בו הוא חזר לגן, הבקרים הפכו לסיוט (כמו גם סופה"ש האחרון). הילד קם בדיכאון ומתחיל לבכות כי אינו רוצה ללכת לגן. הוא מספר לנו מה הוא בוכה לגננת: "אני רוצה את אמא עכשין", "אני רוצה הביתה, לשחק בבית". הוא אף התעורר פעם אחת באמצע הלילה, כנראה מאיזשהו חלום שקשור לגן, והחל לבכות בהיסטריה כי אינו רוצה ללכת לגן. במהלך סופה"ש האחרון הוא שאל בכל הזדמנות אם הוא הולך לגן, וכשהבין שלא, ציין בשמחה כל 10 דקות כי אין גן היום ושהוא לא הולך. יש לציין שעד לפני ארוע זה, היה נראה כי הוא נהנה ללכת לגן. האם זה הגיוני שכתוצאה משהות בת שבוע בבית, יחול מפנה שכזה בגישתו לגן, או שכנראה היה איזשהו ארוע בגן שגרם לו לאנטי שכזה (ארוע שאינני יודעת עליו, מן הסתם) או שפשוט הלידה הקרבה, שאותה הוא כנראה קולט באיזשהי דרך, משפיעה עליו? אני מרגישה ממש רע עם העובדה שהוא הולך לגן בבכי ובמצב רוח רע. מתי עלי להתחיל לדאוג או לעשות משהו בנושא? (מלבד העובדה שבכל פעם שהוא יוצא בהכרזה כי אינו רוצה לגן, אני מנסה להסביר לו למה הוא לא יכול להשאר בבית וכמה כיף בגן עם המשחקים שיש שם ואין בבית - כמובן שזה לא עוזר) אשמח לדעת כיצד עלי להתנהג במצב זה. תודה מראש, חגית.

 

[יונת ש.]

עוד אפשרות

יכול להיות שהוא תמיד העדיף להשאר בבית, אבל בגלל שהוא חשב שהאפשרות הזו סגורה בפניו הוא לא דיבר עליה והוציא את המיטב ממה שיש. אין שום דבר לא נורמלי בילד שמעדיף להיות עם אמא שלו.

 

[רותי ע]

לא נראה לי שהשהות בבית היא זו

שעשתה את ההבדל. לפחות לא לפי המקרה הפרטי שלי שהיה לאחרונה. ילדי בן שנתיים וחצי ונשאר בבית שבוע בגלל מחלה. הוא כל כך שמח לחזור לגן. איך הוא היה לפני? שמח ללכת לגן או רק בסדר כזה? אולי גם קודם לא היה לו טוב כל כך ועכשיו כשראה שיש יותר טוב קשה לו "לחזור אחורה" מבחינתו? אולי זה הקטע של הלידה שמוסיף ואולי אירוע בגן. אולי "סתם" לא טוב לו בגן ההוא. כדאי לברר את הנושא לעומק כי אם תוך כמה ימים הוא לא מתרגל חזרה לגן יש בעיה. הסברים שהוא אמור להרגיש טוב לא יעזרו.. חבל שיהיה אומלל מההליכה לגן שצריכה להיות בכיף.

 

[נעה גל]

רגע רגע, לפני שמעבירים אותו לחינוך

ביתי, או מוצאים מה לא בסדר בגן, צריך לזכור שהוא אחרי מחלה קשה. אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל, אצלנו אחרי שהילדים חולים הם כאילו עוברים השתלת אישיות. הסימפוטומים הפיזיים של המחלה עוברים אבל הילד נשאר רגיש ומנוג´ס כאילו הוא עדין חולה. אצלנו לוקח בערך שבועיים עד שהם חוזרים לעצמם לגמריי. אז אני מציעה לחכות קצת עם האיבחונים. כדאי אולי להשאר איתו בבוקר קצת יותר בגן, לנסות להוציא אותו מהגן קצת יותר מוקדם בימים האלה. לקבוע איתו, שתתקשרי אליו במשך היום בגן. פשוט להראות יותר נוכחות. אם אחרי בערך, שבועיים, את רואה ששום דבר לא משתנה כדאי להתחיל לבדוק אם קרה משהו בגן (המטפלת האהובה עליו צמצמה פעילות, הגננת בחופשה, מישהו חדש בצוות?, ילד אלים בגן וכו´). וכמובן, שתמיד צריך לקחת בחשבון שיש מתח מסוים אצל ילדים לקראת לידה של האם - הם מגיבים בעיקר להתרגשות ולמתחים (הטבעיים) שאנחנו כהורים מבטאים לקראת הלידה, וגם כאן ה"תרופה" לענין היא הרבה תשומת לב. תעדכני אותנו מה קורה

