לא רוצה לגור איתי

[פנדהלי]

לא רוצה לגור איתי

הי,
אני בת 31 ויש לי חבר בן 34 מזה כחצי שנה.
אנחנו מאוהבים ובאמת טוב לנו וכיף לנו ביחד.
אף פעם בחיים לא הרגשתי שככה טוב לי בזוגיות ואני אוהבת אותו יותר משאהבתי אי פעם בחיי.
הקשר שלנו מאוד אינטנסיבי (כל סופ"ש כל הסופ"ש ביחד וישנים אחד אצל השני בין לילה לשלושה באמצע השבוע).
הבעיה היא שאני לגמרי מוכנה לעבור לגור איתו. למעשה כבר הצעתי לו את זה לפני 3 חודשים והוא סירב. אמר שהוא רוצה לגור איתי אבל עוד לא עכשיו. לפני שבוע דיברנו על זה שוב והוא עדיין בשלו. עדיין לא רוצה לעשות את הצעד הזה ולא יודע להסביר לי למה חוץ מזה שהיה לו רע לגור עם החברה הקודמת שלו. הוא גם אומר שחצי שנה זה לא תמיד מספיק זמן כדי לדעת ושכנראה התהליכים האלה יותר איטיים אצלו מאשר אצלי.

הוא מאוד מתעקש שהוא לא רוצה לעשות את הצעד הזה ואני באמת לא רוצה לאבד אותו אבל הוא לא יודע להגיד לי מתי כן ירצה או מה יגרום לו לקבל החלטה שהוא רוצה.

אודה לעצות. ובמיוחד אשמח לשמוע האם נראה לכם שאני מגזימה ובאמת חצי שנה זה לא מספיק זמן בשביל רוב האנשים כדי לקבל החלטות כאלה.

 

[V i n a]

כן, את מתקרצצת.

לא קיים ספר חוקים לגבי מספר החודשים שצריכים לעבור עד למגורים משותפים.
כל אחד והקצב שלו, זה עניין מאוד סובייקטיבי, מה גם שלטיב הקשר יש המון משקל וחשיבות.
אממה, יש אנשים שיותר חשוב להם הסטטוס, יותר חשוב להם לגור ביחד מאשר לוודא שהקשר נכון,
ואז הם מתחילים לשבת על הווריד ולחפור על מתי נגור ביחד, מתי אתה חושב שתרצה לגור ביחד,
מה אני צריכה לעשות כדי להוכיח לך שאתה רוצה לגור ביחד?

מה שאת יוצרת זה בדיוק את הדבר שאת הכי מפחדת ממנו.
את גורמת לו לראות בך אישה נואשת שמחפשת לעלות מדרגות בסטטוס ותעשה הכל בשביל זה.
זה לא חמוד, זה לא מושך וזה בטח לא סקסי.. זה רק גורם לו להסס יותר ויותר, ובצדק.

תורידי רגל מהגז ותתרכזי בלהנות מהקשר שלכם, באיך לעשות לשניכם טוב.
אם נועדתם לגור יחד, אתם תגורו יחד ולא תצטרכי לקדוח ולהציק כדי שזה יקרה.

 

[מריוס זכריה]

בדיוק כך

אובייקטיבית חצי שנה זה זמן לא ארוך.
ההתנהלות שלך אכן מלחיצה ולא מכבדת.
החשש שלך לגיטימי - אבל הוא לא אמור לקפוץ לדום כי את חוששת או חרדה.

 

[אייבורי]

לא שומעים

השעון הביולוגי שלך דופק כמו משוגע.

והוא צודק, חצי שנה זה באמת מוקדם מידי

 

[sweetjane1982]

מה את בכלל מתחננת אליו

אם הוא לא מעוניין הפסד שלו. הוא לא הגבר האחרון עלי אדמות.

 

[כלים שלובים3]

לא מסכימה עם דעת הרוב פה

אני חושבת שחצי שנה זה בהחלט זמן מספיק בגיל שלכם.
כל הלגלוגים על השעון המתקתק מתעלמים מהעובדה הפשוטה שזה אכן ככה - אם את בת 31, ואת מפנטזת על משפחה עם 3 ילדים (פנטזיה לגיטימית לחלוטין), את לא יכולה להרשות לעצמך עכשיו לחכות שנתיים עד שהאיש הזה יחליט שבעצם אף פעם לא יתאים לו לעבור לגור איתך. ובנוסף, כמה שלא תתעלמי מזה, הלחץ אצלך כן ילך ויגדל. ובכלל - זה המו"מ שאתם מנהלים על מעבר לגור יחד. ומפה אין לדעת איזה מו"מ תצטרכי לנהל איתו על השלבים הבאים. בהנחה שמשפחה עם ילדים זאת אכן השאיפה שלך, אלו כן דברים שאת צריכה לקחת בחשבון ואף להעלות מולו ולהבין מה עמדתו לגביהם.

מצד שני, צודקים אלו שאומרים לך פה שהלחץ שלך לא תורם לקשר ומביא אותו לכיוון השני. בעיני, אני חושבת שכדאי שתציבי לעצמך גבול - פנימי - של כמה זמן את מוכנה לחכות. נניח עוד חצי שנה. בלי לשתף אותו ובלי להלחיץ אותו. וכשיגיע הגבול הזה - אם הוא עדיין לא יבקש לעבור לגור איתך, ועדיין לא יסכים להצעה שלך, את כן תצטרכי לחתוך ולהמשיך לנסות את מזלך במקומות אחרים. בלי אולטימטום. בלי שהוא יסכים לעבור לגור איתך רק כדי שלא תעזבי אותו. פשוט כי מישהו שיש לו קושי כל כך משמעותי ביצירת מחויבות בגיל ובשלב שלכם, זה משהו שקשה מאוד להמשיך איתו אם את כן מעוניינת במשפחה על כל המשתמע מכך.

 

[Optimistic Girl]

מאמי אצלי זה הפוך

שמעי
חצי שנה זה ממש לא הרבה זמן
יודעת שאת מתלהבת ורוצה את זה
אבל הוא לא.
ככה שתעזבי אותו בשקט ואל תלחצי עליו יותר.
תני לו שזה יבוא ממנו.

גברים זה ככה צריך שזה יבוא ממנו.
אם נגיד היית רוצה להתחתן והוא לא? זה עניין של זמן. כשהוא יהיה מוכן נפשית ובשל לזה
גם מגורים משותפים יהיו.

לצאת.שנה שנתיים ורק אחרי זה לגור ביחד
זה יהיה הכי נכון לעשות
אולי בגילך את לחוצה על הקמת משפחה ?
מבינה זאת אם כך, אבל תעשי לו טובה-אל תלחצי עליו. כי אם תלחצי יותר מידי הוא או יברח לך או הקשר יהיה רופף מידי..

בהצלחה

 

[סטנגה Joe]

כל כך

טוב לך/לכם.
למה לעשות עכשיו צעד שאולי יקלקל בשלב הזה?