לא רוצה לגן

Almost me

New member
לא רוצה לגן

לפעמים לארד יש יציאות של לא רוצה לגן על הבוקר, בד"כ כשזה קורה אני מוכנה נפשית לבוקר ארוך... עד שהוא מצליח "להתחמם" ולהשתחרר. הבוקר הוא קם שוב עם המשפט "לא רוצה לגן" כששאלתי למה התשובה היתה שמציקים לו בגן. לקחתי את זה הלאה ושאלתי האם הוא לא רוצה ללכת עכשיו או בכלל, והוא אמר בכלל... כאן לקחתי נשימה עמוקה, וניסיתי להסביר למה מיועד הגן (משחקים, חברים, לימודים) ומה בא אח"כ ומה יקרה אם הוא לא ילך לגן וכו´... בסוף התפשרנו על כך שהיום הוא ישאר עם סבתא, יום ללא טלוויזיה (בכל זאת חייב להיות איזשהו תשלום) ושדבר בערב. דיברתי עם הגננת (שהיא אגב מדהימה וארד מת עליה) והיא אמרה שהיא לא רואה הצקות חריגות, מה שכן הוא רגיש מידי וכל פגיעה יושבת עליו. היא אמרה שמחר היא תשאל אותו אם הוא רוצה את דוסו (בובת רגש שהם "מתייעצים" איתה בפיתרון בעיות). אני צריכה היום לבוא הביתה ולפתור איכשהו את הבעיה... המלצות?
 

Kalla

New member
אם אין בעיה מיוחדת בגן

לדעתי כדאי לתת לזה לעבור. אני חושבת שכמעט לכל הילדים זה קורה מדי פעם. בני, שממש אהב את הגן ואי אפשר היה להכריח אותו לבוא הביתה בסוף היום כי הוא רצה להישאר ולשחק עוד בחצר הגן עם החברים שלו, גם פעם בכמה זמן פתאום היה אומר את זה. באותו רגע נראה כאילו זה סופי ומוחלט, אך יום למחרת הוא כבר היה שמח ללכת לגן כרגיל ותמיד כשהיה חולה היה מאוד עצוב לו שנאלץ להישאר בבית. לדעתי אם הסירוב יימשך בצורה קונסיסטנטית, אז יש בעיה מעבר למה שתואר כאן ואז חייבים לרדת לשורש העניין. אבל אם בגדול הכל בסדר, סביר שזה יעבור מהר.
 

אפרתש

New member
מציקים לו?

נסי לדבר איתו קצת על זה. יכול להיות שהוא הבין שזה תירוץ טוב ולכן אומר כך, אבל גם יכול להיות שבאמת לא טוב לו עם הילדים. רעיון הדוסו נשמע טוב. תשאלי מי מציק לו, איך מציקים לו. אם הגננת אומרת שההצקות לא חריגות אלא הוא לוקח אותן קשה, אולי הוא זקוק לעזרה להתחבר עם ילדים אחרים. כלומר - זה מאד מציק כשילד סתם דוחף אותך או חוטף צעצוע. אבל אם אתה והילד הזה משחקים בשוטרים או פאואר רינג´ר, פתאום הדחיפות כבר לא מפריעות או כואבות.
 

Almost me

New member
עידכון

אתמול הלכנו לאכול פיצה ביחד ודיברנו קצת. המצאנו חרוזים על כל מיני דברים, התחלתי בשם שלי , שלו, של אח שלו, חבר שלו, הוא המשיך ואמר לי עוד שם של חבר שלו מהגן ואח"כ אמר שמות שאני מכירה מהעבר כ"מציקים" שני ילדים שגם בשנה שעברה היו מהסוג הפחות סימפטי של הבוגרים.. אח"כ החלטנו שמחר הולכים לגן ומדברים עם תמי אם יש איזשהי בעיה. כששאלתי אותו איך היה אצל סבתא הוא אמר שבסדר אבל קצת שיעמם לו (כמה ילד יכול לשחק עם עצמו בלי טלוויזיה ומחשב). היום אחרי התעצלות קצרה במיטה הוא קם ואמא "אמא שיניתי מילה" "כן רוצה לגן" הגננת קיבלה אותו יפה ואמרה לו שהיא ממש התגעגעה וכל היום היא שאלה את דוסו איפה הוא וכד´ בקיצור נקווה שהפעם עברנו את המשבר.
 
למעלה