 

[limori]

אני מסכימה עם נעה וחושבת שהמתח

ההתרגשות וההכנות לקראת הלידה יכולים מאד להשפיע עליו. גם אני בהריון והשבוע רואי (4 וחצי) נשאר בבית יומיים כי הוא החליט שהוא לא אוהב את הגן. לנו זה ניראה מאד מוזר שאלנו אם משהו מפריע לו בגן אם משהו מציק לו וכו... והוא אחרי כל השאלות אמר אני מעדיף להשאר בבית עם אחותי (האחות שעדיין לא נולדה שתיולד במאי). אז רואי יותר גדול מבנך ואולי קל לו יותר להסביר את הרגשות שלו. יכול להיות שהוא מתחיל לקלוט את העובדה שבקרוב אמא תשאר בבית עם האח או האחות והוא יצטרך ללכת לגן...ולמה ללכת לגן אם אפשר להשאר עם אמא?!?! ועוד דבר יכול להיות תסביך אדיפוס..... כשאדיפוס התקיף את רואי הוא ביקש המון פעמים להישאר בבית.... למרות כל מה שכתבתי בכל זאת את צריכה לבדוק אולי בכל זאת ישנה בעיה כלשהיא בגן. המון סבלנות ולידה קלה. לימור

 

[לאה_מ]

גם אני מסכימה, ומנסיוני זה יכול

לקרות גם אחרי הלידה. שירה התחילה להגיד שהיא לא רוצה ללכת לגן אחרי שאורי נולד, והאמת - אפילו די הרבה זמן אחרי (כשכבר לא הייתי בחופשת לידה). הזמן שחלף מאז הלידה גרם לסיבה הזו שלא לעלות בכלל בדעתי, ובאמת חשבתי שאולי יש איזו בעיה בגן, אבל אחרי שהשתכנעתי שאין, וגם קראתי את המאמר המצויין במאמרי הפורום על הקנאה, נוכחתי לדעת שזה ככל הנראה סימפטום של קנאה. יש לה הרבה צורות. אני ממליצה מאד על המאמר. לי הוא בהחלט האיר צדדים שלא חשבתי עליהם.

 

[jole]

זה בדיוק מה שקרה אצלי בימים האחרוני

לי בן חמש וחצי ויהונתן הצטרף אלינו לפני חודשיים וחצי. עד עכשיו לא נראו שום סימני קינאה או שינוי כלשהוא בהתנהגות שלו מאז שיהונתן היגיע הביתה. בימים האחרונים יותר ויותר קשה לו להיפרד והיום לאחר שנפרדנו יפה עם חיבוק ונשיקה התחלתי ללכת לכיוון השער והוא הגיע אחרי בריצה מטורפת ובכי הסטרי ו...הוא לא רוצה להישאר בגן...הוא רוצה ללכת איתי הביתה...משעמם לו בגן...ועוד כהנה וכהנה טענות. אחרי שהוא נרגע הוא הסכים ללכת עם הגננת למפגש עדיין עם דמעות בעיניים. כשהגעתי הביתה התקשרתי לגננת ומסתבר שזמן קצר מאוד לאחר כל ההמולה הוא התנהג כאילו לא היה כלום, צחק ושיחק עם כולם. כשהוא הגיע הביתה שאלתי איך היה בגן והוא ענה שהיה כייף. כשדיברנו על מה שהיה בבוקר הוא אמר שהוא פשוט מתגעגע אלי ודיברנו על איך אנחנו יכולים לחשוב חזק אחד על השני כשמתגעגעים ולהרגיש טוב יותר. תבדקי עם הגננת איך הוא מתנהג אחרי שאת הולכת וכמה זמן לוקח לו "לחזור לעצמו". עם לי גילינו שברב המקרים הוא הופך את עורו תוך דקות ספורות מרגע העזיבה שלנו.